סקורוז- אהבה ממבט ראשון

סקורפיו ירד מהעגלה, נמאס לו ששם משפחתו מפריע לו. אביו התנצל לפניו פעמים רבות שהוא אינו יכול לשנות את השם משפחה שלהם,

אבל סקורפיו לא כעס עליו, זה לא אשמתו, אות הקלון תלוי על מצחו גם. סקורפיו פסע לעקבות אולם הכניסה,

(בזכות לתיאוריו הרבים של אביו, סקורפיו ידע בדיוק איפה מה. אפילו חדר הנחיצות) אחרי הכל, הוא היה צריך להתמיין. רגשותיו הציפו אותו.

הוא מעדיף את גריפינדור, אז רייבנקלו (בית אימו) ואחר-כך הפלפאף. הכל עדיף על סלית'רין.  הוא נזכר בעלייה לרציף, אביו ואימו בכו מאושר,

אך אביו נראה טיפה לחוץ. זה היה די קל לדעת מה הוא חשב. "אל תדאג אבא," אמר סקורפיו בעודו נכנס לטירה "אני לא אשובץ בסלית'רין".

"ואל תשכחי לטפוח עם קרח באזור הכואב," אמרה מאדאם אבוט "אסור להשתמש בקסם לזה, יותר מידי קרוב לגולגולת"

רוז הרגישה שמצחה חזר למצבו הרגיל וכבר לא כאב לה, בטח השיקוי ששתתה עזר. "ותמסרי ד''ש להוריך. את יודעת שלמדנו ביחד?

אני הייתי קטנה בשנה מהם, עם דודה שלך, ג'יני. אבל אני הייתי בהפלפאף. גם פרופסור לוגנבוטום," היא אמרה במבט חלומי "למד איתנו, אותה שנה כמו הוריך, בגריפינדור"

היא שמה לב שהיא שפכה את השיקוי שהיה בידה. היא הסמיקה והטילה לחש קירצוף. נוויל היה ידוע כמורה הכי אהוב ו'חתיך' בבית הספר. נוויל היה חבר

 טוב של משפחתם. לפי סיפוריה של הרמיוני, הוא היה אפילו עוזר להם ומחליף לה חיתולים ומקלח אותה.

אז היא מתביישת לידו ממש. "אני אמסור" היא אמרה בחיפזון ורצה לאולם הכניסה, מקווה שטקס המיון לא נגמר.

למזלה היא הגיעה בדיוק כשמצנפת המיון סיימה את שירה.

"...לכן אחלק אתכם, כל שנה אשר אני עומדת כאן

 לבית אשר לכם יהיה המתאים מכולם!"

נוויל נעמד מול המצנפת וקרא תלמיד ותלמידה לפני הרשימה. רוז חיפשה את סקורפיו, דבר שהיה קל כי הוא היה הגבוה מכל תלמידי השנה הראשונה.

הוא נראה לחוץ. "מוראהן, אוליבר" אוליבר התיישב בפחד, "רייבנקלו!" הוא הצטרף לשולחן מלא בתלמידים רועשים וגועשים.

"נורבמק, ג'וליאן" היא נבהלה משמה והתיישבה בפחד. "גריפינדור!" הפעם גם רוז הצטרפה למחיאות הכפיים.

כך עברו השמות, סקורפיו היה לחוץ מרגע לרגע. "מק'לאגן, ג'רמי" "עוד מק'לאגן?," רטנה רוז לעצמה.

היה ידוע בכל רחבי הטירה שהרמיוני ואביו של ג'רמי יצאו פעם, ובנו הגדול יותר, בריאן, ניסה להתחיל עם רוז מספר פעמים.

"הפלפאף!" הוא הלך נבוך וישב ליד אחיו, ששם לב שרוז מסתכלת בו וקרץ לה.

סקורפיו לא אהב את הקריצה הזאת שבריאן שלח לרוז. והוא התכוון לעשות משהו כשנוויל אמר "מאלפוי, סקורפיו" הוא צעד קדימה

והתיישב בשקט בקצה השרפרף, מפחד פחד איימים. "עוד מאלפוי?" אמרה לו המצנפת "לא הלכת לדורמשטרנג הזה?"

כן, הוא חשב, אבל מעדיף ללכת לכאן. "זה די ברור לאן תלך, לא? סלית'...!- לא!, קטע אותה סקורפיו,

אני לא רוצה להיות בסלית'רין! "אוקיי, אז רייבנקלו? אגלה לך סוד, אתה מתאים לכל הבתים; מוח, אמיצות, שאיפה לכוח וטוב לב.

תלמיד כזה בא פעם בשנה, ורק לך אוכל לתת את הבחירה, אז ריינבקלו?" לא, חשב בתקיפות יתרה "הפלפאף?" לא, אני רוצה להיות בגריפינדור.

המצנפת עשתה קול ממש בין צחוק ושיעול "מאלפוי? בגריפינדור? בדיחה טובה!"

לא, הייתי רציני, הוא התחיל להתעצבן "אוקיי" היא המשיכה בספק צחוק- ספק שיעול "אם אתה מתעקש! גריפינדור!"

לא נשמעה מחיאת כף אחת חוץ משל כמה מורים ושל רוז שנעמדה, לא ממש אכפת לה מה חשבו.

נוויל לקח את המצנפת אחרי ילדה בשם מירנדה טרלוני, שמוינה להפלפאף. השם צילצל באוזנה של רוז.

סקורפיו התיישב בפינה,אף אחד לא היה מוכן לשבת לידו. נוויל התיישב ליד המנהלת שמכבר הימים, פרופסור מקגונגל.

הפרופסור קמה ממקומה "אני והמנהלים לפני היו גאים בכם ובמשפחתם כולה, בעצם על המשך לימודי רגיל למרות המקרה שקרה לפני 20 שנה פחות או יותר.

בעצם, אף אחד מכם אפילו לא היה ב'תכנון'," כמה תלמידי חמישית מסלית'רין גיחחו. "10 נקודות יורדים מסלית'רין, ואיפה הייתי?

אה, באותו קרב זה, איבדנו מנהל, ידיד לא מובן, אז אשמח עם נרים כוסית לסוורוס סנייפ" כוסות שתייה הופיעו פתאום "לחיים!"

רוז שתתה את כוסה, היא קיבלה מיץ דלעת, השתייה האהובה עליה, ג'יימס קיבל בירצפת, לילי קיבלה קולה, מין משקה מוגלגי מוזר שהכירה מאימה,

והוגו קיבל משקה שברגע ששתה אותו הוא גמר הכל בשלוק. הוא לא הכיר את המשקה המוזר זה, אך היה יכל להישבע שהוא המשקה הטעים ביותר בעולם.

לאחר בדיקה קטנה הוא הבין ששתה שוקו. רוז הניחה שכל אחד קיבל את המשקה האהוב עליו. "וכעת," אמרה מקגונגל "אני מצפה שכולכם רעבים, אז לא אעכב אתכם,"

(הכוסות נעלמו) "אז קדימה, בתיאבון!" משום מקום הופיעו צלחות זהב. היא חיפשה מה לקחת. היא לקחה קצת פירה, תירס, מקרוני ובשר.

אבל לאחר כמה נגיסות מהאוכל שלה היא הבינה שהיל לא כל-כך רעבה, "אני הולכת לחדר, מישהו יודע את הסיסמא?" "גלגל עין-דרקון"

אמרה מולי בעוד היא מנגבת בטפיחות עדינות את פיה. היא באה להסתובב כאשר סקורפין קרא לה מקצה השולחן. כשהיא הייתה בטוחה שאף אחד ממשפחתה לא מסתכל היא התיישבה לידו.

"סקורפיו?" רוז אמרה לו "ברכות על המיון בגריפינדור, חשבתי שתתמיין ברייבנקלו או סלית'רין" סקורפיו נראה נעלב "רצית שאני אתמיין בסלית'רין או רייבנקלו?"

"האמת שלא," אמרה מביטה במערכת השעות שלה "אין לנו הרבה שעות איתם, ודי נחמד לי שאתה בגריפינדור"

הוא חייך  "את רוצה לערוך לי סיור?,  אחרי הכל אף-פעם לא הייתי כאן" "בשמחה!" היא השיבה בחיוך. 

הוא קם, הושיט את ידו אליה, היא קמה אוחזת בידו. "אחריך, עלמתי" אמר באצילות. היא משכה אותו אחריה, לחדר המועדון. וסקורפיו , אחוז בקסמיה, נשרך אחריה כמו מהופנט.

רוז עדיין אחזה לסקורפיו את היד "גלגל עין-דרקון" הגברת השמנה פתחה את הדלת. "זהו חדר המועדון, למעלה ושמאלה המעונות של הבנים, ימינה לבנות.

הבנות יכולות להיכנס למעונות הבנים. הבנים לבנות-לא," היא התקדמה לכיוון השולחן "וכאן עושים שיעורים" היא פיהקה "את עייפה?"

הוא שאל "האמת, שכן. עדיף שאלך לישון, השנה הזאת היא השנה הכי מסובכת במילא. כדאי שאלך לישון בעוד יש לי זמן"

היא חייכה שוב ונשקה לו על הלחי, הסמיקה ועלתה לחדרה במהירות כדי לסדר את המזוודות.

הפרק הקודם		הפרק הבא