סקורוז- אהבה ממבט ראשון

טיפה קצר יותר, אבל עדיף מכלום :P

--------------------------------

סקורפיו נשאר בחדר המועדון, בוהה בחלל ומסמיק. ידו נגעה בלחיו והוא נשאר כך מאובן בערך שעה ויותר עד שג'יימס,טדי הוגו ושאר בני משפחת פוטר\ וויזלי הגיעו.

"מה אתה עושה כאן? שאל אותו הוגו בעיניים מצומצמות. "אני בגריפינדור, ורוז ערכה לי..." "עוד פעם רוז!!". סקורפיו הריח צרות, רק כדי להיות בטוח הוא החזיק את שרביטו בכיסו,

"אמרתי לך, להתרחק מבת-דוד שלי!!" אמר ג'יימס, הוא נראה כמו ראש החבורה. "אני באמת מצטער אבל אני מחבב אותה," סקורפיו אמר. ג'יימס הביט עליו במבט מאיים "...כידידה" הוסיף סקורפיו, בפחד.

ג'יימס בא לפנות לכיוון המדרגות, אך הסתובב ברגע שעלה מדרגה אחת, והיה בגובהו של סקורפיו "ואם אתה מתקרב לרוז עוד  פעם אחת..." הוא לקח את שרביטו והניח אותו על צווארו של סקורפיו.

סקורפיו הלך בזהירות ובפחד אחורה, מבלי להפנות להם את הגב, ועלה בזהירות למעלה לחדרו, לא יודע ששם, תהיה בעיה גדולה יותר.

"הופה! תראו מי כאן!" אמר ילד בגיל ה-16 לחייו, מגודל ושעיר בפניו. "סקורפיו הבלרינה! חשבתי שיגיע הזמן שנפגש שוב!" סקורפיו הזעיף פנים "שלום ג'ורדן, ברחת מגן החיות?"

מול סקורפיו נעמד לא אחר מאשר פיט ג'ורדן, אחד הבנים המקובלים בשכונה שלו. פיט היה שונה לחלוטין מאביו השדרן בגל"ק, לא רק בחיצוניותו, אלא גם ב... ובכן הכל!

"מה אתה עושה כאן?" הוא שאל בפראיות "אני גר כאן! זה החדר שלי" סקורפיו הצביע על חדר מספר 149 כשפיט הרים גבה. "חדר מס' 149"

"כן, זה חדר מס' 149 אבל אין מקום בחדר" "מה זאת אומרת? מקגונגל אמרה לי ש..." "אני כאן, ג'יימס פוטר, תומאס פיניגן, וג'ון רוזנטל" "אבל יש 5 מיטות!"

סקורפיו נכנס, והניח את המזוודה על המיטה היותר מסודרת, שכנראה הייתה הריקה. "לא לא לא לא... זה בשביל הדברים שלנו" ג'יימס ותומאס לקחו את המזוודה של סקורפיו והניחו אותה על הרצפה.

הם הניחו במקום את המזוודות שלהם. "אתה תשן שם!" תומאס הצביע על משהו מאחוריו. זאת הייתה מיטת-חלון כזאת. ג'יימס זרק לו כרית ושמיכה, וסקורפיו שלא חיפש צרות, נשכב במיטה המוזרה שלו.

הפרק הקודם