מוגלגית בהוגורטס

"סופי! צאי מהמקלחת! ותתלבשי מהר אנחנו צריכות למהר, יש לי עוד דברים להספיק !" קראה לינדה מחוץ לחדר האמבט. לינדה פנתה לחדרה כדי למצוא איזשהו תכשיט לענוד על עצמה.

היא נכנסה לחדר וישבה על הכסא הפונה לשולחן האיפור שלה, היא פתחה את תיבת התכשיטים הישנה, היא ראתה את הצמיד שפיל, בעלה נתן לה ליום הנישואים הראשון שלהם - הוא לקח אותה 3 קילומטרים,
על נעלי עקב עם עיניים קשורות, וכשהבד, שחסם את הראיה שלה נפל על הדשא הרך, היא ראתה יער סבוך ומואר ליד אגם צלול, שולחן חיכה להם ליד שכשוך המים עם מלצר לבוש טוקסידו, זה היה יום מושלם! הם שתו יין אדום ואכלו, וכשהוא לקח את ידה כדאי לנשקה הוא ענד לה את הצמיד, מאז בכל יום נישואים נוסף, צמיד זה היה ענוד על ידה הימנית.
דמעה זלגה על לחיה של לינדה באיטיות, אך יד-אגרסיבית ומהירה ניגבה אותה בכל הכוח. 'היא לא תבכה בגללו! הוא נטש אותה, לבדה! ואפילו לא אמר שלום, או הסביר למה! את בתו עזב! בשר מבשרו!'
לינדה זרקה על הצמיד על הקיר, אך הצמיד לא התנפץ ורק נשאר נפול על השטיח. היא הוציאה שרשרת פנינים שקיבלה מאמה כאשר סיימה את האוניברסיטה. היא אפרה את לחייה שוב כדאי שבתה לא תראה שבכתה ויצאה מהחדר.

"סופי, יצאת?" שאלה לינדה סוגרת אחריה דלת חדר השינה שלה.
"אני למטה." קראה סופי, ניכר בקולה שאינה מרוצה כלל.
"אוה טוב, אני רואה שאכלת את הטוסט." אמרה אמה חיוך עולה על שפתיה.
"כמה קשה לדעת, הצלחת ריקה לא?!" אמרה סופי ברוגז והלכה לעבר הדלת, אך לינדה עצרה אותה וחיבקה אותה. "לא מתוקה. יש לך פירורים על השפתיים, ותנסי להנות מהבילוי הזה, אנחנו יוצאות הרי לשופינג לא?" צחקה אמה, סופי חייכה וחיבקה אותה חזרה.
כשהחיבוק נגמר היא הלכה לעבר הדלת אך אמה עצרה אותה שוב, "לא שכחת לשים את הצלחת במדיח?" שאלה אותה לינדה. סופי גיחכה ולקחה את הצלחת מהשולחן אל המדיח. כסגרה את המדיח הלכה אל אמה, "עוד משהו?" שאלה בנעימים. "לא, בואי נלך." אמרה אמה וחבקה אותה בין זרועותיה מכוונת אותה אל הדלת.

הן סגרו את הדלת אחריהן ופתחו את האוטו הכסוף והקטן, נכנסו והתניעו.

הנסיעה לא ארכה כל כך הרבה זמן, לפחות לסופי, כי את רובה היא ישנה.
"סופי קומי, הגענו." סופי קמה בתשישות, סידרה את שערה במראה הקטנה ויצאה מהאוטו, הן עמדו ברחוב כלשהו בלונדון, היא חיפשה שלט שתראה שכתוב עליו `סמטת דיאגון` אך לא מצאה. "אמא נראה לי שטעית, אין פה שלט לסמטת דיאגון. אמרה, "בואי, דוד שלך הסביר לי. קדימה לפונדק, מולך." אמרה הולכת לכיוון הפונדק. סופי מיהרה אחריה, כשנכנסה ראתה מקום מאובק ומלוכלך ולא

מפתה במיוחד, אך למרות זאת הוא המה אנשים עם שרביטים וינשופים, מפעילים קסמים, שהכיסא יזוז שהכפית תסתובב עוד קצפת על השוקו, היא חשבה שזה לא חכם כל כך, כלומר אם יכנס מוגל? אבל לא נראה שזה עניינן את הסובבים אותה. "סופי! בואי, כמה פעמיים אני צריכה לקרוא לך?!" קראה בשקט אמה של סופי מהצד השני של החדר, היא עמדה ליד איש בגיל העמידה, עם משקפיים קטנים

ששפשף בסמרטוט את הכוסות המונחות על הדלפק `מה? בשביל זה אין קסם?" חשבה סופי. "שלום טום, אתה זוכר אותי?" שאלה לינדה את המוכר ששפשף את הכוסות. `מה?! מאיפה הוא יכיר אותה?! היא הייתה פה??` חשבה סופי במהירות. "אמא! למה שיכיר אותך? את לא היית פה אף פעם, נכון?" שאלה בשקט סופי. "האמת שהייתי פה, יחד עם אביך." אמרה לינדה מפנה את ראשה למוכר
הקוראי טום "טום, זוכר אותי?" שאלה אותו. "לינדה? זאת את?" שאל בפליאה, לינדה הנהנה קלות וחייכה. "אוי לינדה מתוקה! כמה זמן לא ראינו אותך פה! ואיפה פיל? מה? לא הגיע, הממזר הזה!" שאל טום, וצחק. "טוב, האמת שאני ופיל נפרדנו, לפני שבועים." אמרה לינדה קצרות, סופי שמה לב שעייניה נצנצו, והבינה שזה בגלל הדמעות שניסתה להחזיק, אז מתחת לדלפק שלחה את ידה

אליה וליטפה אותה. "אוה, אני מצטער לינדה, טוב נו, כבר אמרתי לך שהוא ממזר. אז, מה מביא אותך לכאן? ומי זאת העלמה הקטנה שלידך?" שאל טום וחייך אל סופי. "אוה אממ, זאת בתי, סופיה-" "סופי." אמרה סופי בקביעות, קוטעת את אמה "כן, סופי. אנחנו באנו לסמטת דיאגון, אבל אנחנו צריכות גם כסף קוסמים, יש לי פה דולרים." חייכה לינדה. "אוה, היא מכשפה? או שסתם את רוצה

להראות לה את העולם שאביה גדל בו?" שאל טום בעניין "אוה, לא היא מכשפה.היא הולכת ללמוד בהוגורטס." אמרה לינדה "הלוואי שרק הייתי צריכה להכיר את העולם שבו גדל אבי." אמרה סופי עושה תנועת התפללות בידה. "ולמה זה?" שאל טום "אני לא רוצה להיות פה! לבקר, בסדר, לבוא לפעמיים לחופשות, בסדר. אבל לחיות פה? לא, זה לא מה שאני רוצה. אני אוהבת את העולם שלי, את

החברים שלי, את הבית שלי, יש לי כול מה שאני צריכה. למה עכשיו אני צריכה ללכת לבית ספר של קוסמים?!" הסבירה סופי. "כן כן. זה נשמע הגיוני, אבל תאמיני לי, את תאהבי את הוגורטס." חייך טום "טוב אני הולך להביא את כסף הקוסמים, חכו לי כאן." אמר טום והלך למחסן, כעבור 2 דקות חזר עם שקיק קטן וחום. סופי ישבה בצד ובהתה במעשי אמה והמוכר, הוא הסביר והיא הקשיבה הוא נתן והיא קיבלה ועד שכל זה נגמר כבר עברו 10 דקות.

"בואי סופי, טום מראה לנו איך מגיעים לסמטת דיאגון." סופי הלכה לעבר אמה שעקבה אחרי טום. הם יצאו מהדלת האחורית והגיעו לקיר לבנים גדול, "טעות?" שאלה סופי. "לא, רק רגע אני צריך את השרביט שלי." אמר טום מפשפש בכיסיו `כמובן, קסם איך אפשר בלי?" חשבה סופי בלגלוג. "הנה" הוציא טום את השרביט שכיס בתוך מעילו. "אחת, שתים למעלה וארבע הצידה." מלמל נוקש על לבנים בעזרת שרביטו, הוא הוריד את שרביטו וחיכה, אחרי מחצית השניה הלבנים התחילו להיפתח ויצרו צורת שער. "ברוכות הבאות לסמטת דיאגון!" אמר טום בדרמטיות מהסרטים "אני מקווה לראות אותך שוב לינדה, וגם אותך סופי." אמר טום הוא חיבק לינדה ולחץ את ידה של סופי והלך לדרכו. "טוב, הנה סמטת דיאגון, מוכנה?" שאלה אמה של סופי. "למה? לקרפדות ושרביטים? נראה לי שכן, בואי." אמרה סופי, היא לפתה את ידיה באלה של אמה ומשכה אותה אל עבר השער.

הן עברו בין החנויות נכנסות לזו והולכות לאחרת, קדרה וספרים וטלסקופ כבר היו להם, כרגע מה שנשאר להם זה שרביט ותלבושות. "בואי, אנחנו צריכים שרביט את זה של אבא שלך את לא יכולה לקחת." אמרה אמה של סופי, מושכת אותה אל עבר חנות שרביטים, את שמה סופי לא הספיקה לקרוא. הן פתחו את הדלת ופעמון צלצל, מהצד הגיח איש קטן קומה אך לא גמד, הוא חייך לעברן. "שרביט

נשבר?" שאל. "אוה לא, אנחנו חדשות אנחנו צריכות שרביט בשביל הבת שלי, סופי." אמרה לינדה נותנת דחיפה קטנה לסופי שתתקרב אל הזקן. "אוה, איזה בית ספר? אם אפשר לשאול כמובן." אמר המוכר "אוה, הוגורטס." אמרה סופי, הזקן נראה לה נחמד אך היא הכריחה לשמור אל אי-התענינות כללית, היא לא רוצה לחבב מישהו וכשתעזוב היה לה קשה. "אוה, טוב בואי נראה. הוא הסתובב

והלך אל עבר המדפים האחורים שהיו מלאים בקופסאות דקות, כמו של שרשראות ארוכות. הוא הוציא שרביט ואמר "זה שרביט דק וגמיש, 28 ס"מ, עשוי מעץ שקמה." המוכר הושיט לסופי את השריט, סופי נופפה בשרביט ואקווריום ריק נשבר לרסיסים. "סליחה!" אמרה והניחה במהירות את השרביט חזרה בקופסא הדקה. "אוה, זה בסדר אממ, נסי את זה!" הוציא המוכר במהירות קופסא מהמדפים

הצדדים, והגיש לסופי "זה שרביט לא דק, אך גם לא עבה במיוחד 31 ס"מ עשוי מעץ גינקו ומלופף בשער של קאנטור." אמר והגיש לה גם אותו. היא נופפה בשרביט וקופסא עפה ופגעה מאחור בראשה של אמה. סופי זרקה את השרביט על הדלפק ומיהרה לאמה "אמא! את בסדר? אני כל כך מצטערת!!" אמרה סופי כולה מודאגת. "כן, אני בסדר רק מכה קטנה." אמרה  לינדה כאשר היא מעשה את

הקרקפת במקום הפגיעה. "טוב, אממ, יש את זה." אמר והוציא קופסא מאחורי הדלפק. "דק, גמיש 30 ס"מ מעץ טבבויה, עם מילוי של שער של שיח חד קרן." אמר והגיש לה, הפעם סופי הייתה קצת יותר לחוצה אך נופפה חום הגיע לגופה ושערה עף "כן, זה השרביט." אמר המוכר בחיוך, סופי חייכה ופנתה לאקווריום "רפארו" אמרה והאקווריום התאחד בחזרה. "אוה, אז את יודעת קסמים." אמר

המוכר בהשתאות. "כן, אבא שלי לימד אותי מאז גיל 8." אמרה סופי. "תודה לך. כמה זה יעלה לי?" שאלה לינדה, לוקחת פיקוד. "סופי צאי בנתיים לכי לחנות הבגדים." אמרה אמה. סופי הנהנה ויצאה, היא חיפשה חנות בגדים ובלי לשים לב נתקלה באדם כלשהו ונפלה אחורנית, היא הסתכלה למעלה כדי לראות מי הפיל אותה, היא ראתה נערה בערך בגילה, היא נראתה מרוגזת ביותר, שערה השחור
נפל על פניה ועל מצחה היו טיפות זיעה. "סליחה! את בסדר?" שאלה וישבה הנערה במהירות על בירכיה. "אממ, כן נראה לי, אוחח הראש שלי!" קראה סופי ממששת את ראשה בצידו. "אוי, בואי איתי אני יעזור לך!" קראה ובשניה קמה על רגליה ועזרה לסופי לקום, היא הובילה אותה לחנות גלידה קטנה "שלום, שתי גלידות וניל עם פיצפוצי אוראו בבקשה!" קראה הנערה וראשה של סופי קפץ מעלה "גם

את אוהבת את הטעם הזה??" שאלה, כול קוסם אחר שאי-פעם פגשה בכלל לא הכיר אותו. "אוה כן, אחת היחידות. מה גם את?" סופי חייכה "כן! זה הטעם האהוב עלי, כמעט היחיד שאני אוכלת! אני חייה בשביל הטעם הזה!" התבדחה סופי ושתיהן צחקו. קישור הגלידה השכיח ממנה את העובדה שתצטרך להיפרד מהילדה שחרחרורת השיער. "אני סופי, סופיה טאקול." אמרה סופי, "אני ג`ורג`יניה

בייסל, אבל תקראי לי ג`ורג`י." אמרה ג`ורג`י בחיוך. הן לקחו את הגלידה וישבו על שולחן קטן, "אז, נראת כיאלו ברחת ממישהו מקודם, מה קרה?" שאלה סופי. "אוה, יותר נכון רדפתי." פניה של ג`ורג`י נפלו. "את מכירה את סיריוס בלק?" שאלה ג`ורג`י, סופי הנידה לשלילה. "הוא אליל הבנות בהוגורטס-" "אוה, אני הולכת ללמוד בהוגורטס!" קראה סופי "איפה למדת קודם?" שאלה ג`ורג`י,

"קודם תספרי את אחר-כך אני." אמרה סופי בחיוך, ג`ורג`י חייכה והמשיכה. "בכל אופן הוא היה החבר שלי, עד לפני עשר דקות. קבענו להיפגש כאן, בסמטת דיאגון ולהסתובב, הסתובבנו איזה חצי שעה, ואז סתם הלכנו ברחוב ופתאום הוא עצר, הסתובב אלי ואמר `ג`ורג`י, אני נפרד ממך. ביי.` והתחיל לרוץ בהתחלה הייתי בשוק ואז רצתי אחריו כדי לשאול אותו למה, וככה נתקלתי בך, את ההמשך

את יודעת." סיימה ג`ורג`י "עכשיו את! ספרי לי!" אמרה ג`ורג`י בהתרגשות, סופי חייכה. "אני לא באתי משום בית ספר אחר, אני למדתי קסמים בבית, מגיל 8 יחד עם אבא שלי, הקוסם במשפחה, אבל, טוב הוא ברח מהבית עם איזה בלונדה להווליוד. עכשיו אמא שלי מכריחה אותי ללמוד בבית ספר לקוסמים, לפחות לשנה ואז אני אוכל להחליט אם אני ממשיכה ללמוד בבית ספר לקוסמים, או

למוגלגים." סיימה סופי. "את תאהבי את הוגורטס!" אמרה ג`ורג`י "את יודעת כבר איזה בית את?" שאלה. סופי שכבר שמעה את הסבר הבתים מדודה ואביה ידעה בדיוק על מה ג`ורג`ינה דיברה. "לא. אני הולכת לדעת בארוחה." אמרה סופי.

"סופי!!!" קול אישה קראה לסופי, סופי הסתובבה וחיפשה את מקור הקול, גם ג`ורג`י חיפשה בעייניה את מקור הקול. "אמא," אמרה סופי וקמה מהכיסא, היא הלכה לאמה והובילה אותה אל השולחן הקטן שבו ישבה עד לפני רגע,

"אמא, תכירי, זאת ג`ורג`ינה." אמרה סופי והציגה בידה את ג`ורג`י "אוה, בבקשה קראי לי ג`ורג`י." אמרה ולחצה את ידה של אמה של סופי. "נעים להכיר אותך ג`ורג`י, אני לינדה טאקול, אמה של סופי." אמרה לינדה בחיוך. "סופי, דאגתי לך! מה קרה? למה לא חיכת לי בחנות הבגדים?הינו אמורות לקנות לך תלבושת להוגורטס." שאלה לינדה את ביתה, "זאת אשמתי גברת טאקול-" "אוי לא!
קראי לי לינדה, גברת טאקול גורם לי להרגיש זקנה ביותר!" אמרה לינדה ומיששה את פניה לבדוק שאין שום קמטים, ג`ורג`י צחקה והמשיכה. "טוב, לינדה, זאת אשמתי, נתקלתי בסופי והפלתי אותה לרצפה, הייתי חייבת לה לפחות גלידה!" אמרה ג`ורג`י. "אוה את בסדר מתוקה?" שאלה לינדה בדאגה אימהית. "כן, אמא." אמרה בגיחוך. "אני יכולה להראות לכם חנות בגדים מדהימה! בואו איתי!"

אמרה ג`ורג`י, היא הובילה אותם לחנות בשם `מאדם מאקלין` הן נכנסו לחנות וראו אישה בתלבושת כחולה ושער שחור קצר עמודת עם ילדה קטנה ומראה לה תלבושות חגיגיות. "שלום מאדם מאקלין." אמרה ג`ורג`י ונישקה כל אחת מלחייה של המאדם "אוה, מה קרה ג`ורג`י, שכחת משהו? היית פה לפני שניה! מצאת את הממזר? הוא לא היה פה." אמרה מאדם מאקלין. "אוה לא, אני פה עם

חברתי החדשה סופי ואמה לינדה, היא צריכה תלבושת להוגורטס, תוכלי לעזור לה?" שאלה בחיבה, המאדם הנהנה ועקפה את ג`ורג`ינה היא בחנה את גיזרתה של סופי והלכה להביא תלבושת, היא הגישה אותה לסופי והראתה לה איפה תאי ההלבשה. "תודה." אמרה סופי ופנתה לתא ריק. כשיצאה התלבושת הייתה עליה היא הלכה למראה והזדעזעה. "אני חייבת ללבוש את הדבר הזה כל יום?!?!

אבל זה נוראי! אני נראת כמו נזירה!!" קראה סופי "כן, זה מה שכולם אומרים, של הבנים עוד נורמלית איכשהו אבל של הבנות? זוועה!" אמרה ג`ורג`י בעיניין "את מספרת לי?? איכס!" אמרה סופי, היא הסתכלה במראה וניסתה למצוא נקודות נחמדות בתלבושת, אך לא מצאה כלום! "טוב נו, אם חייבים חייבים."

"אממ סליחה?" שאלה לינדה מנסה לתפוס את צומת ליבה של המוכרת. "כן?" שאלה המאדם מתקרבת אל לינדה. "אנחנו צריכות עוד שלוש תלבושות כאלה בבקשה." אמרה לינדה בחיוך, המאדם הנהנה והלכה "סופי תכנסי לתא ותורידי את התלבושת, צריך לשלם." אמרה לינדה. סופי נכנסה לתא היא הורידה את התלבושת במהירות ולבשה את מכנס הגי`נס המשופשף ואת החולצה החושפת במעט
שלה.
היא יצאה מהתא והגישה את התלבושת לאמה, לינדה לקחה את התלבושת והלכה לשלם.

סופי וג`ורג`י נשארו ליד תאי ההלבשה "אז, מאיפה את?" שאלה ג`ורג`י. "אני מווינדזור, זה ליד אוקספורד." אמרה סופי, "ואת?" שאלה. "אני מלונדון, הי רוצה שאולי אני יבוא לישון אצלך יום לפני הנסיעה להוגרטס, ואז נלך יחד?" שאלה ג`ורג`י בהתרגשות "כן! אני חייבת, אחרת לא יהיה לי מושג איך להגיע לשם! " 'ממ' חשבה סופי בערמומיות "אני ישאל את אמא שלי, בואי!" קראה הן הלכו ללינדה "אמא, ג`ורג`י יכולה לבוא לישון אצלי יום לפני הנסיעה להוגורטס ואז נלך יחד?" לינדה הנהנה וחשבה שזה טוב שסופי מתחילה להיפתח. ולתת לקוקים להיכנס

 ______________________________________________________________________________________

תגיבו בבקשהה זה נורא חשוב ליי :)

הפרק הקודם		הפרק הבא