הקונדסאים

ארבעת הנערים יצאו מהסירה. הם היו מעט... רטובים. תלמידי השנה הראשונה שעטו לעבר הטירה. ג'יימס העביר מבט חטוף בלילי המחייכת אל הילד הכעוס וארוך השיער. מה שהכעיס אותו יותר מכל הוא שלילי שנאה אותו. שנאה אותו בגלל שהוא שנא את סנייפ. שהוא שנא את סנייפ כי לילי התייחסה אל סנייפ, ולא אליו. ג'יימס תהה בליבו האם מעשיו גובלים באגואיזם, אך החליט להשאיר דאגה זו לאחר כך. 

לפתע נגלה לעיני ג'יימס מראה מדהים:טירת הוגוורטס המתנשאת לשחקים, המדשאות הפרושות לרגליו... הוא דמיין אותו ואת לילי יושבים וטובלים רגליהם באגם, והוא מלטף את שיערה האדום... וסנייפ, יושב לו בצד ובוהה בקנאה... ולילי קוראת לו "ג'יימס.. ג'יימס אהובי.. ג'יימס..." לפתע הוא התעורר מהחלום, וראה כי רמוס חברו מטלטל אותו וקורא "ג'יימס! התעורר!" הוא אחז בידיו של רמוס והוריד אותן מכתפיו. "מה אתה רוצה?" שאל בחוסר סבלנות. "רק חשבתי שכדאי שתדע שהעמוד הזה בדיוק במסלול ההליכה שלך." אמר רמוס בהבעה משועשעת למדי והצביע על עמודי הענק המעוטרים שבכניסה לטירה. ג'יימס גיחך והתלווה אל שלושת חבריו. "נדלקת על האוונס ההיא, אה?" שאל סיריוס בסקרנות של אני-יודע-שזה-נכון-אז-דבר-אמת. "כן ג'יימס? אהבה ממבט ראשון?" שאל פטיגרו בהתגרות. "היא די חתיכה, אתם יודעים.." הגן רמוס על חברו. ג'יימס החזיר לו מבט תודה וצעד לתוך הטירה.

הם נכנסו לאולם הכניסה רחב הידיים. הוא היה מלא בכניסות למסדרונות וחדרים. מולם עמדה אישה ארוכת ימים, לבושה בגלימה בצבע ירוק איזמרגד עמוק ולראשה מצנפת כחלחלה ומגוחכת, אך בשילוב עם שיערה האפור נראתה רצינית ביותר. "שלום לכם, תלמידי שנה ראשונה!" היא קראה בקול צרוד מעט. "אני הפרופסור מקגונגל. ראש בית גריפינדור והמורה לשינוי צורה. בקרוב תמויינו לארבעת הבתים: רייבנקלו, הפלפאף, גריפינדור וסלית'רין. לכל בית יחודיות משלו. אתם תלונו עם חבריכם לבית, תלמדו איתם בשיעורים, תשבו לידם בארוחות ותבלו איתם את זמנכם הפנוי." אמרה פרופסור מקגונגל בהבעה חמורה. "אתם מוזמנים להכנס." היא הלכה במהירות שכלל לא נראה כי היא מסוגלת ללכת בה ופתחה שתי דלתות גדולות מעץ אלון. 

תלמידי השנה הראשונה עברו בדלתות. "נא לעמוד בשורה מול שולחן המורים." קראה הזקנה. כל התלמידים צייתו להוראתה מייד. היא הניחה שרפשרף ועליו מצנפת חבוטה וקרועה. למרבה הפתעתם של התלמידים החדשים, המצנפת החלה לזמר:"אולי אני מצנפת, אך גם לי יש דאגות.

 למיין אתכם היטב או שיקרו פה אסונות.

הרוח בי נושבת, אין אני ולא אני

אז הסתדרו מולי, שאמלא את תפקידי!"

כל הנוכחים באולם פרצו במחיאות כפיים סוערות. פרופסור מקגונגל צעדה קדימה ואמרה:"על מי שאקרא בשמו, עליו להתיישב על השרפרף." "לוציוס מאלפוי!" היא קראה. נער בעל שיער בלונדיני ארוך ועיניים אפורות התיישב על השרפרף. לפני שנגעה המצנפת בראשו, היא כבר קראה בקול "סלית'רין!" הנער פנה בחיוך אל השולחן המכוסה במפה ירקרקה. "סוורוס סנייפ!" קראה הפרופסור. הנער הזועף, חברה הטוב של לילי התיישב על השרפרף. המצנפת חשבה על כך מעט, אך לבסוף שלחה אותו לבית סלית'רין. "ג'יימס פוטר!" ליבו של ג'יימס החל לפעום במהירות. הוא ישב על השרפרף והמצנפת הונחה על ראשו. ללא היסוס היא קראה "גריפינדור!" ג'יימס צעד בגאווה לעבר השולחן המעוטר באדום זוהר מעט. "נרקיסה בלק!" קראה שוב מקגונגל בקולה הצרוד. נערה חיננית בעלת עיניים גדולות בגוון תכלת הבהיר שבבהירים ושיער בלונדיני-לבן התיישבה על השרפרף בתנועה ארוכה, חלקה ומתנשאת. המצנפת יצרה ניגוד יפיפה לשיערה הבהיר והמטופ. לאחר מספר שניות של מחשבה, קראה המצנפת "סלית'רין!" הנערה התיישבה ליד תלמידת סלית'רין גבוהה. "לילי אוואנס!" קראה מקגונגל. הנערה התיישבה על השרפרף כמו רבים לפניה, כשלבסוף קראה המצנפת:"גריפינדור!" ג'יימס היה כה מאושר, שהדבר היחיד שהבחין בו היה שחבריו הגיעו לאותו בית כמוהו. זהו הם ביחד. 7 שנים ביחד...  

הפרק הקודם		הפרק הבא