זה פשוט מסובך

הרגשתי משיכה קלה בשיערי המרימה אותי למעלה. נכנעתי והתרוממתי.

מולי הארי עמד בשרביט שלוף, מנסה לכוון את ידיו הרועדות ולא לפגוע בי.

"הארי..." יבבה חלושה נפלטה מפי, יבבה של חוסר אונים.

"שקט!" קול של גבר נשמע מאחורי.

"אל תדאגי אל, הכל בסדר" הארי ניסה להרגיע ספק אותי ספק את עצמו.

"אני נשבע לכם שאם לא תסתמו זה יגמר רע" אותו קול איים מאחורי.

"מה אתה רוצה?" הארי שאל באומץ.

"חיכיתי שתשאל את זה." הוא פתח.

"מה השם 'אוליב בלינסון' אומר לכם?"

"שום דבר..." הארי אמר, ואז שם לב לפני שהחווירו למשמע השם.

"למה?" הוא ניסה למשוך זמן.

"אני זה ששואל פה את השאלות ואני בטוח שלך הוא לא מוכר, שאלתי את חברה שלך"

שתיקה, בלעתי את רוקי בקושי.

"אליסון, תואילי בטובך בבקשה" הוא הדגיש את המילה, "לתת לי את כל הזיכרונות שלך מאוליב?" הוא שאל, בקולו נשמעה השמחה שגרם לו הסבל שלי.

לא יכולתי, לא יכולתי לתת לו את כל מה שאני זוכרת מאוליב, זה יכאב מדי, יותר גרוע, זה ישאיר אותי בלי כלום ממנה....

הנדתי בראשי לשלילה, מקווה בטיפשותי שתשובה כזאת תספק אותו.

"ברור שלא, מה חשבתי? שאליסון המפורסמת תוותר על כל מה שיש לה מהחברה הכי טובה שלה לשעבר?"

דמעות התחילו לזלוג על לחיי.

"אולי נצליח לעזור לך!"

הארי התקרב אלינו במהירות, אוחז בידי. יודע מראש מה עומד לקרות עכשיו.

תחושת לחץ התפשטה בחזי, משתחררת כעבור חמש שניות.

הפרק הקודם		הפרק הבא