לא רוצה להיות קוסם!

פרק שני
~כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג~
"אני חושב.." דמבלדור אמר
"שהדבר הטוב ביותר לעשות כרגע." המשיך
"הוא לשלוח את התלמידים לבתיהם, מדריכים קחו בבקשה את כל התלמידים. למזלנו-ג'ייק הוא האחרון שהתמיין" סיים.
באתי להסתובב וללכת. ואז שמעתי את הזקן המעוות הזה מאחורי
"חוץ ממך ג'ייק. אתה תישאר נא פה."
"מה עשיתי?!"
"יש כמה דברים שנצטרך אותם בשבילך."
"אבל לא עשיתי כלום!"
"אני מבין את הבהלה שלך ג'ייק. אבל אני מבקש שתישאר פה."
"אוף!!" צעקתי
"פרופסור.." מקונגל אמרה בהיסוס
הוא הינהן לעברה.
"ג'ייק, אז ספר לי, מאיפה באת אלינו?" הזקן הזה אמר
"זקן מוזר, אז ספר לי, מי אתה?" עניתי לו
"אני דמבלדור, מנהל בית הספר לקוסמות. עכשיו ספר לי, מאיפה באת אלינו?"
"מה זה מעניין אותך?"
"אני מתעניין בתלמידים שלי, אחרי הכל."
"אוף בסדר! אני מניו יורק. עוזר לך?!"
"התכוונתי, מאיזה משפחה הגעת אלינו."
"משפחת סימפסון. נו מה אתה רוצה?!"
"לא התכוונתי לשם המשפחה, התכוונתי לסוג משפחתך. האם הינך טהור-דם?"
"טהור דם? הדם שלי נקי, לא רצחתי אף אחד. אתה יכול להיות רגוע"
"התכוונתי. אתה בא ממשפחה מוגלגית או ממשפחת קוסמים?"
"מוגלגים?"
"אנשים שהם לא קוסמים."
"אה! הבנתי! את האנשים הנורמאליים, הופכים למוזרים נכון?!"
"ג'ייק, תענה לי בבקשה על השאלה. אתה בא ממשפחה מוגלגית או ממשפחת קוסמים?!"
"למה הייתי חייב להיתקע?! -רק אני נתקעתי בדבר ה.. ה.."
"המה?"
"המפגר הזה!"
"אני חושב, שתוכל לגלות שלהיות קוסם זהו אינו עונש-אלא דבר נחמד במיוחד!"
"בטח.." עניתי לו בזלזול. כרגיל.
"טוב, אתה מוכן לענות לי על השאלה?"
"כן! אף אחד לא קוסם סבבה?! אימא שלי לא, אבא שלי לא, אפילו האחים שלי לא!!"
הוא הסתכל על מקנונגל והרים גבה.
"מעניין." היא אמרה
"מעניין מאוד."
דמבלדור קם, לקח את מצנפת המיון והלך לצידו השני של האולם. הוא הניח אותה על ראשו
"מיהו?" מחשבות דמבלדור הציפו את מצנפת המיון
"האם הוא...?"
"כן." מצנפת המיון ענתה לו
"אין ספקות?" הוא חזר ושאל
"אין ספקות." היא ענתה לו בביטחון

הפרק הקודם