אליסון, מתי תתבגרי?

אליסון התעוררה למול בוקר בהיר. עננים ספורים עיטרו את השמיים והשמש האירה על מיטתה.

היא קמה והתלבשה, יורדת לאולם הגדול ומתחילה לעזור בהכנות לערב בו כל התלמידים יגיעו והיא תמוין לבית גריפינדור.

היא קישטה עם פליטיק את האולם ועזרה לגמדוני הבית לבשל.

שעה לפני שכולם הגיעו היא עלתה לחדרה והחלה להתלבש, ליבה דופק במהירות.

היא אספה את שיערה למעלה, נותנת במשך שעה ארוכה יחס אישי לכל שיערה ושיערה.

היא הביטה בעבודתה במראה, הבעת פניה חמוצה.

אליסון הרימה יד ופרמה את התסרוקת עליה עבדה כל כך קשה.

'ככה יותר טוב!' היא חשבה לעצמה,  יורדת אל האולם לפני שתתחרט.

תלמידים אחדים כבר ישבו באולם, מפטפטים בהתרגשות.

היא ניגשה בשקט אל החדר הצר בו חיכו תלמידי הראשונה והשתלבה ביניהם כאילו הייתה שם כל הזמן.

מקצהו האחר של החדר היא ראתה שיער שחור ופרוע ומשקפיים שנצנצו בתגובה לאורות העמומים בחדר.

הארי הרים את ידו ונופף לה, מבט לחוץ על פניו.

היא חייכה חיוך מרגיע ונופפה חזרה, נזכרת במשימה שאביה הטיל עליה שלושה ימים קודם.

*פלאשבק*

אליסון לבשה על פניה את החיוך הכי מוצלח שלה ונשמה נשימה עמוקה.

היא הרימה את ידה ודפקה על הדלת עליה התנוסס השלט –משפחת דרסלי-.

אישה גבוהה ובלונדינית פתחה את הדלת, מביטה באליסון.

"כבר תרמנו!" היא קראה וטרקה את הדלת בפניה של אליסון שנהדפה אחורה.

היא גירשה מפניה את ההבעה החמוצה ודפקה שנית.

"מה?!" אותה אישה פתחה את הדלת.

"סליחה על ההפרעה גבירתי, אבל אני מחפשת את הארי פוטר..."

האישה החווירה.

"אפשר להיכנס?" אליסון שאלה לאחר דקה בה האישה רק בהתה בה בחוסר אמון.

"מה את רוצה ממנו?" היא שאלה בחשד.

"הו, שום דבר... רק להסביר לו על הוגוורטס"

"הוא לא בבית!" היא קראה מיד וטרקה את הדלת בפניה של אליסון- בפעם השניה.

ברגע האחרון אליסון הצליחה לדחוף את רגלה בין הדלת למשקוף וחמקה פנימה, מביטה סביב על הבית המצוחצח והסטרילי מדי.

"אתה הארי?" אליסון הביטה בגועל בילד שמן שישב מול הטלוויזיה, ידו טחובה בתוך שקית במבה.

'זה הילד שאמור להציל את העולם?' היא חשבה  'אני אהיה מופתעת אם הוא בכלל מסוגל לקום מהספה!'

ילד צנום ושחור שיער ירד במדרגות.

" אתה הארי?" היא שאלה שנית, מעט יותר תקווה בקולה.

"כן..." הוא ענה ומיהר להוסיף "לא עשיתי כלום!"

אליסון חייכה ושאלה:

"קיבלת את המכתב?"

"לא" הוא אמר והביט בזעם בבני משפחת דרסלי שעמדו מהצד וצפו.

אליסון חיטטה בתיקה הכבד ושלפה מכתב כתוב בדיו ירוקה. אביה הזהיר אותה שזה יהיה המצב.

הארי קרא את המכתב, הבעה מבולבלת על פניו.

"מה זה אומר?" הוא שאל.

"אכפת לך למצוא מקום קצת יותר פרטי?" אליסון שאלה והחוותה בראשה אל הדרסלים.

"כן, בטח." הוא אמר והתחיל להוביל אותה במסדרון.

אליסון חשה במבטיהם של הדרסלים ננעצים בגבה כמו סכינים.

היא ציפתה שהארי ימשיך לאחד החדרים המפוארים בהמשך המסדרון, אבל הוא פנה ופתח דלת כמעט בלתי נראית מתחת למדרגות.

הם נדחקו בקושי לחדר הקטן והמאובק והתיישבו על מיטתו של הארי.

אליסון הביטה סביב בגועל.

"פה אתה ישן?" היא שאלה

"כן, אני יודע שזה לא יותר מדי... אף פעם לא קיבלתי יותר מדי..." פניו הביעו עצב עמוק.

"הארי, אתה יודע למה אני כאן?" היא שאלה בקול רך.

"לא ממש.." הוא הביט בה במבט צמא למידע.

"אתה יודע מה קרה לפני 10 שנים?" היא שאלה.

"כן, ההורים שלי מתו..." העצב חזר לפניו.

"נכון הארי, הם מתו ואתה נשארת עם צלקת, וולדמורט נעלם וכולנו ניצלנו!"

"וולדמי?" הוא שאל

"וולדמורט, הקוסם שהרג את ההורים שלך, לילי וג'יי.."

"ההורים שלי מתו בתאונת דרכים!"

אליסון הביטה בו בפה פעור.

"תאונת דרכים?!" היא כמעט צעקה "תאונת דרכים?!"

"ששש.... גם ככה את פה בנס!" הארי השתיק אותה.

אליסון נשמה עמוק, יודעת שזה עומד להיות יותר ארוך ממה שהיא חשבה.

"הארי, לפני 10 שנים, הגיע למכתש גודריק קוסם אופל בשם וולדמורט. הוא הגיע במטרה להרוג את משפחת פוטר, המשפחה שלך..."

"אף אחד לא יודע מה באמת קרה שם, אבל משהו השתבש, אחרי שהרג את ההורים שלך וולדמורט פנה להרוג אותך. אבל הקללה קפצה, וולדמורט נעלם ואתה נשארת עם צלקת ושם שכל ילד שומע לפני השינה..."

הפעם זה היה תורו של הארי להתעצבן.

"תאונת דרכים?! תאונת דרכים?!" הוא התרומם בכוונה לצאת מהחדר אבל אליסון הושיבה אותו חזרה.

"ששש... אני בנס כאן, זוכר?"

הוא נשם עמוק וסימן לה להמשיך.

"היום, במקומי היה אמור לבוא האגריד." הוא הביט בה במבט שואל."אתה תפגוש אותו בהוגוורטס.

אבל האגריד חולה, ואבא שלי, שהוא המנהל של הבית ספר, שלח אותי במקומו."

"יחד עם המכתב יש רשימת ציוד. אם האגריד לא יחלים עד מחר אני אגיע לכאן בעשר בבוקר כדי לעזור לך להשיג את הציוד. לילה טוב הארי.."

והיא יצאה מהחדר, משאירה אותו בפה פעור.

אני יודעת שזה לא מתחבר מבחינת השנים ושדמבלדור אמור להיות ממש זקן אבל תנסו להתעלם... ככה זה מסתדר לי ומשרת את העלילה טוב יותר.

ותגובות בבקשה;)

הפרק הקודם		הפרק הבא