איזבלה ואלינור

טוב, עזבו.

זה לא משנה.
פשוט אתחיל לספר לכם מההתחלה ותדעו בסוף.
ביום הראשון ללימודים החלטתי שאני לא מוותרת וביקשתי ללוות את אלינור לשנתה האחרונה לפנימייה בה למדה.
הייתי בת 14 ו- 7 וחצי חודשים, וחיכיתי בקוצר רוח ליום הולדתי ה- 15.
אך הייתי כל כך סקרנית מה מיוחד כל כך באלינור, עד שהחלטתי לעשות מעשה מיוחד.
הברזתי מבית הספר, והלכתי לכתוב פתק:
"לאמא ואבא היקרים:
לקחתי את המזוודה הגדולה, ואת שתי הקטנות.
ארזתי גם 3 תיקי גב.
לא סיפרתם לי דבר בנוגע לאלינור.
עד שהסקרנות גברה עלי.
אני מאוד מצטערת, שיהיה לכם יום הולדת שמח ויום נישואין שמח!
כבר עכשיו אני מאחלת.
סביר להניח שאני לא אהיה בבית בימים המיוחדים.
אך אני אוהבת אתכם כל כך כל כך, וכבר מתגעגעת♥!
להתראות,
איזבלה♥"

לקחתי את כל חפציי, ארזתי הרבה אוכל והרבה כסף,  קניתי חומרים לאוכל ונרות יום הולדת, שק שינה מברשת ומשחה.
בגדים כמובן ומטלית כדי לכבס.
הלכתי אחרי המכונית באוטובוס.
אני רואה נכון -
הם הלכו לתחנת רכבת?!
לא -
אני חולמת.
היא נכנסה לתוך הקיר.
דיי.
לקחתי את חפציי ורצתי גם כן אל עבר הקיר.

הפרק הקודם		הפרק הבא