הארי, מי?

'אני לא מאמינה שעשיתי את זה. אני, צ'ו צ'אנג, הרגע נישקתי את הארי פריקין פוטר.' צ'ו חשבה לעצמה, בדרכה ללובי, 'בלחי, אבל שיהיה.' היא חייכה, ואז נעצרה. 'אני... אני מדלגת? אוקיי, מספיק, צ'ו.'
היא המשיכה עוד טיפה, ואז הגיעה, והתיישבה בספה של הלובי.

15  דקות לאחר מכן, הוא הגיע.

"היי, צ'ו." הארי חייך, עכשיו לבוש בחולצה שחורה שהייתה זקוקה לגיהוץ קל, שחמישה כפתורים מחוברים לחלק האחרון של החולצה, מקצה הצווארון, עד משהו כמו 10 סנטימטרים למטה.
"ה-הו, היי, הארי." היא חייכה, מסיטה את שערה השחור למאחורי אוזנה, מחייכת אליו.
ש"נלך?" הארי חייך את החיוך המפורסם של הארי פוטר- שכנראה שהיה לו כזה, אבל הוא מעולם לא שם לב לזה- והושיט את ידו קדימה, כמו בסרט המוגלגי שהוא ראה פעם אחת.
"שנלך." צ'ו חייכה, מוקסמת, מחזיקה בידו, הולכת איתו למחוץ לבית המלון, הישר לכיוון הטיילת.

"מה דעתך על הכובע הזה?" הארי שאל, מניח על ראשו כובע בוקרים, מחייך חיוך גדול לעבר צ'ו. 
במהלך ה3 שעות האלה, הם קנו שטויות. וממתקים (אצלם הממתקים לא נכללו ב'שטויות'), או יותר נכון, הארי קנה, כי לא רצה שצ'ו תשלם על עצמה על עצמה. אחריי הכל, הוא פוטר. ג'נטלמן.
"אתה נראה מטופש." צ'ו צחקקה.
"אם כך, אני קונה אותו!" הארי חייך, מושיט שטר למוכר, שם אותו על הראש, עובר לחנות הבאה.

הוא הרים חוטיני וחזיה ממש קטנים שהיו תלויים על קולב.
הוא הצמיד אותם לגוף שלו, "מה דעתך, יהיה לי מתאים?" הוא שאל, עושה פרצוף של דוגמן (או פרצוף של חתול שאכל דג מקולקל בצהריים וראה תוצאות, זה לא היה הכי ברור).
"כמובן!" צ'ו המשיכה בבדיחה, "מתאים לצבע העיניים שלך!"
הארי גלגל את עיניו, והחזיר את הקולב למקום.
"אפשר לעזור לכם?" שאל קול גבוה מאחוריהם, שגרם לשניים לקפוץ מבהלה.
הם הסתובבו, יוצרים קשר עין עם המוכרת-קצרת-הרוח.
"לא, תודה." הארי חייך.
המוכרת הנהנה, ועברה ללקוח הבא, מקפיצה גם אותו. הארי היה בטוח שהיא נהנית להבהיל אנשים.
"קרי..פי.." צ'ו מלמלה, ומשכה את הארי לבחוץ.

"מה זה?" הארי שאל, מרים משהו מוזר ועגול מהרצפה. 
"צדף." צ'ו חייכה קלות, "בחיים לא ראית צדף?"
"כן. אבל זה לא צדף. צדף זה הקטנים האלה שנראים כמו ציפורני רגליים.." הארי מלמל, מנסה לנשוך את הצדף.
"לא, הארי!" צ'ו צחקקה, מושכת את היד של הארי עם הצדפה מהפה שלו, מחזיקה את הצדף בידה, "זה לא אוכל. לפחות, הסוג הזה של צדף לא."
"הו, כמובן." הארי האדים, "ידעתי את זה. רק... רק רציתי לבדוק את יודעת."
צ'ו גלגלה את עיניה, "אין לך מושג מה זה, נכון?"
"שום מושג קלוש." הוא גיחך, "מה זה?"
"זה סתם. ליופי." צ'ו חייכה.
"אבל זה לא יפה כל כך." הארי הביט בו בבלבול.
"להפך!" צ'ו קראה, "זה יפהפייה! וגם, אפשר לשמוע את הים."
"את הים?" הארי הרים גבה, "מהדבר המכוע-?"
"-הארי"!
"כלומר- המאותגר מראה הזה?"
צ'ו גיחכה, מניחה את הפתח של הצדף קרוב לאוזנו של הארי. 
הארי הודהם. הוא בחיים לא ראה דבר כזה. הדרסלים מעולם לא לקחו אותו לים עם צדפים מוזרים כאלה. 

"זה- זה באמת נשמע כמו הים!" הארי התלהב. הוא לקח את ידו, והסתיר את פיו. "קששש, הילד עם המצופים הורודים, תתרחק מהמים." הוא חיקה את המציל.
צ'ו צחקה.
"וכבר יש לי שם בשבילו." הוא חייך.
"איך?" היא חייכה.
"מיס צ'אנג." הוא השיב, מביט בצדפה ברציניות מוחלטת. 
"ב-באמת?" צ'ו חייכה.
"כן. אני אשמור את הצדפה בכיס שלי." הארי הודיע, מכניס את הצדפה לכיס, "כדי שמיס צ'אנג לא תברח לי."
צ'ו חייכה אליו. 'הוא כל כך חמוד!' היא חשבה לעצמה, הולכת איתו לכיוון החנות האחרונה בטיילת. 

הפרק הקודם		הפרק הבא