נשיקה צרפתית

פרק 2: העסקה

ואז סנייפ ממש התעצבן אז הוא לבש פיג'מה ורודה והתחיל לרקוד איתם אבל רון וויזלי ביקש מדראקו הרבה אוניות והיה לו כובע נורא מוזר אז דראקו לא הביא לו. אחרי זה הוא היה בארוחת ערב ודמבלדור דיבר איתו על כמה חשוב זה לקרוא ספרים, כי בקרוב יש מבחן חשוב בתורת הצמחים וזאביני דיבר צרפתית אבל הוא היה בטוח שהוא מדבר לטינית למרות שדראקו הזהיר אותו שוב ושוב שהוא מדבר בצרפתית. ואז דראקו היה במגדל מאוד גבוה שהיה מגדל גריפינדור אבל בכלל לא נראה כמו מגדל גריפינדור והארי פוטר אמר לו לשתוק למרות שדראקו בכלל לא דיבר אז דראקו נישק אותו ופוטר קפץ מהמגדל אבל זה לא היה פוטר, זה היה היפוגריף גדול והאגריד צעק עליו שירד למטה כי פרופסור ספראוט שוב חולה ואז דראקו לגם תה מספל מאוד קטן ושוחח עם פאנסי והיא אמרה שהם חייבים להגיע לכיתת השיקויים כי משהו נורא עלול לקרות אבל דראקו אמר שהוא תיכף יבוא כי הוא עוד לא סיים לשתות את התה שלו ופאנסי הלכה והיא נפלה אבל דראקו לא סיים את התה שלו והוא לא יכל לעזור לה , הוא היה חייב לסיים את התה לפני והיא כבר גססה אבל דראקו לא יכל לעזוב כי התה עוד לא נגמר וזאביני בא והחל לצעוק עליו שעליו למהר לשתות את התה ולא פאנסי תמות! הוא חייב לסיים את התה הזה! והוא המשיך לצעוק ולצעוק אבל התה לא נגמר!

"קום כבר!"צעק זאביני אל תוך אוזנו של דראקו וזה קם במהירות וגילה שהוא רועד טיפה ומזיע גם כן.

"איפה פאנסי?" הוא מלמל.

"איפה מה?" שאל זאביני.

"מה? לא, לא משנה..."

"אתה יודע שאתה מדבר מתוך שינה?"

"מה אמרתי?"

"לא יודע... מלמלת"

דראקו פחד ממה שעלול לקרות לפאנסי, הוא תהה איפה היא עכשיו אבל אחרי כמה שניות נזכר שזה בכלל היה חלום וכעת כל מה שהוא ידע זה שהוא חלם חלום שבו הוא שתה תה שזאביני צעק עליו לשתות ופאנסי עמדה למות.

"היה לי את החלום הכי מוזר שהיה לי בחיים" אמר דראקו ונאנח.

"חלמת עלי?" אמר זאביני בחושניות מזויפת.

"האמת שכן, צעקת עלי שאני צריך לסיים את התה שלי"

"אני לא מאמין, זכית שאני, אהוב ליבך,  אהיה חלק מהחלום שלך והרעיון הכי יצירתי שלך היה שאני אצעק עליך לשתות תה?! אני ממש נעלב" אמר זאביני בדרמטיות.

"אתה כזה אידיוט זאביני, באמת" אמר דראקו וצחק לאור הבכי המזויף והדרמטי שביצע זאביני.

"אתה יודע, אתה צריך להיות שחקן" אמר דראקו וזאביני פסק לבכות ברגע.

"כן, אני מניח שאני כישרון מלידה"

"טוב, איפה קראב וגויל?"

"מה זה משנה כל עוד אתה לבד בחדר עם האדם שאתה חושק בו יותר מכל?"

"אני אביא בוקס לאדם שאני חושק בו יותר מכל אם הוא לא יענה לי על השאלה"

"אתה צריך לפתח את חוש ההומור שלך והם יצאו לאכול, היית יכול לנחש את זה לבד"

"כן, זה באמת די הגיוני וחוש ההומור שלי שמור לאנשים שראויים לו" אמר דראקו וזאביני פער את עיניו.

"דראקו מאלפוי, נעלבתי והפעם זה רשמי. אל תדבר איתי יותר בחיים האומללים שלך"

פניו של זאביני הראו הבעה המומה למדי וזה יצא מן החדר בעצבנות ובליווי טריקת דלת. דראקו לא התרגש מהיציאה הדרמטית של זאביני, בעצם, הוא די התגעגע לסצנות הדרמטיות שלו במהלך הקיץ. הוא תמיד היה מעמיד פני נעלב, יוצא מהחדר וחוזר אחרי מספר דקות.

דראקו קם ממתתו ולבש את בגדיו ועליהם את גלימתו החדשה שעליה מתנוסס הסמל של בית סליתרין. דראקו הביט במראה והיה מאוד מרוצה, הוא הסתרק והחליק את שערו לאחור.

הוא כבר היה צריך לחזור... לא, הוא בטח עבד על שיטת משחק חדשה בקיץ וברגע זה הוא מציג אותה עבורי, כמה נחמד מצדו. כן, זה בטח זה

.

דראקו נכנס לחדר האמבטיה, צחצח את שיניו וסידר את תיקו לשיעור שיקויים האהוב עליו אבל זאביני עדיין לא חזר.

לא יכול להיות שהוא באמת נעלב!

הוא יצא מחדרו אל חדר המועדון ושם ציפה לראות את זאביני אבל החדר היה ריק. הוא יצא מחדר המועדון, חצה את המסדרון ועלה מן המרתפים אל האולם הראשי. אויר ריחני במיוחד עלה מן הסעודה.

הוא התקדם אל שולחן סליתרין ושם לב לפנים חדשים של ילד שאותו זכר מאתמול, כל שאר הפרצופים נראו לו חדשים לגמרי. הוא גם שם לב לזאביני שישב לצד פאנסי ואכל בעצבנות, דראקו התקדם לעברו והתיישב לצידו, בין פאנסי לבינו.

"לאן ברחת מקודם?" שאל דראקו בתמימות אבל זאביני לא הגיב כלל.

"אל תגיד לי שבאמת נעלבת" אמר דראקו אבל זאביני לא הגיב.

"נו, אל תשגע אותי על הבוקר.... אני יודע שאתה עושה את עצמך" הפעם נשמע חשש מסוים בקולו ועדיין, זאביני לא הגיב.

"אממ... אני מצטער? נו תענה לי!" דראקו כבר התעצבן לגמרי אבל זאביני ממשיך לא להתייחס אליו.

"אוקי, אוקי, אני מצטער אם פגעתי בך בכל דרך שהיא ואני מבקש סליחה"

"ו?..." אמר זאביני סוף סוף.

"ו? טוב, ו-אתה החבר הכי טוב שלי ואני לא רוצה שנריב"

"ו?..."

"מה ו?! אתה רוצה גם שאני אציע לך נישואים פה?! "אמר דראקו וזאביני החל לצחוק.

"אתה עבדת עלי?!" צעק דראקו והכעס בפנים שלו היה אמיתי לעומת זה של זאביני.

"ברור שכן, באמת נראה לך שאני אתעצבן עליך ככה בגלל שטות כזאת? טוב, האמת שזה באמת קצת העליב אותי בהתחלה אבל ממש קצת אז החלטתי להמשיך עם זה... בכל זאת, זה היום הראשון ללימודים וצריך לחנוך אותו אתה לא חושב?"

"אני חושב שאתה חתיכת חרא זאביני" אמר דראקו כשקולו נרגע מעט אבל עדיין נשמע כועס.

"נו, אל תיקח את זה קשה. אתה בעצמך אמרת שיש לי חוש  הומור גרוע והנה, אתה צודק" אמר זאביני וכשדראקו הבין מה שאמר עכשיו, הוא החל לצחוק .

"או, זאת הגישה!" אמר זאביני.

"וזאת פעם אחרונה שאתה עושה לי את זה הבנת?"

"אל תדאג, אני לא אסתכן שוב"

"טוב מאוד"

"פאנסי, תעבירי את החמאה" ביקש זאביני בנימוס.

"קח" היא הושיטה לו את צלוחית החמאה והביעה זלזול.

"תודה"

"קדימה, תסיימו לאכול שלא נאחר לשיקויים" אמר דראקו בפזיזות וניגב את ידיו במפית.

"למה? זה לא שסנייפ יעניש אותנו, הוא יימצא דרך להעניש את פוטר באיחור" אמר זאביני והיושבים מסביבו החלו לצחוק.

"תראה אותו, יושב שם ומדבר עם הבוצדמית הזאת כאילו יש לה זכות קיום" נחר מאלפוי בזלזול גלוי.

"תזהר, בסוף אני אחשוב שאתה מקנא בה" אמר זאביני ולגם ממיץ הדלעת שלו.

"אני חושב שכדי שאתה תזהר כי אני עלול להטיל עליך קללה אם תמשיך לפלוט שטויות כאלה.

"טוב, זה באמת היה טיפשי מצדי הרי אני יודע שאתה רוצה אותי ולא אף אחד אחר" אמר זאביני והביט בפאנסי במבט מתנשא וזו החזירה לו מבט של תיעוב טהור.

"היית מת שאני ארצה אותך זאביני. אתה לא לרמה שלי" אמר דראקו וקם מכיסאו.

"שוב אתה פוגע ברגשותיי! איזה מין חבר אתה?!" אמר זאביני בדרמטיות ודראקו צחקק.

פאנסי קמה על רגליה ונעמדה לצד דראקו, קרוב מידי לטעמו.

"תגמרו לאכול כבר!" שאג דראקו.

"זה שאנחנו לא אנורקסיות בלונדיניות כמוך זה לא אומר שצריך לצעוק עלינו!"

"איך קראת לי?!"

"שמעת אותי"

"בלשון זכר אני מוכן לקבל את זה כמחמאה"

"כל עוד המשפט שכולל אזכור לטובה של השיער שלך זאת מחמאה בשבילך"

"כי אז המשפט הוא קדוש"

"הגיוני"

"תודה באמת שהועלתם בטובכם לסיים! קדימה, בואו" אמר דראקו לקראב וגויל שהרגע סיימו את הארוחה שלהם.

דראקו החל להתקדם את כיוון המרתפים בליווי של קראב וגויל משני צידיו כך שלשוחח עם דראקו לא הייתה משימה פשוטה עבור זאביני. פאנסי המשיכה עם חברותיה אל שיעור השיקויים.

"מתי אתה חושב שאדון האופל יחזור לשלטון?" שאל זאביני בפשטות.

"לא יודע, אבל לא עוד הרבה זמן. האות האפל של אבא היה אפור כהה מאוד בפעם האחרונה שראיתי אותו ואני יכול להתערב איתך שהוא יינצל את הטורניר איכשהו... אנשים מתים בו"

"אני לא חושב שהוא ייעזר בתחרות בתי ספר... חוץ מזה, מאיפה הוא יכול לדעת מי ייבחר?"

"לא יודע, אולי הוא יתכנן תקיפה כמו זאת שהייתה באליפות? אני אומר קודם כל את גריינג'ר ואז את הוויזלים ואחרון חביב את פוטר כמובן"

"אל תשמח מוקדם מידי, דמבלדור מנהל את המקום הזה ועכשיו גם יש לנו מורה הילאי..."

"כן, מי היה מאמין שמודי האידיוט הזה יילמד אותנו? למרות ששמעתי שהוא מדגים הרבה, בוא נקווה שהוא ידגים בטעות על בוצדמית מסוימת"

"חבל שפוטר לא יכול להיבחר לטורניר, הוא בטוח היה מתפגר"

"כן...והוא בטוח היה מנסה להיבחר כדי להראות לכולם כמה הוא גיבור"

"כן..."

דראקו ושאר החבורה נכנסו לכיתת השיקויים והתיישבו במקומם. לאט לאט הכיתה התמלאה ומיד נכנס פרופסור סנייפ.

הגלימה שלו נחה על האוויר בצעדיו המהירים ושידרה מלכותיות.

"השנה אני מצפה מכם להפגין מאמץ רב יותר משנה שעברה, במיוחד תלמידים אחדים שמתקשים לקלוט את החומר הנלמד בצורה יוצאת דופן" אמר סנייפ והביט הישר אל עיניו של פוטר, דראקו צחקק וכך גם עוד מספר תלמידים מסליתרין.

היות וסנייפ הוא המורה האהוב על דראקו, הוא לא הרשה לעצמו מעולם לפטפט בזמן השיעור ולכן עבר עליו שיעור ארוך ומייגע למרות שדראקו הבין יותר מחצי דבריו של סנייפ על שיקויים רבי יכולת.

"איך אתה עושה את זה?" שאל זאביני הנדהם למראה שיקוי המולקוס המושלם של דראקו.

"אני מניח שאני פשוט גאון" מר דראקו בפשטות וקרא לסנייפ.

"מה אתה עושה?! אם הוא ייראה את השיקוי שלי אני אבוד!"

"ואם הוא ייראה את שלי אני רחוק מלהיות אבוד, תסתדר איכשהו"

"אתה כל כך פוץ לפעמים"

"כן מאלפוי? בוא נראה מה יש לנו כאן" אמר סנייפ תוך כדי בחישת השיקוי, "מצוין. לא יזיק לך, אדון בלייז, ללמוד מחברך דבר או שניים"

"כן, איך להתחנף למורים" אמר זאביני בשקט לאחר שסנייפ התרחק לכיוון שולחנו של פוטר.

"תאמין לי, זה יותר חשוב מכל השיקויים האלה ביחד" אמר דראקו בגאווה.

"אז אולי באמת תלמד אותי?"

"זה בדם המלפואי שלי, אין לך סיכוי" אמר דראקו וזאביני נאנח.

"אתה והדם המלפואי שלך..."

"תיזהר , שלא תגיד 'מאלפוי' לשווא"

"מאלפוי" התגרה זאביני ודראקו, כתגובה, שלח לו מבט מאיים במיוחד.

בתום השיעור דראקו מיהר לחדרו כדי להחליף את חולצתו לאחר שזו התלכלכה 'בטעות' על ידי השיקוי של זאביני.

"אני לא מאמין שעשית את זה! זאת החולצה הכי טובה שלי!" גער מאלפוי בעוד קראב וגויל מזדנבים אחריו כמו תמיד.

"עשיתי את מה? אני לא מבין על מה אתה מדבר" אמר זאביני בקול הכי תמים שיכל לגייס.

"אחרי שאני אחליף את זאת, תתחיל להתפלל לניסים"

דראקו רתח וגעש, אין לאף אחד זכות ללכלך את רכושו.

"אני לא מבין למה אתה מתעצבן עלי. בסך הכל שפכתי בטעות את השיקוי אחרי שקראת לי גמדון בית" אמר זאביני וחייך בסיפוק רב ודראקו שלח אליו מבט מאיים נוסף שלא הרתיע אותו כלל וכלל. זאביני, כך נראה, הוא האדם היחיד שלא מפחד במקרה הטוב או מתחיל לפתח נטיות אובדניות במקרה הרע כשהוא נתקל במבט המאיים של דראקו.

הוא הגיע במהירות לחדרו שבחדר המועדון והחליף את חולצתו המוכתמת שהתחילה להחליף צבעים בצורה מדאיגה. זאביני חיכה לו מול האח בחדר המועדון וכשדראקו יצא מולו, ההבעה שלו לא בישרה טובות ובמיוחד לא השרביט שהיה מונף הישר לפניו של זאביני.

"תירגע! זאת רק חולצה..." צעק זאביני ומאלפוי התקרב בצעדים איטיים לעברו.

"זאת רק חולצה שאין לך שום זכות לגעת בה!"

"אבל זה היה בטעות!"

"תעשה לי טובה! זה ממש לא היה בטעות!"

"טוב אבל זה הגיע לך! וזה היה בצחוק!"

דראקו היה במרחק סנטימטרים ספורים מפניו של זאביני ושרביטו דוקר את בטנו, הוא התקרב עוד קצת לפרצופו של זאביני ואמר, הפעם בשקט "תקשיב לי טוב. עוד בדיחה גרועה אחת כזאת ואתה יכול לשכוח ממני" אמר והתרחק מזאביני אחרי מבט תוכחה אחד אחרון. זאביני לא ראה אותו במצב כזה מאז ההפסד לגריפינדור בשנה הראשונה שלו בהוגוורטס. הוא לא הבין איך זה קרה פתאום, לא יכול להיות שדראקו נהפך להיות  כל כך רכושני במהלך הקיץ. משהו כאן לא מסתדר.

"דראקו?" קרא זאביני כשחברו התרחק מנו וזקר את עצמו על כורסא בצבע איזמרג.

דראקו לא ענה וזאביני התיישב בכורסא שממל זו של הבלונדיני.

"קרה משהו?"

"כן, לעזאזל!, בלייז! החולצה שלי!"

"טוב טוב!" זאביני קם באי רצון ויצא מחדר המועדון, משאיר את דראקו לבדו.

הסליתריני ישב כשידיו שמוטות על בירכיו ופרצופו זועף. הוא לא הספיק לחשוב על כעסו לזאביני כי הופרע על ידי מיליסנט באלסטרוד שנכנסה לחדר המועדון עם חברתה פאנסי. דראקו הביט בהן בזעם כאילו הן אשמות בכל צרותיו.

"למה הפרצוף החמוץ דראקו?" שאלה מיליסנט בקלילות.

"זה לא עניינך, באלסטרוד"

מיליסנט הרימה גבה לשמע הטון בדיבורו והחליטה לא להתערב ולהמשיך בשיחתה הקולחת עם פאנסי אך זו חשבה אחרת.

"זה זאביני? מה שהוא עשה לך בחולצה? אל תתייחס אליו, הוא אידיוט גמור!" אמרה פאנסי בחנופה גלויה והתקרבה לשבת לצד דראקו.

מצד אחד הוא היה צריך שקט כרגע ומצד שני כמה מילים נגד זאביני לא הזיקו אז הוא בחר לא להתנפל עלייה.

"וחוץ מזה... אני חושבת שאתה נראה טוב גם בחולצה מלוכלכת"

מאלפוי לא ידע אם לומר תודה או  להתרחק ממנה כמה שיותר. הוא תמיד ידע שהיא דלוקה עליו אבל הוא ממש לא רצה שזה יגיע לרמה כזאת שפאנסי תתחיל לחשוב על הקשר הזה ברצינות.

הוא החליט לשתוק ולהתכונן לשיעור הבא, למרות שאיחור לשיעור בטיפול בחיות הפלא לא יכול להיות נורא כל כך.

דראקו החל את דרכו לטירה לאחר אימוץ קווידיץ' מפרך. הוא כל כך רצה להתקלח ומאחר ולעולם לא הסכים להתקלח במלתחות ה 'מזוהמות-בתלמידים-שעלולים-להיות-בוצדמים' הוא מיהר לחדר המועדון.

בדרכו למרתפים , דראקו נתקל בזאביני ששלח אליו מבט שואל.

"אני סולח לך אבל עוד פעם אחת!" זאביני חייך והינהן.

"ידעתי שתסלח לי," לרגע דראקו רצה לחבוט בו מכה הגונה בראשו המתחכם של חברו אבל אז זאביני המשיך "כי אתה לא יכול לעמוד ביופי שלי". דראקו גיחך ובמבט ידידותי הוא נפרד מזאביני והמשיך לכיוון המרתפים כשמאחוריו קרא זאביני: "ניפגש בארוחת ערב!"

דראקו יצא מהמקלחת מכוסה במגבת בלבד, מופתע לגלות שהוא לא לבד בחדרו.

"כמה זמן אתה מתקלח? הספקתי לאכול, להציק לפאנסי, להציק לה שוב, ולצחוק עליך עם גרג ווינסנט בדרך לפה!

"והם לא הרביצו לך?"

"כן אבל זה היה שווה את זה" אמר זאביני וחייך בשביעות רצון.

"טוב, צא. אני צריך להתלבש"

"זה בסדר, אני יכול להישאר לצפות . אל תפריע לעצמך" אמר ושילב את ידיו מאחורי ראשו.

"צא!"

"אתה חמוד כשאתה עצבני" אמר זאביני שהיה צריך לצאת במהירות לחדר המועדון מפני הכרית שנזרקה לעברו.

תוך כמה רגעים דראקו יצא והצטרף לזאביני בחדר המועדון.

"קדימה בלייז, בוא" אמר דראקו וצעד לעבר היציאה למרתפים.

"אבל כבר אכלתי"

"ואתה באמת חושב שאני אשב שם לבד ואוכל כאילו אין לי חיים?"

"בתנאי אחד"

"אה כן? איזה?" אמר דראקו, משועשע.

"תהיה חבר שלי במשך שבוע"

"אבל אתה כבר חבר שלי חתיכת-" ואז זה הכה בו "למה?!"

"טוב... כי אתה דראקו מאלפוי, אתה מיני סלב כזה ואם אני אהיה חבר שלך כולם ידעו על זה כולל ההומואים ככה שהם יוכלו להתחיל איתי בלי להתלבט ו... טוב, אתה דראקו מאלפוי!

"מ... אבל מאיפה הוצאת את זה עכשיו?! ו-ואתה קולט מה אתה עושה?!" אמר דראקו, מזועזע ותוך כדי מנסה לא להראות שביעות רצונו השימוש בשם שלו ובכינוי 'מיני סלב'.

"מה אני עושה?" שאל זאביני באיטיות.

"מציע לי חברות!"

זאביני נראה מבולבל אבל תוך רגע נראה כאילו נפל לו האסימון "לא! לא הבנת אותי! התכוונתי שתעמיד פנים שאתה חבר שלי, חשבתי שזה ברור... אנחנו הרי חברים טובים וכבר הבהרתי שאתה לא הטעם שלי"

"אז תגיד ככה! הלחצת אותי... ו-ותפסיק כבר להגיד שאני לא הטעם שלך!"

זאביני חייך בזדוניות ושעשוע, "למה? אתה רוצה להיות הטעם שלי?"

"אויש, אל תדבר שטויות, בלייז. קדימה, בוא לאכול כבר! אני מורעב"

"אבל עוד לא ענית לי על השאלה"

"לא זאביני, אני לא נמשך אליך ואני לא רוצה שאתה תימשך אלי זה פשוט נראה לי מוזר שיצור ממוצע כמוך אומר שאני לא הטעם שלו. עכשיו אפשר ללכת לאכול?"

"התכוונתי לשאלה הקודמת ואני לא יצור ממוצע!"

"אתה באמת מתכוון לזה ברצינות?"

"לזה שאני לא יצור ממוצע? בהחלט כן"

"לא, אידיוט. לכל הקטע הזה של להעמיד פנים שאנחנו ביחד"

"אה, כמובן"

"טוב, זה לא הולך לקרות כי אני עדיין לא סיפרתי לאף אחד חוץ ממך ואני לא מתכוון לסר למישהו בזמן הקרוב אז שכח מזה"

"אבל זאת הזדמנות מצויינת! תחשוב על זה! שני מאהבים שיוצאים מהארון ביחד! זה רומנטי!"

"אל תזבל לי את השכל על רומנטי. אני יודע שאתה שונא את זה. אין מצב, לא ייקרה"

"אז תאלץ לאכול בילעדי"

"חה!"

"אתה לא יכול להכריח אותי!"

"כמובן שאני יכול!"

"אה כן? איך בדיוק?"

דראקו היסס ואז צץ במוחו רעיון.

"טוב, אבל אם זה יהרוס את הידידות המופלאה בינינו זאת לגמרי אשמתך"

"על... מה אתה מדבר?..."

"אני אסכים לנשק אותך אם תבוא איתי לאכול"

זאביני חייך בשעשוע ומחא כפיים בצורה עליזה שדראקו ממש לא אהב.

"אבל זאת הפעם הראשונה והאחרונה שאתה סוחט ככה את דראקו מאלפוי! וזה קורה עכשיו כי אני במצב רוח של נתינה"

"כן, נתינת נשיקות לכל דבר שזז, שמענו אותך. קדימה, תנשק אותי"

"בתור מישהו שאני לא הטעם שלו אתה מאוד נרגש"

"כן כן, נו כבר. ושזה לא יהיה עלוב כזה כמו בשנה ראשונה! עם לשון והכל"

"טוב, תפסיק למחוא כפיים כמו הומו!"

"אבל אתה הומו!"

"אבל אני לא מקפץ ומדלג נכון?!"

"מתי קיפצתי ודילגתי?!"

"טוב טוב! מספיק!"

דראקו קירב את פיו לזה של זאביני וגילה שזה יותר מוזר ממה שחשב. הוא הצמיד את שפתיהם בלי לעצום עיניים והעמיק את הנשיקה כשהכניס את לשונו למרות שהוא לא הרגיש בנוח. הלשונות שלהם הסתלסלו זו בזו, הרטיבות לא הייתה לגמרי נעימה ומהר מאוד דראקו הוציא את עצמו מהעסק.

"אייו! זה היה... מוזר!"

"כן, לא משהו... אתה כזה נשקן גרוע"

"אני לא נשקן גרוע! אם כבר זה אתה! לא עשית כלום!"

זאביני גיחך, "סתם, אני צוחק. זה היה כמו להתנשק עם אח שלי או משהו כזה..."

"כן... כנראה שזה זה"

"טוב, עסקה זו עסקה. בוא נלך"

"אוקי, אבל תודה שאני לא נשקן גרוע"

"אבל אתה באמת כזה"

"אני לא!"

זאביני גיחך ושניהם יצאו מחדר המועדון צוחקים.

הפרק הקודם		הפרק הבא