נשיקה צרפתית

פרק 3: דראקו עצבני

"איך אתה מצליח לאכול כל כך הרבה ולהישאר בעובי של שרביט?" שאל דראקו למראה הצלחת המלאה של בלייז.

"לא יודע אבל זה לא מפריע לי כל כך"

דראקו גיחך.

"דראקו, שמעת שעוד שבוע המשלחות מבתי הספר יגיעו?" שאלה פאנסי.

"באמת? בטח בגלל זה המורים משתגעים..."

"הם בטח ינסו ללמד אותנו נימוסים והליכות" אמר זאביני וגיחך.

"אותך באמת צריך ללמד קצת נימוסים כדי שתפסיק ללעוס בפה פתוח" רטן דראקו.

זאביני רק חייך אליו והמשיך לאכול.

הם סיימו לאכול את ארוחת הבוקר ויצאו לשיעור טיפול בחיות הפלא עם הגריפינדורים.

"אם אנחנו נתעסק גם היום עם הסקרוטים פוצי התחת האלה אני אגיד לאבא שלי לפטר אותו ולשלוח אותו לאזקבאן על ניסיון התנקשות עקיף בתלמידים"

"הם לא כל כך נוראיים"

דראקו נעצר, "איזה חלק בהם אתה אוהב?!"

"אני לא אוהב שום חלק אבל אפשר לסבול אותם... בינתיים"

"מה זאת אומרת בינתיים?"

"אף פעם לא ראית כאלה? הם גודלים להיות ממש מפחידים ומגעילים, כרגע הם חמודים לעומת מה שהם יהיו בעתיד. רק לא נראה לי שהמורה המשכיל שלנו יודע את זה"

"מה זאת אומרת... חמודים? וכ-כמה גדולים?" שאל דראקו כשעיניו מלאות אימה.

"אל תדאג, לא נראה לי שהוא ירשה לנו להתקרב אליהם. הוא אמנם אידיוט אבל אני לא מאמין שעד כדי כך"

"אני מאוד מקווה. ומאיפה אתה בכלל יודע את כל זה?"

"כשהייתי בן שבע מצאתי אחד כזה ורציתי לגדל אותו-"

"-אתה ראית דבר כזה ורצית לגדל אותו?!"

"טוב... כן. הוא היה ממש קטן ואז חשבתי שהוא חמוד. בכל אופן, אמא שלי ביררה אם זה לא יצור מסוכן ומסתבר שכן..."

"בטח בכית חודש"

"למה אני גיי כמוך?"

"אתה יותר גרוע ממני"

"טוב נו, בכיתי אבל לא חודש! רק... שבוע"

"שבוע?!" דראקו צחק.

"כן! שבוע! מה אתה רוצה? נקשרתי אליו..."

"אוו... כמה חמוד"

זאביני בעט בו חלושות והם הגיעו לבקתתו של האגריד, שם חיכו כמה תלמידים מסליתרין, כמה מגריפינדור וביניהם , כמובן, השלישייה: פוטר, גריינג'ר ווויזלי.

"גריינג'ר!" קרא דראקו "תיזהרי עם הסקרוטים היום, שלא תחתכי את עצמך בטעות ותלכלכי את כל האזור בדם שלך!"

הסליתרינים צחקו.

"אתה פשוט השטן בהתגלמותו" גיחך זאביני ומשך את דראקו משם בזמן שפוטר צעק: "תסתום את הפה מאלפוי! הפרצוף שלך לא היה כזה מאושר שנה שעברה כשהרמיוני הביאה לך סטירה!"

דראקו ניער את ידו מזאביני והתקרב אל פוטר.

"תיזהר פוטר, אתה עלול לעצבן אותי!"

פוטר התקרב לדראקו.

"אה כן? ומה תעשה בקשר לעצבים שלך? תשלח אלי את קראב וגויל? או אולי את אבא'לה?"

"אל. תדבר. על. אבא. שלי" אמר דראקו ופניו השתנו מהבעת זילזול לכעס ותיעוב.

"למה לא? זה נושא רגיש? משהו קרה לאבא'לה?"

"תסתום את הפה, פוטר!"

דראקו הוציא את שרביטו במהירות "-קונג'ונקטוויטוס!"

לפני שפוטר הספיק להגיב עינו התנפחה בצורה מדאיגה וחברתו, ג'ריינג'ר החלה לצעוק כשרובאוס האגריד יצא מבקתתו ושלח בטיפשותו את זאביני, שהיה הכי קרוב לכיוון המרפאה, לקרוא למדאם פומפרי.

דראקו עדיין זעף והתרחק מהמקום כשרון צעק מאחוריו :"אתה תשלם עם זה מאלפוי!" אבל הוא לא התייחס וסידר את שערו בעצבנות.

דראקו הביט לאחור וראה שזאביני בהחלט לוקח את הזמן ולא ממהר להודיע למדאם פומפרי על החולה האנוש, אם הוא לא היה מכיר את זאביני היה בוודאי חושב שהוא מאט בכוונה אבל האמת היא שזאביני מעולם לא אהב למהר.

"נו! איפה פה היא מדאם פומפרי?!" שאל לבסוף האגריד כשהעין של פוטר החלה לקבל גוון סגול מבחיל.

"הקללה הייתה מדהימה! אתה כל כך מוכשר, דראקו" אמרה פאנסי שצצה לפתע.

דראקו חייך. "תודה"

הוא התיישב על הדשא והביט בגועל לעבר פוטר והמורה העלוב שלהם שמנסה לרפא אותו כשפאנסי התיישבה לצידו ונראתה די מאושרת.

"רופאה אחת בדרך!" נשמעה קריאתו של בלייז מאחור.

זאביני התיישב לצד דראקו ופאנסי נראתה מדוכדכת.

"למה בכלל קראת לה?" שאל דראקו בשעמום, נשכב על הדשא ושילב את ידיו מאחורי ראשו כך ששערו לא ייגע בדשא.

"כי יש לי טיפת מצפון"

"אתה רומז שאין לי מצפון?"

"כשזה נוגע לפוטר... אין לך"

"והוא צודק, בכלל לא היית צריך לקרוא למדאם פומפרי אם אתה שואל אותי" פאנסי התערבה שוב.

"אבל אני לא שואל אותך, נכון?" שאל זאביני בצורה רטורית וכעוסה.

"מה פתאום נהיית כל כך נחמד כלפיו? היית צריך להביא לו למות וזהו" אמר דראקו וגם קולו שלו היה עצבני ומרוגז.

"דראקו, בוא לדבר שנייה בצד"

"למה?"

"נו, בוא"

"זה בסדר, אל תקום דראקו. אני אלך" אמרה פאנסי במרירות וקמה כדי לשאיר את הבנים לבד.

"מה העניין?" שאל דראקו.

"מה קרה שם?"

"אתה ראית טוב מאוד מה קרה שם"

"אתה אף פעם לא מגזים ככה!"

"מגזים?! אתה חושב שהייתי צריך להגיב פחות מזה?!" צעק דראקו והתרומם מעט מהדשא.

"תפסיק לצעוק עלי!"

דראקו נרגע מעט ,הניח את ראשו על ידיו המשולבות והביט בכעס בשמיים.

"דראקו אני מכיר אותך, אני יודע שקרה משהו. זאת לא הפעם הראשונה שאתה מגיב בצורה מוגזמת"

"לא קרה כלום וזאת לא הייתה צורה מוגזמת!, פשוט... תעזוב אותי!"

"דראקו, אני דואג לך. אני יודע שמשהו קרה וזה עוד יותר מדאיג שאתה לא מספר לי!"

דראקו התרומם לישיבה, "שום דבר מזוין לא קרה! הבנת?! אז אתה יכול להפסיק לדאוג ולעוף לי מהעיניים!"

זאביני הרים גבה ולאחר כמה שניות קם ועזב את דראקו במבט כעוס וקצת נעלב.

דראקו הביט בו, כועס. הוא חזר לשכב על הדשא והמשיך לבהות בשמיים.

בסוף השיעור (שהתבטל עקב 'התאונה המצערת') דראקו צעד לכיוון הטירה כשידיו בכיסים ובליווי קראב וגויל בלבד.  הם נכנסו לטירה ודראקו ראה את זאביני כמה מטרים מלפניו, לפתע גל של רגשות אשמה הציפו אותו. הוא צעד במהירות כדי להשיג אותו ועמד לצידו, זאביני לא הביט לעברו ופניו היו זעופים.

"תקשיב אני... מצטער על מקודם. איבדתי שליטה, סליחה"

 לפתע זאביני נעצר וכך גם דראקו.

"אני לא יודע מה קרה לך אבל אני בטוח שזה לא משהו שאתה צריך להסתיר ממני"

"תקשיב, כלום לא קרה... פשוט התעצבנתי. אחרת הייתי מספר לך לא?"

"אל תשקר לי! מילא תגיד שאתה לא יכול לספר לי או משהו אבל אני יודע שמשהו קרה אז אל תדאיג אותי עוד יותר"

"אבל... " הוא נאנח "טוב, אני לא... יכול לספר לך"

"ידעתי שיש משהו! ממתי אתה מסתיר ממני דברים?  ממתי אנחנו מסתירים אחד מהשני דברים?!"

"עזוב את זה טוב?... "

זאביני נאנח, "טוב... נלך ישר לתולדות הקסם או קודם לחדר?"

"אין לי כוח לרדת למרתפים. בוא נלך"

הם חייכו ועשו את דרכם לכיתה בליווי קראב וגויל שחיכו להם בצד.

***

"אתה ראית את כמות שיעורי הבית שלנו?" רטן מאלפוי באוזני זאביני בחדרם באותו ערב.

"כן ואני חושב שאני תיכף בוכה"

"זה הכל בגלל המשלחות מבתי הספר! הם חושבים שהם יכולים לדחוס לנו מידע למוח תוך שבוע כדי להתרברב מול המנהלים האחרים!"

"אני מתחיל לשנוא את הטורניר הזה... אני מוכן לוותר על הצרפתיות בשביל שלא יהיו לי כל כך הרבה שעורים! המוח שלי לא מוכן לזה!"

"אם אתה מוכן לוותר על הצרפתיות אז אני מוכן לוותר על הצרפתים"

"ממתי אתה בכלל אוהב צרפתים?"

"ממתי אני בכלל אוהב בנים?"

זאביני גיחך, "נקודה טובה"

"אני חושב שהתחלתי לאהוב בנים בגללך" אמר זאביני.

"חשבתי שאני לא הטעם שלך"

"פעם היית..."

"אתה רוצה להגיד לי שהיית מאוהב בי?"

"אולי..." אמר זאביני בערמומיות. "אהבתי בנים בלונדיניים שלא אכפת להם משום דבר חוץ מעצמם"

"ואיזה בנים אתה אוהב עכשיו?"

"עכשיו אני יותר בקטע של קטנים וחמודים... אתה?"

"זה מה שנקרה שינוי דרסטי. אני אוהב אותם מבוגרים ממני, גבוהים וחובה שיהיה להם שיער שחור כמו שלך רק קצר וחלק יותר"

"אני מבין שלאופי אין שום משמעות"

"יש אבל האופי שלי משתנה כל הזמן אז ככה גם בטעם שלי..."

זאביני נאנח, זרק את עצמו על מיטתו וחיבק כרית.

 "אתה צריך מישהו חמוד שירכך אותך קצת"  אמר זאביני ועשה פרצוף חמוד בצורה מעצבנת.

"מה? מישהו כמוך?" דראקו חייך, משועשע.

זאביני צחק, "איך גילית?"

"הרמזים שלך עבים מידי ידידי"

"יש לי עוד משהו עבה שיכול לגרות אותך" אמר זאביני ושלח לדראקו מבט חושני.

"איכס! בלייז!" אמר דראקו וזרק כרית על זאביני שצחק.

דראקו צחק ונשכב על מיטתו.

"כל הדיבורים האלה עשו לי חשק להכיר מישהו" אמר דראקו.

"דראקו?"

"כן?"

"אתה יודע שאתה יכול לספר לי הכל"

"אוף... אל תתחיל"

"אבל זה מטריף אותי"

"בוא נלך לישון, אני מת מעייפות"

בלייז נאנח.

"בתנאי שתביא לי נשיקת לילה טוב"

דראקו צחק."חשבתי שלא נהנית מהנשיקה שלנו"

"התכוונתי בלחי, אני לא אשם שאתה סוטה"

"טוב, בוא לפה"

"למה אני צריך לבוא?"

"אתה רוצה או לא?"

"טוב טוב, אני לא מאמין שאתה מנצל אותי ככה"

דראקו התרומם לישיבה כזאביני קפץ ממיטתו והתיישב על זו של דראקו.

דראקו שם את ידו האחת על סנטרו של חברו ואת ידו השניה הכניס לשערו השחור. הוא נישק אותו והשמיע "מוווואה!" תוך כדי. זאביני חייך וגיחך.

"מרוצה?"

"מאוד. אתה כזה הומו..."

"אתה זה שביקשת ממני את הנשיקה!"

 "אבל אתה זה שנישקת אותי בצורה הכי הומואית שאני רק מכיר!"

דראקו צחק והתנפל על חברו במספר לא קטן של 'נשיקות בצורה הכי הומואית שהוא רק מכיר'.

הוא הפיל אותו על המיטה והביא לו נשיקה אחת אחרונה כשהוא מעליו.

"ווֹאו! מה זה היה?!"

דראקו גיחך.

"טוב, מספיק עונג בשבילך ליום אחד. לך לישון"

זאביני קם בחיוך והם התכוננו לשינה בזמן שקראב, גויל ות'יאדור נכנסו והחלו להתכונן לשינה גם הם.

הפרק הקודם		הפרק הבא