מהלומות הגורל

כל הזכויות שמורות לריק ריירדן שברא את עולם החצויים

תודה רבה לבטאית שלי: A.S.POTTER

בתחילת היום נראה למייק שזה עומד להיות עוד יום רגיל, עד כמה שהיום האחרון ללימודים בפנימיית יאנסי לילדים מופרעים יכול להיות רגיל, אבל אפילו המחשבה על סיום שנת הלימודים לא הצליחה עודד אותו בגלל תחושת בטן רעה שמשהו עומד להשתנות היום, משהו רע. מייק התכוון לתהות מה פירוש התחושה ומה כבר יכול להשתנות כשאחותו החורגת, קריסטל, נכנסה לחדר. איכשהו קריסטל תמיד שיפרה את מצב רוחו של מייק, אפילו כשהייתה לא יותר מפעוטה בת גילו, כשאמה רק מצאה אותו בפתח ביתם... .

"במה אתה בוהה, מייק?" היא שאלה לפתע, קוטעת את רצף זיכרונותיו, "יש מאחורי משהו?" היא המשיכה לשאול והסתובבה לאחור כאילו כדי לוודא.

"עזבי, זה כלום," הוא שיקר .

"אז אתה בא לכיתה?"

"כן קרי, אני כבר מגיע," הוא אמר בחוסר תשומת לב. קריסטל הנהנה קלות והלכה לכיוון הכיתה. לאחר שהיא נעלמה מטווח ראייתו הופיע מאחורי מייק, ג'ייק, החונך שלו. ג'ייק הוא בן 15 ובכיתה י' מהפנימייה שליד פנימיית יאנסי. לשתי הפנימיות היה מעין הסכם לא כתוב שכל תלמיד תיכון לא מופרע יוצמד לתלמיד יסודי מופרע כדי לשפר את התנהגותו, במסגרת ההסכם הזה הוצמד ג'ייק למייק.

"במה אתה בוהה?" שאל ג'ייק, נראה שגם הוא שם לב לדבר מה מוזר.

"בכלום," מייק ענה ושאל "אבל גם לך יש הרגשה רעה לגבי היום הזה, נכון?"

"אתה שואל אותי? לי תמיד יש הרגשה רעה בבית ספר," הוא ענה בכנות ולאחר הוסיף "קדימה, תיכנס לשיעור שלך". מייק פנה ללכת לכיתתו כשסגן המנהל הופיע מעבר לפינה ופנה ישר אליו. 'למה כולם רוצים לדבר איתי היום?' שאל עצמו מייק.

"במה אתה בוהה, אדוני הצעיר?"

"למה כולם שואלים אותי את זה?! מה, אסור לבהות כאן?!" אמר מייק בכעס והמשיך "וכן, אני בדרך לכיתה, אוקיי?!"

לרגע נראה שסגן המנהל מתרומם מעמידתו השפופה אך הוא לא הפסיק לגדול ולגדול עד שנהפך למפלץ בעל ידיים מלאות טפרים חדים כתער ופלג גוף תחתון של אריה. וכאילו שזה לא מספיק גם זנב מרשים בצורה קלנית בזכות הדורבנות שמילאו אותו.

"מנטיקור!" צעק ג'ייק ורץ לעברו כשהוא שולף משרוולו סכין ארד חדה.

"זה לא עיניינך!" צעק המנטיקור במבטא צרפתי, וירה מזנבו דורבן לעבר ג'ייק, אך זה התחמק ממנו והמשיך לרוץ לכיוונו בזמן שהוא מכוון את ידו על הברזייה.

"למה אתה מסתכל על הברזייה?! תילחם במפלצת הזו!" צעק מייק אל ג'ייק בהלם קל לנוכח המפלצת המיתולוגית אליה הפך סגן המנהל. ולפתע, כמו לפי סימן, הברזייה התפוצצה בזרם מים ענק שעקב אחר ידו של ג'ייק ופגע במפלץ בכוח בעוד זה עף לאחר וניתך בקיר. לפתע קריסטל נכנסה לחדר, עוד לא שמה לב לקרב המתחולל בו. "מייק! איפה אתה? השיעור כבר התחיל!" ונעצרה באחת כשראתה את ג'ייק נלחם במנטיקור.

"קריסטל!" צעק ג'ייק "ברחי!"

"אף אחד לא בורח מפה!" צעק המנטיקור בחזרה ושלח מטח קוצים שלא פגעו בג'ייק וקריסטל כלל אבל מיסמרו אותם לקיר בבגדיהם.

"מייק, תפוס!" צעק ג'ייק וזרק אליו את הסכין. לרגע מייק הרגיש שהוא יודע מה לעשות, הוא תפס את הסכין ותקף את המנטיקור. בזמן הקרב מייק הרגיש מוזר, כאילו הוא נולד כדי להילחם בקרב שכזה, סכין כנגד מפלצת שכלל לא היה מודע לקיומה עד אותו רגע. הוא הצליח לחמוק מההצלפות של סגן המנהל ולדקור אותו חזרה, רק נראה שהמפלץ היה מיומן יותר ממנו והצליח לחסום את סכינו של מייק עם כפותיו מלאות הטפרים. מייק התחיל להבין שאם הוא לא יעשה משהו בקרוב הוא יפסיד בקרב. 'על החיים ועל המוות,' חשב מייק. הוא הטעה את המפלצת ,חמק אל מאחורי גבה, הדף את זנבו רגעים ספורים לפני שזה שיפד אותו ולבסוף דקר את גבו של סגן המנהל, והמפלצת התפוררה לאבקה צהובה שנעלמה לחלוטין תוך כמה שניות ג'ייק וקריסטל, שהשתחררו, התקרבו אליו בבגדים קרועים.

"זה היה מדהים!" אמרה קריסטל, "איך עשית את זה?"

"אין לנו זמן, אנחנו חייבים לברוח מכאן," אמר ג'ייק בזמן שתפס אותם והתחיל לרוץ אל היציאה מהפנימייה, לא מותיר להם ולו שנייה אחת כדי לעכל את העובדה שהרגע הותקפו על ידי מיתוס.

"נברח? לאן?" שאל מייק לאחר שחשב כמה שניות והבין שזו אולי השאלה היחידה שיקבל עליה תשובה.

"למחנה החצויים כמובן," ענה ג'ייק כאילו התשובה מובנת מאליו בעודם יוצאים מבית הספר.

לאחר שהשלושה הגיעו לכביש מייק החל לתהות. "טוב, אז איך מגיעים מפה למחנה החצויים הזה שדיברת עליו, ומה קרה כאן בכלל?" שאל מייק, פשוט כי לא הצליח להתאפק.

"אני אסביר הכול בדרך ואתה כבר תראה איך נגיע לשם," הוא אמר ובלי התראה מוקדמת הצמיד את אצבעותיו לפיו ושרק שלוש שריקות רמות. לרגע לא קרה דבר ואז הופיעו באופק של יונים, שתיים לבנות ואחת שחורה, היונים התקרבו עוד קצת ומייק גילה שאלו לא יונים. "

הם פגסוסים," אמרה קריסטל  בהלם קל.

"תכירו," אמר ג'ייק והצביע על הפגסוסים, "אלו הם בלאקג'ק, פורקפאי וגווידו. אז תעלו, קדימה, עפים למחנה החצויים".

הפרק הקודם		הפרק הבא