קסומה

לילי נקרעה מהוריה.היא בתם של הארי וג'יני,אבל היא לא זוכרת.היא אמיצה ונועדה להתמיין לגריפינדור.היא בת עשר.בגיל אחת עשרה היא תפגוש את האחים שלה.מה יקרה?

כותב: Princess Anna of Arendelle
הגולש כתב 11 פאנפיקים.

פרק מספר 2 - צפיות: 3012

(5) 6 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: פנטזיה - שיפ: בהמשך - פורסם ב: 05.06.2013 - עודכן: 09.06.2013

המלץ!

ID : 4496

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

המכונית נכנסה בחריקה אל תוך משהו שנראה כמו הכלאה בין טירה לבית כלא.

מתוך זיכרונותיה שהושתלו ידעה לילי שזהו ביתה.

הנהג הוריד אותה בגסות מהמכונית וגרר אותה אל דלת הכניסה. הוא דפק על הדלת. ברגע שהיא נפתחה הנהג הרפה מידה והציג חזות של מישהו שאחז בידה בעדינות.

לילי כמעט גיחכה.

על המפתן עמדה אישה שנראתה כמו גברת עשירה במיוחד, ולא כמו טיפוס שהיית רוצה שיתפוס אותך גונב שוקולד מהמקרר. היא חייכה חיוך מרושע מעט, ואצבעותיה התעקלו קצת כמו טפרים. לילי זיהתה מתוך זיכרונותיה שזאת אימה. היא נרעדה.

"לאונור?" היא שאלה בקול רך שנטף ארס. "האורחת שלך..... או יותר נכון הבת שלך, כאן."

צעדים כבדים נשמעו מהמטבח. גבר שנראה ענק, ואפילו ארסי יותר מאשתו, נכנס לשדה הראייה שלה. "שלום, בתי היקרה, איך עבר עלייך הביקור בבית של חברים של אבי?"

על מה הוא מדבר?

"כן, נכון מאוד," הוא המשיך. "אבי זה האגריד. אומנם הוא חבר שלכם, אבל בטח שמעת אותו מספר על בנו ה.... מרדן."

האגריד? השם נשמע מוכר לה.

"ועכשיו..... זה הזמן שלי לנקום."

מה לעזאזל-

"את לא מבינה? בכוונה השארנו לך את הידיעה ששינו לך את הזיכרון ואת שמו של אביך. כי בהוגוורטס.... כן, אנחנו נישלח אותך לשם בשנה הבאה; בהוגוורטס לא תהיה לך ברירה אלא להשתמש בפרטים שהשתלנו לך, פשוט- כי אין לך שום דבר אחר להשתמש בו. וכמה נואשים יהיו אחייך והורייך כשתיפגשי אותם ולא תזהי אותם....." הוא הסביר בלעג.

לילי נשכה את שפתה התחתונה והתאפקה לא לצרוח על האיש הזה. כבר נרקמה לה תוכנית: היא החליטה להראות כנועה וכשהם לא ישימו לב וירופפו את השמירה היא תנצל את זה.

"מתי יש לך יום הולדת אחת עשרה?" הוא שאל בגסות.

"אה... בעוד שבועיים ושלושה ימים, אדוני."

"אבא!" הוא צעק עליה. "תקראי לי אבא! עכשיו!"

"בעוד שבועיים ושלושה ימים, אבא."

הוא גיחך. "טוב מאוד." הוא פנה לאשתו. "ועכשיו, הראי ללילי שלנו את החדר שלה."

האישה הנהנה. היא הובילה את לילי לחדר מקושט בזהב ובפרחים. פיה נפער.

האישה גיחכה. "שלא תגידי בהוגוורטס שהורייך לא מטפלים בך יפה, כן?" היא גיחכה שוב, יצאה מהחדר ונעלה את הדלת אחריה. 15 דקות אחר כך הדלת נפתחה בקרקוש, ארוחה הושלכה על הרצפה לעברה על מגש והדלת ננעלה שוב.

לילי נשכבה על המיטה. היא נאנחה ועצמה עיניים.

והתחילה לתכנן עוד תוכניות.

יצא קצר, אני יודעת.... אני אעשה ארוך יותר פעם הבאה.

תגיבו, קדימה... זה עושה לי את היום:)