תעלומת המסתורין של אקדמיית הטאליה

הצלצול נשמע, מורה לתלמידים להיכנס לכיתות. טוליס מיהר להיכנס לכיתה מספר 301 ולשבת בשולחנו הקבוע, השני בשורה הימנית ביותר. השולחנות בכיתה 301 היו מיועדים לשני תלמידים, אך היו כמה כיתות שבהם היו שולחנות ליחידים, וכמה כיתות שהיו מורכבות כאולמות הרצאה באוניברסיטאות. לא הייתה סיבה לכך, והכיתות לא היו מסודרות באופן מיוחד (כיתה מספר 302 הייתה כמו אולם הרצאות רחב המספיק לכ-500 אנשים, ואילו כיתה מספר 300 הייתה כיתה עם שלושה שולחנות בלבד). בכיתה מספר 301 היו חמש עשרה שולחנות, מספיקים לשלושים תלמידים, אך רק עשרים תלמידים אכלסו את הכיתה בכל שיעור. זאת הייתה הכיתה הקבועה של שיעור היסטוריה אירופאית ושום שיעור אחר לא נלמד בה.

לצדו של טוליס עמד חברו הטוב, פליקס. הוא כמעט עמד לשבת.

"אהה, טוליס! אני צריך ללכת לשירותים!" הוא אמר לו.

"עכשיו? אבל המורה נכנס עוד מעט!" טוליס שאל במבט מופתע. התזמון של פליקס היה גרוע בהחלט.

"רק תאמר לו שאני בשירותים!" פליקס רץ מחוץ לכיתה, ממלמל משהו על ארוחות הצהריים שגורמות לו לקלקול קיבה.

טוליס נאנח והביט אל השולחן שמולו בשקט. השולחן שבו בחר היה מקושקש וכמה מילים היו חרוטות עליו, באותיות קיריליות. לא היה כל כך קשה לנחש מי ישב כאן קודם לכן.

"תלמידים, שבו בכיסאותיכם והוציאו את ספריכם" המורה נכנס לכיתה, וחבט על השולחן עם ספריו העבים.

טוליס הוציא בפיזור דעת את הספר והמחברת מתיקו, מניח אותם על שולחנו. הוא המשיך להביע לכיוון השולחן, רק שברגע זה הביט על מחברתו שהונחה על ספרו. הוא ריחף מעט בזמן שהמורה קרא שמות. היסטוריה אירופאית הייתה אחד מהשיעורים האהובים עליו, הוא נהנה לקרוא וללמוד היסטוריה, מלבד העובדה שהמורה להיסטוריה אירופאית היה המורה הטוב ביותר בכל בית הספר. הוא ידע להעביר את השיעור בצורה משעשעת ולעתים נתן להם משימות שנהנו לעשות, השיעורים נחרתו בזיכרונותיהם.

"לורינאייטיס טוליס?" המורה קרא בשמו והוא הרים את ידו תוך כדי מלמול של מה שנשמע כ"נוכח".

"לוקאשוויץ' פליקס?" שוב נשמע קולו של המורה. טוליס מיהר להרים את ידו בבקשה לדיבור. הוא קיבל אותה כשהמורה הביט והנהן אליו.

"המורה, הוא הלך לשירותים" טוליס אמר, וקולו רעד מעט.

המורה נאנח והניד בראשו, אך סימן משהו בפנקסו. הוא המשיך לשם הבא.

מבטו של טוליס היה לא מרוכז, כך הם הפכו לחברים. הוא זוכר איך בשנה הראשונה הוא הוצמד לפליקס בגלל ששמותיהם היו אחד אחרי השני. בהתחלה פליקס היה דבר שהוא לא ידע איך יש להתייחס או להגיב אליו, אך הוא התרגל די מהר. הוא כבר לא היה יכול לדמיין את חייו בלי הבלונדיני הקולני שקופץ כל רגע.

המורה התחיל לדבר על מלך אנגליה, הנרי השמיני. זה היה המלך שייסד את הכנסייה האנגליקנית במאה ה-16. הוא סיפר על הקרע בין הכנסייה הקתולית לכנסייה הפרוטסטנטית, ועל כך שייסוד הכנסייה האנגליקנית החריף את אותו הסכסוך. טוליס שקע לשיעור, רושם את ההערות של המורה במחברות במהירות, ושכח מפליקס שנעלם.

רק לאחר סוף השיעור הוא הבין שפליקס עוד לא חזר. הוא ניסה להתקשר אליו, אך באופן מוזר, פליקס לא ענה.

טוליס הלך לשירותי הבנים בקומה הרביעית וגילה שהם ריקים. הוא ניצל את ההפסקה בכדי לעלות ולרדת בכל הקומות, לחפש בכל השירותים בבניין ג'. פליקס לא היה באף אחד מהם, לא הייתה סיבה שילך לבניינים אחרים, השירותים בבניין ג' היו בסדר גמור. הוא לא היה יכול לדמיין שפליקס החליט לדלג על השיעור, עד כמה שלא אהב ללמוד, היסטוריה אירופאית היה מקצוע מועדף אצל פליקס. הוא לא פספס שיעור אחד גם אם היה חולה.

הייתה לו הרגשה רעה. פליקס נעלם באמצע יום הלימודים? כך, בלי סיבה?

היה רק בנאדם אדם שהוא חשב לפנות אליו, יושב ראש מועצת התלמידים, ארתור קירקלנד.

ארתור ישב על כסאו בחדר האספות של מועצת התלמידים. כרגע, הוא אחז בידו כמה פתקים של תלמידים מקופסת ההצעות שהוצבה בכניסה. זה היה רעיון טיפשי להציב אחת כזאת בבית הספר שלהם, חצי מהפתקים היו ציורים גסים של איברי גוף מסוימים, אחוז נוסף וראוי לציון היה פתקים ריקים או מלאים במילים אקראיות וחסרות משמעות כלשהי. ארתור היה צריך לעבור על כל הפתקים שנדחפו לתיבת ההצעות, שהתמלאה כל יום. הוא ניסה להעביר חוק באחת האספות למניעת הצטברות הפתקים (הגשת הצעה לחוק 33 מספר ב' נספח ג', אין להכניס לתיבת ההצעות פתק שלא כולל הצעה רצינית. תלמיד אשר ייתפס ייענש בחומרה) אך כל חברי מועצת התלמידים, מלבדו, הצביעו נגד החוק. הוא כמעט האמין שהם נהנים מכך שהוא סובל בבדיקת הפתקים, או שהם בעצם משליכים אותם (הוא היה בטוח שהצפרדע, פרנסיס בונפואה, היה זה שרשם את ההצעות הגסות ביניהם). עד כמה שניסה להאציל את הסמכויות שלו ולגרום לשאר חברי מועצת התלמידים לעשות את העבודה הזאת, בסופו של יום, היא לא נעשתה, והוא לא אהב את זה. הוא נאלץ לעשות את זה בעצמו, בסופו של כל יום (בעיקר כדי שהצפרדע לא יציק לו), ולעתים נשאר עד שעות מאוחרת כדי לסיים עם כל הפתקים.

דפיקות חלשות על הדלת הסיחו את דעתו. הוא הביט על שעונו, השעה הייתה כבר שבע וחצי, מי החליט להישאר עד שעה כל כך מאוחרת בבית הספר? יום הלימודים נגמר לפני שעתיים וחצי.

"יבוא," הוא אמר, מושך את משקפי הקריאה שלו מעל אפו ומפנה את ראשו לכיוון הדלת. מי שנכנס היה תלמיד עם שיער ברונטי שהגיע לכתפיו ועיניים ירוקות. הוא לא היה מוכר לארתור והוא רעד בצורה מוזרה.

שתיקה קצרה השתררה בחדר עד שארתור החליט לשאול אותו מי הוא ומה הסיבה לבואו.

"אה, אממ..." הקול שלו היה חלוש.

ארתור נאנח. "בוא נתחיל עם מי אתה?".

"טוליס, טוליס לורינאייטיס" הוא אמר בביישנות, אך המשיך לדבר. "זה בקשר לפליקס לוקאשוויץ' ".

תמונה של פליקס לוקאשוויץ' עלתה במוחו של ארתור בתוך רגע, בקושי היה אפשר לשכוח מפליקס. הוא היה תלמיד קולני, אך כזה שלא עושה בעיות. מלבד הבעיה הזו בשנה שעברה, כשרצה ללבוש את התלבושת של הבנות. הוא עורר כמה מהומות בבקשה הזאת, ובסופו של דבר, ארתור אישר אותה בלית ברירה.

"כן, אני זוכר אותו, מה העניין?".

"אה, הוא... הוא נ-נעלם מבית הספר. אני, אני מתכוון, הוא הלך ל...לשירותים לפני שהשיעור היסטוריה אירופאית התחיל, והוא לא חזר" טוליס גמגם.

"אתה בטוח שהוא נעלם?" ארתור הזדקף מיד, מקשיב אליו ברצינות. בימים האחרונים קרו שני מקרי היעלמות של תלמידים מאותה השכבה, ההורים שלהם אמרו כי לא יצרו אתם קשר, ולא נשלח אליהם מכתב כופר. זה היה מדאיג אם עוד תלמיד יעלם, שלושה תלמידים בשבוע, מאותה השכבה... זה יפגע במוניטין של בית הספר.

"אני... חיפשתי אותו בכל בית הספר וניסיתי להתקשר אליו. הוא לא ענה מקודם, ו... עכשיו הפלאפון שלו לא זמין יותר, כאילו הוא החליף אותו" טוליס ענה בשקט, ואחר כך הוסיף. "בדקתי אם הוא חזר הביתה, אבל... ההורים שלו גם לא יודעים היכן הוא נמצא".

"אני מבין," ארתור נשך את שפתו. אם כך, זה המקרה. "אתה יכול ללכת הביתה, אל תדאג, אני אטפל בנושא".

טוליס הנהן, הוא נראה כאילו משקל רב הוסר מכתפיו, אך דאגה עדיין נכרה בעיניו.

לאחר שהלך, ארתור השליך את ערימת הפתקים הצידה. זה היה תירוץ להתעלם ממנה. הוא החליט להתקשר למנהל ולהודיע לו על כך.

"אדוני המנהל, כן, זה ארתור קירקלנד" הוא דיבר אל המכשיר שאחז בידו. "עוד מקרה היעלמות קרה, הפעם בבית הספר עצמו, תלמיד נעלם כאשר הוא היה על אדמות בית הספר. כן, אני חושב שהחוטף עלה רמה, זה יכול להיות מסוכן, מה נעשה?".

ארתור הקשיב לדבריו של המנהל, הוא דיבר בטון מודאג.

"אדוני המנהל, לא כדאי שנפנה אל המשטרה?".

"פניתי כבר, ארתור, הם לא יכולים לעשות דבר, ידיהם כבולות. הם החלו בחיפושים, אך נאלצו להעביר את כוחותיהם לצפון העיר עקב הרצח שבוצע שם".

ארתור שיחק עם עט בידו במשך כמה דקות, הוא חשב על רעיון ומולל אותו במוחו במשך כמה דקות.

"אדוני המנהל, מה אם אגיד לך שיש לי פתרון? האם תסכים לשלם על כך?" הוא דיבר באיטיות.

"אני שמח שהגעת סוף סוף, בן דוד יקר" ארתור הביט אל הדמות שניצבה מולו, פיו מתעקל למעלה.

"אם אתה מחשיב את העובדה שאני מקבל תשלום על כך, יש לי הרבה מוטיבציה להגיע" הדמות גיחכה אליו בחזרה.

"הגיוני," ארתור עצם את עיניו ופקח אותן לאחר כמה שניות. "קדימה, אני אסביר לך על המקרים בזמן שנלך לחדר שהמנהל הקצה לך".

"תמיד מגיע לעניין מהר, הא? קדימה, ארתור, ספר לי על המקרים" אמר בזמן שהחלו ללכת.

"לפני שבוע נעלם התלמיד לובינו וארגאס, הוא יצא משטח בית הספר, ומאז עקבותיו נעלמו. הפלאפון שלו יצא מכלל שימוש לפני כמה ימים. יום למחרת, נעלם תלמיד אחר, מיקל כריסטנסן. יומיים לאחר מכן, נעלם פליקס לוקאשוויץ'. שלושתם לומדים באותה שכבה, אך אין ביניהם קשר ממשי, חוץ מכיתה אחת שהם חולקים, היסטוריה אירופאית, שזה די הגיוני, כי שלושתם אירופאים".

"אני מבין," בן דודו ענה לו, מיישר את הכובע שעל ראשו. הם הגיעו לחדר קטן בבניין ב', מספר 221.

"אספנו כמה ראיות, אך לא הספקנו לראיין את כל התלמידים. נתחיל בכך מחר, אם תסכים" הוא רק נענה בהנהון קצר ומרוחק. "אם כך, אני אשאיר אותך לבדך, כדי שתוכל לעבור על הראיות".

ארתור יצא מהחדר, אך לפני שסגר את הדלת, הוא שרבב את ראשו ואמר "אל תשכח שמדובר בחיי אדם, קונור, זה לא משחק".

קונור משך את כובעו מעל ראשו בתנועת הנדה קצרה. הוא זרק את הכובע על השולחן והביט על משכנו החדש. חדר מספר 221 בבניין ב', חדר קטן חסר לוח, אך חלק במרכז אחד הקירות שהיה בהיר יותר מהכיתה הצביע על כך שהיה לוח בעבר. כיתה נטושה. באמצע החדר ניצב שולחן כתיבה יחיד ועליו כמה תיקיות עבות. זה הצחיק אותו, השולחן באמצע החדר הריק.

"221 ב', ממש שרלוק הולמס, הא?" הוא גיחך לעצמו, אך עצר לאחר כמה דקות וישב להביט בתיקיות.

התיקייה הראשונה שפתח הייתה של לובינו וארגאס. היא הייתה תיקייה די דקה. כמה פרטים בסיסיים עליו. תלמיד בן 17 שנולד במקור ברומא, איטליה. לא היה עוד הרבה מידע מעניין עליו, מקום מגורים נוכחי ומספרי טלפון בבית. לא סוג המידע שהוא היה זקוק לו. מה שהפתיע אותו היו ההערות לאחר מכן, הערות המורים. הוא חיכך את כפות ידיו כשהתחיל לקרוא את ההערות, כשהיה תלמיד תמיד רצה לדעת מה המורים כותבים עליהם. ההערות ציירו בפניו תמונה מאוד מעניינת של לובינו וארגאס, תלמיד חצוף מעט שלא פחד לקלל בשיעורים ולצעוק על מורים (ועל כך קיבל 21 אזהרות רק בשנה האחרונה). הערה אחרונה שנכתבה בעיפרון, מעט מחוקה, והכתב כאילו מהוסס, הוסיפה עוד מידע שונה.

"לובינו וארגאס הוא תלמיד ביישן מעט, הוא מתקשה למצוא חברים ומאופיין בחזות התקפית, אך חיצונית בלבד, שנועדה להיות כחומה מן העולם שבחוץ.". ההערה נכתבה על ידי היועץ של בית הספר בשנה הראשונה, ולכן קונור התייחס אליה בכובד ראש.

התיקייה השני הייתה של מיקל כריסטנסן. תלמיד בן 17 וחצי, יליד דנמרק שהגיע לאקדמיית הטאליה לתלמידים זרים בעקבות חילופי תלמידים, והיה אמור לחזור לארץ מולדתו לאחר סיום לימודיו. מוריו תיארו אותו כתלמיד ממוצע, בעל שמחת חיים ופתרונות פרקטיים. רוב ההערות עליו היו די חיוביות (קונור צחק כשראה כמה הערות ידידותיות שתיארו את מיקל כתלמיד קצת טיפש), אך כמה הערות הציגו אותו באור שלילי. הוא היה מעורב בכמה ריבים ולא פחד לנופף באגרופיו למען האידיאולוגיה שלו, כך נראה. על פני השטח, מיקל הצטייר כאדם חברותי ונחמד, אך מתחת לפני השטח הוא היה מסובך.

התלמיד האחרון, זה שגרם למספר הרמות הגבה הגבוה ביותר מכל התיקיות, היה פליקס לוקאשוויץ'. תושב פולין לשעבר שמשפחתו היגרה כאשר היה בן חמש. בין הערותיו, הוא תואר כתלמיד נשי למרות מגדרו. הוא היה תלמיד ממוצע ומעלה, שקט בקרבת אנשים זרים, אך הוא נלחם למען הזכות שלו ללבוש את תלבושת בית הספר של הבנות.

קונור חייך, הייתה לו חבורה מעניינת פה. הוא יצטרך לנבור במידע מחר בכדי להבין את הקשר ביניהם, שבינתיים הסתכם רק בתלמידים זכרים מאותה השכבה.

הוא נאנח והתמתח. הוא היה חייב להודות שהוא קצת לחוץ, זה המקרה הראשון שהוא חוקר לבד מאז שהוא פרש מהחברה לחקירות פרטיות, וזה היה די רציני.

'אתה לא יכול לפשל עכשיו, קונור קירקלנד'.

מילון לאנשים (קצת טיפשים):

טוליס לורינאייטיס- ליטא השמקסי. אני יודעת שזה טוריס, אבל יש ספקולציות שאומרות שטוריס זה הגייה יפנית לא נכונה של טוליס, שם ליטאי די נדיר. טוליס= Tolys, נהגה כ-Toh-lees(עם דגש על ההבהרה האחרונה). ביפנית השם Toris נכתב בקאטאקאנה כTooris בכלל, בגלל כל הבלבולים בחרתי בטוליס, כי זה באמת שם ליטאי.

פליקס לוקאשוויץ'- פולין המהמם, כשלו יש שם באמת פולני שאי אפשר להתווכח עליו.

ארתור קירקלנד- אנגליה. פטט, זה לא היה ברור...?

פרנסיס בונפואה- הצפר- אני מתכוונת, צרפת. יא יא, באנגלית אומרים בונפוי, אני מודעת לזה, אבל זה שם בצרפתית ובצרפתית אומרים בונפואה. תחיו עם זה.

תזכורת למי שכבר שכח-

לובינו וארגאס- רומאנו החמוד שלי ♥.

מיקל כריסטנסן- דני החמוד שלי ♥.

ולמי שקרא עד כה, מגיע פרס-

קונור קירקלנד- פחחח, באמת חשבתם שאני מגלה? אל תטרחו לחפש, זה שם שחברה שלי בחרה לדמות כי היא חסרת שם בהטאליה.

לכל מי שלא הבין את הזה עם שרלוק הולמס, אז אני משתתפת בצערכם. באמת. הנה קישור שאולי יסביר את זה-

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%91_%D7%91%D7%99%D7%99%D7%A7%D7%A8_221_%D7%91'

Love you all!~

הפרק הקודם		הפרק הבא