בוערת

סו, ראיתי שלא הרבה אנשים קוראים וחשבתי להפסיק להעלות אבל לא.
אני אמשיך, יקראו- ייאי, לא- איי דונט כר.

פרק 1:

"ואלי מנצחת!" קרא אדון קורטון. רצתי אל עבר ליילה מיד כשהקרב הסתיים, היא שכבה על הרצפה.
"ליילה..?" לחשתי בחשש. "את בחיים?"
"בקושי." היא השתעלה.
"אני אמרתי לך שלא כדאי." אמרתי ועזרתי לה לקום.
"התחזקתי וחשבתי שאני מוכנה להתמודד מולך."
נשמע צחוק מאחורינו. הסתובבתי וראיתי את סנדי שעונה על הקיר.
"גם אם תהיי הכי חזקה בעולם זה לא יספיק כדי לנצח אותה." היא אמרה ובאה איתנו.
גלגלתי עיניים. "את מגזימה."
"עובדה שאף אחד עד עכשיו לא הצליח לנצח אותך." היא אמרה. יצאנו מהכיתה והתחלנו להתקדם ליציאה מן הבניין. "איך בלום קוראת לכוח שלך? 'האש המחשמלת של אלי' לא?"
צחקתי. אש מחשמלת זה תיאור מעולה.
מעניין איך באמת קוראים לכוח יוצא הדופן הספציפי הזה.
נראה לי שאני צריכה קודם להסביר מה ומי אני.
אני אלי קרואן, אני בת 16 ואני מכשפה. טובת לא כמו מעמי ותמי וגם לא כמו מהארי פוטר. אני מכשפה של ארבעת היסודות.
הבית ספר שלי, הוא בית ספר לאנשים כמוני. אנשים ששולטים באחד מן ארבעת היסודות- אש, מים, אוויר ואדמה ויש כמובן את יוצאי הדופן, כמוני.
יוצאי הדופן הם כמה אנשים שיש להם שליטה ביסוד מסוים ובכוח נוסף שקשור איכשהו ליסוד שלהם. חשוב להסביר שלא כל האנשים ששולטים באותו יסוד בעלי אותו כוח, ממש לא.
עכשיו חזרה אליי, אני לומדת בבית ספר כבר 6 שנים ואני שולטת ביסוד האש והכוח היוצא דופן שלי הוא חשמל. בדרך כלל אני משתמשת בשני הכוחות שלי ביחד וזה יוצר שילוב קטלני.
אין אדם נוסף בעל כוח יוצא דופן שמזכיר את שלי או שהוא כמו שלי.
"בו!" קרא זאק מאחוריי צחקתי הסתובבתי וסובבתי את היד שלו.
"מתי תבין שלא ילך לך?" צחקתי.
עוד משהו על עצמי- אני מרגישה אנשים. לא יודעת איך, אני יודעת איפה נמצאים אנשים ביחס אליי, אני יודעת לאתר אנשים ואף פעם אי אפשר להתגנב מאחורי.

קצת על האנשים שאני מסתובבת איתם:
ליילה- הילדה העדינה והיפה ביותר שאני מכירה. היא הדבר הכי מתוק שקיים, היא תמיד שמחה וקופצנית ואי אפשר לא לחייך כשרואים אותה. היא תמיד לבושה בשמלות מתנופפות ותמיד השיער שלה שזור בפרחים או קלוע בצמות.
סנדי- טומבוי במלוא מובן המילה, בחיים לא תראו אותה עם בגד נשי. היא מצחיקה וצינית וכיף להסתובב לידה. היא מאוד פמיניסטית והיא צמחונית. למרות שהיא ההיפך הגמור מליילה היא תמיד תגן עליה ותהיה איתה.
זאק- החבר הכי טוב שלי. אני סומכת עליו יותר מעל כל אחד אחר ובדומה לסנדי הוא גם ציני והכי מצחיק שיש! אני הוא ועדן גרים יחד באותה דירה.
עדן- חברה מאוד טובה שלי והיא זאת שאני אספר לה הכול, היא וזאק מכירים אותי הכי טוב. היא וזאק יחד כבר שנתיים והם ממש מאוהבים. לפעמים זה בלתי נסבל להיות איתם באותה דירה.

"שמעתם על הנשף שבית ספר מארגן לקראת האביב?" שאלה ליילה.
"ברור! איך אפשר שלא. לא ישנתי יומיים מרוב התרגשות." אמרה סנדי בסרקזם.
"השנה אני מבטיחה שלשתיכן יהיה בן זוג." היא הסתכלה עליי ועל סנדי בהתרגשות.
הסתכלנו אחת על השנייה ואז על זאק ושלושתנו צחקנו בקול.
"בדיחה טובה לייל."
"אחת הטובות."
"מה?" ליילה קימטה מצח. "אבל שתיכן מקסימות כאלה ויפות מאוד."
"אין מצב שתראי אותי בשמלה ועם דייט." אמרה סנדי. "ושלא תנסי אפילו ליילה."
"אוקיי.." אמרה ליילה ופנתה אליי. "מה איתך? אני יודעת שאת לא פמיניסטית כמוה, את יפה, את מדהימה למה לא?"
"אני מפחידה אותם." משכתי כתפיים. "וחוץ מזה לא כל כך אכפת לי מהנשף הזה."
"אוף אתן בלתי נסבלות!" היא אמרה בייאוש והתרחקה מאיתנו בזריזות.
"יעבור לה." סנדי גלגלה עיניים.
התקדמנו אל הפארק.
"כל תלמידי ארבעת היסודות מתבקשים להגיע להתכנסות באולם. 5 דקות כולם שם!" נשמע קולה של גברת קמבל בכריזה.
"מה?" נאנחתי.
"בטח יש קרב." זאק אמר.
"לא..." אמרתי בייאוש.
בדרך כלל כשיש התכנסות זה כדי לבחון ילדים כדי לעלות רמה. והקרב הזה בדרך כלל מתרחש נגדי. ככה בודקים את הרמה שלהם.
"קדימה אלי," סנדי וזאק שמו עליי ידיים. "בואי נלך לכסח איזה זאטוט."

הפרק הקודם