לינוי

"... גנבת כשרונות." אמר דמבלדור בפשטות.

"ממממה???" שאלה לינוי בבלבול.

"זאת אומרת שכשאת ליד אנשים אם כשרונות שאין לך, מיד יש לך.

נגיד, לא שאלת למה כל פעם שהיית ליד מישהו מוכשר בבית הספר פתאום ידעת כל מה שהוא יודע?" שאל דמבלדור.

"אאאבל למה זה רררע?" שאלה לינוי באי הבנה יותר גדולה.

"טוב זה רע מפני שרוב אלה שהיו 'גנבי כשרונות', קוסמי אופל ניסו לגנוב אותם.

ואחרי שיש לך ידע של קוסם אופל, אתה רוצה להשתמש בו. כמעט כל גנבי הכשרונות הם נהפכו לקוסמי אופל," אמר דמבלדור בכבדות.

"אני גם אם יהיה לי כח אפל, לעולם- לעולמי עולמים- לא השתמש בו" אמרה לינוי בביטחון.

"כן, אני יודע..." אמר דמבלדור. " אבל זה מפתה. לעולם לא סיפרתי לאף אחד - לא שיש רבים שיודעים שיש גנבי כשרונות-

טוב אממ - טעית למה וולדמורט היה התלמיד המצטיין, וכל הזמן מתחזק?" שאל דמבלדור.

"הוא.. הוא... גנב כשרונות?!" שאלה ( בזעקה) לינוי.

"כן" ענה דמבלדור.

"מה מתישהו גנבו אותו קוסמי אופל?" שאלה לינוי בפה פעור עד לריצפה.

"לא. בהתחלה, כשהוא היה קטן, הוא התחזק מהרישעות של סביו, מעזיבתו של טום המוגל את אשתו ומילדי בית היתומים" אמר דמבלדור. "אילו הייתי יכול להחזיר את הגלגל לאחור..."

"אבל אתה יכול לא?" שאלה לינוי.

"וכיצד?" ענה\שאל דמבלדור.

"עם המחולל זמן שהיה להרמיוני!" אמרה לינוי בשמחה.

"יקירתי, המחולל זמן מחזיר לאחור עד לפני חודש מההווה. חשבת שלא חשבתי על המחולל?" שאל דמבלדור.

"לא, אני פשוט חשבתי....." אמרה לינוי במבוכה קלה.

"טוב, זה בסדר. אבל צריך למיין אותך לאיזה בית, כבר מאוד מאוחר" אמר דמבלדור וניגש למדף והוציא את מצנפת המיון.

מיד המצנפת התעוררה לחיים. "העלמה טייאון, לא?" שאלה המצנפת.

אני ימשיך ממש עוד מעט פשוט אני נורא לחוץ בזמן

הפרק הקודם		הפרק הבא