סיפור גניבת החרב של גריפינדור

ברגע שנוויל הגיע בחזרה להוגוורטס, הוא החל בחיפושים אחר ג'יני. הוא עלה מיד למגדל גריפינדור - בשעה כזאת, סביר להניח שימצא אותה בחדר המועדון.

נוויל עצר מול התמונה של האישה השמנה.

"סיסמא?" היא שאלה.

נוויל חייך.

"אמיקוס בלבליקוס", הוא אמר.

האישה השמנה קרצה אליו בחיוך ואיפשרה לו לעבור דרך החור, אל חדר המועדון של גריפינדור. מתחילת השנה הססמאות לחדר המועדון היו בסגנון זה, המשמיץ את האחים קארו, את סנייפ, אוכלי מוות שונים ואפילו את זה שאין לנקוב בשמו, אשר בהשראת התאומים וויזלי הופיע כ"זה שאין לי קקי עמו". הססמאות האלו הקלו במקצת על האווירה הקודרת ששררה בטירה מתחילת שנת הלימודים.

נוויל איתר מיד את רעמת השיער הג'ינג'ית של ג'יני. היא ישבה על יד אחד השולחנות ושוחחה בעליזות עם חברותיה - עליזות, יחסית למצב הרוח המדכא שתקף את התלמידים מאז מותו של דמבלדור. כבר הרבה זמן שלא נשמעה עליזות ושמחה אמיתית ברחבי הטירה.

"היי ג'יני", נוויל התקרב אליה, "אפשר להחליף איתך כמה מילים?"

ג'יני, מעט מופתעת, התנצלה בפני חברותיה והלכה איתו. נוויל ציין לעצמו בחטף שהחברות של ג'יני בטח היו מצחקקות, אם זה היה בכל תקופה אחרת. אולם הן רק ישבו שם, מדברות ביניהן בקולות נמוכים.

"אז מה קורה?" שאלה ג'יני.

"בדיוק חזרתי מהקדוש מנגו", התחיל נוויל להגיד, אבל ג'יני עצרה אותו.

"מבית החולים?" היא אמרה בדאגה, "קרה משהו?"

נוויל בהה בה לרגע.

"אה, לא", הוא אמר כשהבין את דאגתה, "אני בסדר. רק - ", הוא היסס, "ביקרתי את ההורים שלי", אמר לבסוף בקול שקט.

"אה", אמרה ג'יני, והחלה להסמיק.

ג'יני ידעה על הוריו של נוויל. אולם היא מעולם לא דיברה איתו על כך. נוויל גם לא שש לדבר על כך, אפילו לא עם חברה קרובה כמו ג'יני.

"מדהים שבכלל נותנים לך לעזוב את הוגוורטס כדי לבקר אותם", מלמלה ג'יני.

"אין להם ברירה", אמר נוויל, "יש לי אישור כתוב וחתום עוד מהשנה הראשונה שלי כאן, שמאפשר לי לצאת בסופי שבוע לבקר אותם. לפני שנתיים סבתא שלי כישפה את האישור כך שלא יהיה ניתן להפר אותו".

"אז במשך שנים היית יוצא בסופי שבוע מהטירה ונוסע ללונדון?" שאלה ג'יני, "איך אף אחד לא שם לב שאתה לא כאן?"

היא מיד הצטערה שאמרה את זה. אבל נוויל כבר היה רגיל לכך שלא שמים לב להיעלמותיו התכופות מהטירה. גם מצד חבריו.

"בכל מקרה", אמר נוויל, מנסה לחזור לנושא, "רציתי לשאול - מה את יודעת על החרב של גריפינדור?"

ג'יני נשכה את שפתה התחתונה בהרהור.

"אני יודעת רק שהיא יכולה להישלף מתוך מצנפת המיון בשביל מי שהוא תלמיד גריפינדור אמיתי", היא הסתכלה על נוויל, "לפחות זה מה שהארי סיפר לי".

"זה הכל?" שאל נוויל באכזבה.

"היי, אל תשכח שהייתי חסרת הכרה כשהארי נלחם בבסיליסק", אמרה ג'יני, "אבל אני חושבת שאני זוכרת איך היא נראית, רק שאני לא בטוחה לגמרי. הייתי בסערת רגשות כשיצאנו מחדר הסודות, ולא ממש שמתי לב. אני בעיקר זוכרת שהחרב הייתה מגואלת בדם רב".

ג'יני נרעדה פתאום. נוויל הסתכל עליה בדאגה.

"סליחה", אמרה ג'יני, "זו לא חוויה שנעים להיזכר בה".

"אני מבין", אמר נוויל, והפעם ניסה להסתיר את אכזבתו. הוא באמת קיווה שלג'יני יהיה מידע להוסיף.

"למה בכלל אתה צריך לדעת?" שאלה ג'יני.

נוויל סיפר לה את כל מה ששמע מדיליס דרוונט בבית החולים. כשסיים, ג'יני הסתכלה עליו באי ודאות.

"אז תן לי להבין משהו", היא אמרה, "אתה רוצה להשיג את החרב של גריפינדור? כאילו, ממש לגנוב אותה ממשרד המנהל?"

"כן", אמר נוויל בנחישות.

"מהמשרד של סנייפ"

נוויל הנהן.

ג'יני נתנה בו מבט ארוך.

"בסדר", אמרה לבסוף, "אני בפנים".

נוויל נשף בהקלה.

"תודה", הוא אמר, "אני לא אוכל לעשות את זה בלעדייך".

ג'יני חייכה ברוך למשמע דבריו. היא לא הייתה בטוחה לגמרי שנוויל באמת צריך אותה למשימה - היא כבר ראתה אותו נלחם בסוף השנה שעברה, וידעה שהוא מסוגל ליותר ממה שנדמה לו. בכל זאת, היא שמחה שהוא רצה לצרף אותה. נמאס לה מכל המצב. היא הייתה חייבת לעשות משהו.

"אבל בתנאי אחד", אמרה ג'יני בחדות.

נוויל הביט בה בדאגה קלה.

"אנחנו מצרפים גם את לונה", אמרה ג'יני.

נוויל חייך.

"קראת את המחשבות שלי", אמר.

"יופי", חייכה גם ג'יני, "אני אדבר איתה מחר בבוקר. יש לנו שיעור לחשים יחד".

"תעשי את זה", אמר נוויל, "ניפגש מחר מיד אחרי ארוחת הערב בחדר הנחיצות".

ג'יני הסתובבה כדי לחזור אל חברותיה. אז עצרה, והסתובבה חזרה אל נוויל.

"יש לך כבר תכנית?" היא שאלה.

"כן", אמר נוויל, מעט בלחץ.

"אני לא הולכת לאהוב אותה נכון?" שאלה ג'יני בחשש.

נוויל התחיל לצחוק.

"אנחנו עומדים לפרוץ למשרד של סנייפ ולגנוב משם חפץ עתיק ומיוחד מאוד", אמר, "לא משנה מה תהיה התכנית, את לא הולכת לאהוב אותה".

הפרק הקודם		הפרק הבא