סיפור גניבת החרב של גריפינדור

למחרת עלה נוויל לקומה השביעית לאחר ארוחת הערב. הוא השתדל לא להיראות מחשיד, אולם לא יכול היה להמנע מלהביט סביבו כל כמה שניות, מחשש שעוקבים אחריו. זה רק מה שחסר לו – להתפס בידי פילץ'. עונש כבר מזמן לא מסתכם בנקיון חומרים גועליים ללא עזרת קסמים.

נוויל הגיע אל המסדרון בו תלוי שטיח הקיר המוכר של ברנבס השוטה והטרולים. הוא הביט שוב סביבו, וכשלא ראה אף אחד, החל לצעוד לאורך המסדרון. בזמן שצעד, אימץ נוויל את אזניו, לשמוע אם מישהו מתקרב, בזמן שניסה להתרכז בבקשתו לחדר.

אני צריך חדר פרטי כדי לתכנן פריצה למשרד המנהל...

לאחר שעבר את המסדרון בפעם השלישית, הופיעה על הקיר דלת ישנה ובלויה. נוויל השתאה לרגע – כשהיה בצ"ד הדלת נראתה אחרת, הוא זכר. אבל לא היה לו זמן להתעכב על כך. נוויל מיהר ונכנס מבעד לדלת, סוגר אותה בזהירות מאחוריו מחשש שתתפורר.

עכשיו נשם נוויל לרווחה. הוא היה בטוח למדי שלא עקבו אחריו. הוא רק קיווה שהמזל הטוב הזה יימשך.

נוויל הביט סביבו. הוא מצא את עצמו בחדר קטן בהרבה מזה ששימש לפגישות של צ"ד. במרכז החדר עמדו שלושה כסאות מרופדים סביב שולחן עגול קטן. על השולחן היו מונחים גלילי קלף ריקים, קסתות דיו ועטי נוצה. בפינה הרחוקה מהדלת עמדה כוננית דקה, מלאה בספרים כמו, "פריצות גדולות לאורך ההיסטוריה", "לא רק אלוהומורה" ו"המדריך השלם לפריצות בסגנון מוגלגי".

על הקיר ליד הכוננית היה תלוי לוח מודעות גדול, שאת רובו תפסה מפה שהראתה חדר גדול ועגול, אליו מחוברות מדרגות לוליניות שהסתיימו בזוג גרגוילים. בראש המפה התנוססה כותרת:

"משרד מנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות".

המפה הייתה מפורטת ביותר, והראתה, מלבד חלל החדר והמדרגות, גם רהיטים ומכשירים שונים ומגוונים שעמדו על שולחנות ומדפים.

נוויל לא הצליח לשער מהם המכשירים האלו, אבל גם לא מצא את החרב ביניהם. הוא קיווה שהמידע ששמע מדיליס דרוונט באמת נכון.

לצד המפה היה תלוי קלף שעליו נכתב, "מנהלי הוגוורטס", ומתחת לזה רשימה ארוכה של שמות.

נוויל החל לקרוא את השמות מהרשימה, אולם בדיוק אז הוא שמע את הדלת נפתחת.

מרוב שהיה מרוכז בלוח המודעות, שכח נוויל שהוא נמצא בחדר הנחיצות. הוא הסתובב בבהלה ושלח יד לשרביט שלו.

אבל הוא היה איטי מידי.

"תירגע", אמרה ג'יני בחיוך.

היא ולונה נכנסו לחדר וסגרו אחריהן את הדלת.

"היי נוויל", אמרה לונה בקולה החולמני, וחייכה גם היא אל נוויל.

נוויל נשם נשימה ארוכה וחייך בחזרה. אם כי בפנים הוא היה מוטרד שלא הספיק להוציא את שרביטו במהירות, במקרה ומישהו אחר היה נכנס בדלת.

"אתה יודע, כדאי להעלים את הדלת הזאת", אמרה ג'יני, "היא אמנם עושה רושם של מחסן, אבל עדיין, כל אחד יכול להיכנס סתם ככה".

"אה, אוקי", אמר נוויל, מביט סביב. "אה, איך בדיוק נעשה את זה?"

"אהה, זה פשוט מאוד!" אמרה לונה, "נבקש מהחדר להעלים אותה בשבילינו!"

לונה עצמה את עיניה.

"חדר נחיצות יקר", היא אמרה, "נודה לך מאוד אם תעלים עבורינו את דלת הכניסה".

נוויל וג'יני הביטו אוטומטית לכיוון הדלת, ולהפתעתם, ראו אותה מתמוססת לאיטה עד שנהפכה לחלק מהקיר.

"טוב", אמר נוויל בעצבנות, "אבל איך נצא מפה אחר-כך?"

"אולי נבקש מהחדר להחזיר את הדלת?" גיחכה ג'יני.

"בדיוק!" קראה לונה בשמחה.

ג'יני נענעה בראשה בחיוך. היא הסתכלה סביבה, בוחנת את החדר הקטן.

"היי, זה משרד המנהל!" אמרה ג'יני והתקרבה אל לוח המודעות.

"כן", הוא ענה, "אבל אני לא מצליח למצוא את החרב", נוויל הצביע על מגוון המכשירים והחפצים שבמפה.

ג'יני בחנה את המפה.

"אמרת שהיא ממוקמת ליד התמונה של פיניאס ניגלוס בלק, נכון?"

נוויל הנהן.

"אז היא בטח כאן", ג'יני הצביעה על מה שנראה כארון צמוד לקיר.

נוויל הביט בה במבט שואל.

"דמבלדור קרא לי ולאחים שלי למשרד שלו כשאבא שלי הותקף, כשהייתי בשנה רביעית", הסבירה ג'יני במהירות. "באותה תקופה גרנו קצת בבית של סיריוס, אתה יודע, ה –"

"הסנדק של הארי", אמרה לונה.

"כן", אמרה ג'יני, "ודמבלדור ניגש לתמונה של פיניאס ניגלוס בלק – כי הוא סבא של סבא של סיריוס או משהו כזה, ויש לו דיוקן גם בבית – ודמבלדור העביר בעזרתו הודעה לסיריוס שאנחנו באים להתארח במשך הלילה".

היא עצרה לנשום קצת אוויר ולתת לנוויל להפנים את מה שאמרה.

"אז את אומרת שהתמונה שלו נמצאת שם?" שאל נוויל והצביע על המקום בו ג'יני הצביעה קודם.

ג'יני הנהנה.

זה טוב, חשב נוויל.

"אז מה התכנית?" שאלה לונה והתיישבה באחד הכסאות.

"כן, נוויל", אמרה ג'יני והתיישבה ליד לונה, "על מה חשבת?"

"אה, כן, התכנית", אמר נוויל והתיישב בכסא השלישי. "טוב, האמת שהתכנית פשוטה מאוד", הוא אמר, "אנחנו רק צריכים לגרום לסנייפ לעזוב את המשרד. ברגע שהוא ייצא, אנחנו ניכנס – עוד לפני שדלת הכניסה תיסגר. אז ניקח את החרב ונצא לפני שסנייפ יספיק לחזור. נוכל להחביא את החרב כאן בחדר הנחיצות".

"אבל זאת דרך ארוכה להגיע מהקומה השנייה עד לכאן", אמרה ג'יני, "אנחנו בטוח ניתפס".

"אז אולי בשירותים המקולקלים שבקומה הראשונה?" הציעה לונה.

"בשירותים של מירטל המייללת?" שאלה ג'יני בספקות.

"כן!", אמר נוויל, "אף אחד הרי לא נכנס לשם".

"חוץ ממירטל המייללת", אמר ג'יני.

"אבל ממה שהבנתי, היא לא נוהגת לצאת משם. ואם אף אחד לא נכנס, אז אין סיבה שהיא תגיד למישהו, נכון?"

"אבל שכחת פרט מסוים בקשר לשירותים האלו", אמרה ג'יני.

"מה?" שאל נוויל.

"שם נמצאת הכניסה לחדר הסודות", אמרה ג'יני בקול קודר.

"נו, זה עוזר לנו!" אמר נוויל בשמחה, בלי לשים לב לצל שעבר בפניה של ג'יני. "חדר הסודות מזוהה הרי עם סלית'רין. מי יחשוב לחפש את החרב של גריפינדור ליד המפלצת של סלית'רין?"

ג'יני עדיין לא נראתה משוכנעת.

"טוב, אז נעשה דבר כזה", אמר נוויל, "בתור התחלה, נחביא את החרב בשירותים המקולקלים. הם קרובים, אז לא נצטרך ללכת רחוק עם החרב. בהזדמנות הראשונה נעביר את החרב לדר הנחיצות, מה את אומרת?" הוא שאל את ג'יני.

"טוב", נאנחה ג'יני, "אני מניחה שנוכל להסתדר עם זה. אבל יש לנו בעיה אחרת".

"מה?" שאל נוויל בעצבנות.

"איך נגרום לסנייפ לעזוב את המשרד? אי אפשר, למשל, להגיד לו שפיבס עושה בלאגן בקצה השני של הטירה. ניסינו את זה כבר עם אמברידג', אבל היא ידעה שמנסים לעבוד עליה. אל תשכח שסנייפ הרבה יותר חכם מאמברידג'. וחוץ מזה, הוא לא יילך בעצמו לטפל בכל מהומה קטנה שנוצרת בטירה".

נוויל שתק. הוא לא ידע מה להגיד. הוא החל להרגיש בושה – התכנית שלו מתפוררת. הוא החל להרגיש מבוכה על שניסה לשחק את המנהיג – הוא היה צריך לתת לג'יני לתכנן את הפריצה.

"הארי!" קראה לפתע לונה.

נוויל וג'יני קפצו במקומותיהם והתסכלו סביב, מחפשים את הארי שבאורך פלא הגיע אל חדר הנחיצות! אולם הם לא מצאו אותו כמובן.

"מה לעזאזל, לונה?" קראה ג'יני בכעס.

"נוכל להגיד לסנייפ שהארי נמצא בטירה!" אמרה לונה.

"הוא בחיים לא יאמין לנו", אמרה ג'יני, עדיין סמוקה בעקבות קריאתה הפתאומים של לונה.

"אולי נוכל לגרום למישהו מסלית'רין להגיד לו", אמר נוויל.

"זה יכול לעבוד", אמרה ג'יני.

"רק, שאני לא יודע איך נעשה את זה", הודה נוויל. הוא הביט בתקווה אל ג'יני.

"אל תסתכל עליי", אמרה ג'יני, "גם לי אין מושג".

דממה נפלה על שלושתם.

"מה עם שיקוי פולימיצי?" שאלה לונה בהרהור.

פניה של ג'יני אורו.

"לונה, מכל הרעיונות המטורפים שלך, זה אחד שבאמת יכול לעבוד!" היא אמרה.

"איזה שיקוי?" שאל נוויל.

"זה שיקוי שהופך אותך למישהו אחר", אמרה לונה, "בדיוק למדנו עליו לא מזמן".

"זה שיקוי מאוד מוכר", אמרה ג'יני לנוויל, "לא ייתכן שלא שמעת עליו".

"אני לא לומד עם סלגהורן", אמר נוויל, וניסה לא להישמע מתגונן.

"זה הוזכר גם בעלונים שמשרד הקסמים חילק לפני שנה, על מיגון הבית", אמרה לונה.

"אני כבר לא בדיוק זוכר מה היה כתוב שם", הודה נוויל, וניסה לא להסמיק.

"אוף נוויל, לפעמים נראה לי שצריך להביא לך כדור זיכרון", אמרה ג'יני.

נוויל חייך.

"ניסינו את זה כבר", הוא אמר.

ג'יני בהתה בו במבט מוזר.

"לא משנה", אמר נוויל במהירות. "אז, השיקוי הפומיליצי – "

"פולימיצי", אמרה לונה

"כן, השיקוי הזה", אמר נוויל, "הוא דווקא יכול להתאים לנו! אני אתחפש להארי ואגרם לתלמיד סלית'רין לראות אותי. אולי אפילו אקלל מישהו, כך שיחשבו שזה באמת הוא ולא איזו אשליה", אמר נוויל בחולמניות.

"אוי, אבל, נוויל, אני חוששת בעצם שלא נוכל להשתמש בשיקוי פולימיצי", אמרה לונה.

"למה לא?" שאל נוויל באכזבה. הוא כבר התחיל לתכנן איך יקלל את קראב.

"כי אחד המרכיבים של השיקוי הוא חלק מהאדם אליו רוצים להשתנות", אמרה לונה בעצב, "ואיך נשיג חלק מהארי, אם הוא לא כאן?"

"אמ, בעצם, לי יש", אמרה ג'יני בקול שקט.

נוויל הופתע לראות את פניה מאדימות כל כך. הוא מעולם לא ראה את ג'יני נבוכה.

הוא הביט בה בשאלה.

ג'יני נראתה מצטערת שבכלל אמרה את זה.

"בתקופה שאני והארי יצאנו, מצאתי שערה שלו על הבגדים שלי, ו..אה.."

"שמרת אותה?!" קרא נוויל.

ג'יני הנהנה, מבטה קבוע בשולחן.

"אווו, זה כל כך מתוק!" קראה לונה.

נוויל רצה לצחוק מרוב אושר. התכנית שלו תצליח למרות הכל!

"אוקי", אמר נוויל, "אז אנחנו צריכים להשיג את המתכון לשיקוי הזה –"

"זאת לא תהיה בעיה, בטוח שאפשר למצוא אותו במדור הספרים המוגבלים בספרייה", אמרה ג'יני במהירות, מנסה לחפות על מבוכתה. "אני אביא אותו. בהתחשב בעובדה שאני לומדת עם סלגהורן, זה ייראה הגיוני אם אשאיל ספר על שיקויים מהסוג הזה".

"מצוין", אמר נוויל, "אז ניפגש פה מחר –"

"אוי, אני לא יכולה לבוא מחר", אמרה לונה, "אני חייבת לסיים את העבודה בחקר מוגלגלים לפרופסור קארו".

"לונה, אולי תגידי כבר 'פרופסור קארקומנטולה', כמו כל תלמיד נורמלי?" אמרה ג'יני בחביבות.

"אוקי, אוקי", מיהר נוויל להגיד לפני שיסטו מהנושא. "אז בואו נחכה לסוף השבוע, שיהיה לנו הרבה זמן".

"רעיון טוב", אמרה ג'יני, "גם לי יש שיעורי בית שאני צריכה לסיים".

"אז קבענו", אמרה לונה בחיוך, וקמה ממקומה.

נוויל וג'יני קמו בעקבותיה. לונה ביקשה מהחדר להחזיר את הדלת, והם יצאו מחדר הנחיצות, מסתכלים סביבם לוודא שאף אחד לא עוקב אחריהם.

נוויל צפה בדלת נעלמת מאחוריו, והתקדם במהירות בעקבות ג'יני אל מגדל גריפינדור.

מאז הקרב במשרד הקסמים הוא לא הרגיש נלהב כל כך.

וחיוני.

הפרק הקודם		הפרק הבא