קרוליין, די

הרכבת נעצרה.
"הגענו להוגוורטס!" צעק סיריוס.
"אז לילי, השנה את מסכימה לצאת איתי?" שאל ג'יימס. לילי הסתכלה עליו, ובאותו מבט שהיה לה ממקודם היא אמרה, "לא ג׳יימס." והנהנה בראשה לשלילה.
"טוב נו.." נאנח ג׳יימס, והלך להתחיל עם איזו בת אחרת ברכבת.
"זו הולכת להיות שנה מעניינת." אמר רמוס וכולנו צחקנו, וירדנו מהרכבת, לכרכרות.
"איפה ג׳יימס?" שאלה ג׳סיקה.
"בכרכרה של הבנות לצידנו." ענה רמוס בשעמום
"איזה שובב." אמר סיריוס, וכולנו התפקענו מצחוק. הגענו לטירה ונכנסו לאולם הגדול. אחרי המתנה קצרה נכנסו תלמידי השנה הראשונה, מובלים על-ידי פרופסור מקגונגל. דמבלדור הודיע, כמו בכל שנה, שהכניסה ליער האסור אסורה, והסתכל לכיוון של הקונדסאים. המיון עבר מהר, אבל לא הקשבתי, רק חיכיתי לזה שיסתיים. לבסוף המיון הסתיים והצלחות התמלאו במאכלים. אכלנו ואחרי שגמרנו עלינו לחדר המועדון של גריפינדור, וישר למעונות ולישון.
* * *
התעוררתי בבוקר כאשר לילי זרקה עליי כרית. התרוממתי לישיבה וגיליתי שגם ג'ס ערה.
"שנה שישית קר!" לילי התחילה לצרוח, בזמן שג׳ס התגנבה להתלבש.
"טוב, אני יורדת." אמרה ג׳ס ללילי ולי.
"לאן את הולכת כל כך מוקדם?" שאלתי אותה.
"לאנשהו." היא השיבה, הסמיקה והלכה.
"בואי לחדר של הקונדסאים." אמרתי ללילי.
"למה?" היא שאלה, "את יודעת שאני לא אוהבת אותם." הוסיפה.
"טוב, טוב." אמרתי, "אני אלך אליהם לבד." הוספתי והלכתי לחדר של הבנים, עם הפיג׳מה (רעיון טוב הא?), שכללה מכנסיים קצרים וגופייה, 'מזל שלבשתי מתחת חזייה לפחות' חשבתי. דפקתי על הדלת של החדר של הקונדסאים, רק למקרה שאחד מהם ערום.
"מי שם?" נשמעה צעקה מהחדר.
"אני," צעקתי חזרה.
"כנסי." הוא אמר בזמן שנכנסתי לחדר.
"גאד סיריוס, לא שמעת על צניעות או משהו?" אמרתי בשנייה שנכנסתי לחדר, כאשר קלטתי את סיריוס עם תחתונים, באמצע החדר.
"לא, לא שמעתי. אבל עם את רוצה אני פתוח עכשיו להצעות." הוא אמר בטון מפלרטט וצחק.
"חה חה חה." אמרתי והצצתי, "נו, עוד לא התלבשת?" שאלתי
"אה כן, זה." הוא אמר והתלבש. "גמרתי!" הוא אמר ואני פתחתי את העיניים. "אז מה קורה?" שאלתי.
"למה לילי לא באה איתך?" שאל ג׳יימס.
"היא הייתה עסוקה." שיקרתי.
"איפה רמוס?" שאלתי כאשר הבחנתי שהוא לא נמצא בחדר.
"ירד לאכול." אמר פיטר בקול צפצפני.
"באמת?" שאלתי בטון מעוניין.
"כן, באמת." ענה לי סיריוס באותו קול, וארבעתנו ירדנו לחדר אוכל, אחרי שהתלבשתי, כי מה לעשות בנים רעבים. אז בזמן שהבנים העמיסו על הצלחות שלהם אוכל רמוס הגיע והתיישב. 'מוזר' חשבתי, 'הבנים אמרו שרמוס ירד לאכול, והוא הגיע רק עכשיו'.
"איפה היית?" שאל סיריוס את רמוס.
"בספרייה." הוא אמר.
"טוב." אמר סיריוס, ולא חשד בכלום.
"בנים." מלמלתי והסתכלתי עליהם. פתאום שמתי לב שרמוס נראה שונה, שהוא נראה חולה, כאילו הוא גוסס לאט.
"רמוס, הכול בסדר?" שאלתי כאשר ראיתי שהוא גם אוכל רק בשר, והרבה ממנו, ורמוס לא אוהב בשר בכלל.
"הכול מעולה." הוא אמר, והמשיך לטחון.
"טוב." אמרתי, ועשיתי כאילו ירדתי מהנושא, כשבעצם רק התחלתי לחקור אותו. שאר היום הראשון של השנה עבר כרגיל, וגם החודשים שאחרי. במשך החודשים האלה המשכתי לתצפת על רמוס, ועל כל החבורה של הקונדסאים, כדי לגלות משהו. וכאשר גיליתי, תאמינו לי זה לא היה כיף.

הפרק הקודם		הפרק הבא