פלאשבק

הרמיוני,רון והארי התיישבו בתא הריק היחיד שמצאו ברכבת וסגרו אחריהם את דלת התא.
הרכבת כבר צברה מהירות ותמרות העשן הלבן התארכו אל האופק הרחוק.
הארי העביר את כל הבוקר במחשבות על החלום, או שמא היה מציאות..?!

"אתה יודע.." נשמע מצדו השני של התא, "השנה מגיעים ההילאים".
"כן, הם באים לבחון את הטובים ביותר.."
"ורק הטובים מהם יקבלו מלגה ללמודי המקצוע" ענה הארי. "..אני הולך לעשות את זה".
הארי אמר זאת בשיא הביטחון ובלי למצמץ, ואפילו חייך.. אבל זו לא הייתה תשובתו הכנה.
הוא שבר מבטו ימינה, מהחלון אל עבר חבריו שישבו מולו.. אלא שאל מול פניו ראה לא את רון והרמיוני,
אלא את סיריוס אוחז בידיו את, נרקיסה.
"תזהר קרניים, כי גם אני אהיה שם.." סינן סיריוס דרך חיוכו המיוחד ונרקיסה כמו התמוססה אל חיוכו.
'נרקיסה וסיריוס?' הארי חשב לעצמו.. הוא כבר ידע איפה הוא, או יותר נכון , מי הוא..
'זה שוב אותו חלום מוזר'.. הסיק מיד, 'רק שונה במקצת'.

הארי נכנס אל תוך שיחה פרטנית על חיו וחיי חבריו של אביו במשך 17 השנים שבה חיי..
אך נדהם לגלות שלא היה צריך לאלתר ולא תשובה אחת - תמיד אותו הקול בראשו ענה בשבילו, ענה את התשובות הנכונות.
הרכבת נעצרה בתחנת הוגסמיד וכל התלמידים נקראו לרדת מהרכבת ולעלות לבית הספר,
הארי פנה אל עבר כרכרות הת'סטראלים אך סיריוס תפס אותו "..לאן אתה הולך?" , "לא שכחת איזה יום היום נכון?".
סיריוס הרים את מבטו אל שמיי הלילה - רק הירח המלא שמר על איזון בשמיים בין החושך לאור.
'ירח מלא.. ירחוני.. הערבה המפליקה' המחשבות היכו בהארי כהבזקים קצרים ופחות ופחות כחוט מחשבה רציף, אך הארי הבין מה עליו לעשות. 'לופין..' חשב לעצמו.

הארי הגיע לפני סיריוס לערבה המפליקה והמשיך לכיוון החור שמוביל לצריף המצווח, הקול פרץ בצעקה בראשו 'עוד לא..'
אך זה היה מאוחר מידיי, הארי נהדף לאחור ע"י ענף מהערבה והוטח לרצפה כמה מטרים מאחרי סיריוס.
ציוץ נשמע סנטימטרים ספורים מראשו שניות לאחר שנחת , הארי ראה עכברוש מתרוצץ מולו , צווח בכל הכוח ואז בשניות ספורות הופך חזרה לאדם שהיה, פיטר פטיגרו.

"היית צריך לחכות לי, קרניים" קרא פיטר ועזר להארי לקום.
"אתה באמת מתנהג מוזר היום, חבר" הוסיף סיריוס ממרחק של כמה מטרים, "ואתה, איחרת". את זה הפנה אל פיטר.

"קדימה, עשה את העבודה שלך .. השפעת הירח תתחיל עוד דקות ספורות".
בלי להוסיף מילים פיטר הפך לעכברוש שוב והתרוצץ מתחת לענפי העברה, שנראה שלא שמה לב לנוכחותו, הפך חזרה לפיטר ולחץ על מעין אבן מחוספסת שעמדה משמאל לפתח הצריף בשורשי הערבה.
תחושה מוזרה עברה בגופו של הארי, פיטר מולו, פיטר - הגורם לרצח הוריו.. למה הוא לא חש אליו שנאה? , למה הוא לא מצליח לשלוף עליו את שרביטו?..
"איפה לופין?" שאל פיטר כשלבסוף התיישב מתחת לערבה, מחכה כמו שני חבריו..

"סליחה על האיחור, סנייפ עקב אחרי" , למשמע השם פיטר התקפל וסיריוס שלף את שרביטו.
"זה בסדר..." הוריד לופין את השרביט של סיריוס "ניערתי אותו ממני".
"אין זמן , ירחוני.. כנס פנימה". סיריוס הוסיף תפיחה על שכמו של לופין.
"א.. אנחנו נחכה לך כאן" , הוסיף פיטר בהססנות..
"רק אל תגרום לנו לרדוף אחריך" , "הא, קרניים?!". הארי לא ידע איך או למה, אבל שוב, הבין את הבדיחה ובעזרת הקול בראשו , אפילו צחק ממנה.

*****

"לוציוס!" - סנייפ בן ה-17 כרע ברך אל מול לא אחר מלוציוס מאלפוי.. "הם יצאו שוב.. הירח מלא".
"יפה , סוורוס" סינן לוציוס בקול קר כקרח, "אתה משוחרר".
סנייפ קם על רגליו וחצה את החדר, חזרה אל מסדרונות הוגוורטס, והחוצה - למדשאות..
לוציוס אסף איתו את נוט ואת אייברי ויצא לכיוון הערבה.

"הא, ג'יימס!" נשמעה צעקה, חצי מרוצה - חצי מהוססת.. "לוציוס בדרך".
הארי הרגיש את פעימות ליבו זורמות אל הורידים ביד השרביט שלו, "סוורמאוס, לא נמאס לך להיות כזה פתטי?" - המילים יצאו מהפה שלו , כאילו היה רגיל לדבר כך.
"אנחנו נראה מי פתטי ברגע שהם יבואו.." גיחך סנייפ , אך עדיין היה אפשר לשמוע פחד בנימת הדיבור שלו.

הארי יכל להרגיש את הכעס של סיריוס, את פעימות ליבו הולכות וגוברות, הארי לא ידע שזה הסימן..
כלב שחור חצה אותו במהירות שלא תתואר, ותוך נביחת קרב קפץ לאויר לנשוך את סנייפ.

"סיריוס, לא!" קרא הארי.. "הוא שלי". - 'אבא תפסיק!' קרא הארי לקולו הקטן בתוך הראש..
הארי כאילו איבד שליטה על הגוף שלו, יד השרביט עלתה והפה נפתח, הלשון בוחרת את הכישוף.
'לאא!' , זועק הארי. 'אבא.. תפסיק!'.

*****

ידו של הארי ירדה לאט, השרביט בידו.. אך לא סנייפ היה מולו, אלא נוויל.
'איפה אני?' שאל עצמו.. 'איפה סיריוס?' - הארי הפנה מבטו שוב אל עבר נוויל, שהיה עד לפני רגע, סנייפ.
משמאלו היה רון "הארי, מה קרה לך?".
'חזרתי..' - 'חזרתי..' , לקח לו קצת זמן לעכל את מה שקרה סביבו, ועדיין לא הבין כלום.. אך דבר אחד הוא ידע..
מה שזה לא היה.. זה לא היה חלום!

הפרק הקודם