המשאלה של הלב

תודה רבה לפוטר לילי, שירה לילי לונה פוטר והאריפוטר12345 שהגיבו. תהנו.

-------------

זה היה ערב סתווי קריר. ליליאן אוונס, המדריכה הראשית, הסתובבה בטירת הוגוורסט, מחפשת תלמידים משוטטים.

בעודה הולכת לילי נתקעה במשהו, ונפלה על הריצפה. היא קמה במהירות, מקללת בשקט.

קללה חרישית נשמעה, ואחריה קול של רגליים רצות, והיא מיהרה לרוץ בעיקבותיו, מטילה כמה לחשי שתק בדרך, שהמישהו המיסתורי חמק מהם.

השניים המשיכו לרוץ. המסדרון שהגיעו אליו נגמר בקיר. הבורח האלמוני נכנס לתוך חדר צדדי שדלתו הייתה פתוחה מעט, ולילי נכנסה מיד אחריו, סוגרת את הדלת.

היא הביטה סביבה, מנסה להבין איפה היא נמצאת. היא איבדה לגמרי את חוש הכיוון במהלך הריצה. 

החדר היה ריק מלבד כמה שולחנות וכיסאות, ו... לילי התקרבה אל הדבר שעמד בקצה. זה היה ראי. בתוך הראי נראו דמויות מטושטשות. היא המשיכה להתקרב, מסוקרנת.

ג'יימס רץ. הוא לא הבין איך הוא הגיע למצב הזה. הוא היה בדרך חזרה אל מועדון גריפינדור, כמובן אחרי כיבוי האורות, אחרי תעלול לכמה סליתרנים, שעתידים להתעורר מחר בצבעי אדום וזהב. ואז הוא נתקל בה. בלילי. דווקא בה, מכל האנשים. היא הייתה בסיור לילי, מחר תורו. הוא המשיך לרוץ, תחת גלימת ההעלמות, שמאוד הפריעה לו. מולו המסדרון הסתיים בקיר. לחזור אחורה הוא לא יכול. נותרה אפשרות אחת. הוא נכנס במהירות לתוך חדר צדדי שדלתו הייתה פתוחה.

החדר שנכנס אליו היה למעשה כיתה קטנה, מלאה באבק. הוא לא זכר שהגיע למקום הזה. הוא רשם לעצמו ללכת לכאן עם סיריוס רמוס ופיטר בפעם הבאה שיתכננו תעלול, אף אחד לא ימצא אותם כאן. רעש הדלת הנסגרת גרם לו להסתובב. לילי נכנסה לכיתה. הוא נאנח ללא קול. אין סיכוי שיצליח לצאת עכשיו. הוא צעד בשקט אל קצה החדר, מקווה שלילי תסתלק. במזל הוא לא התנגש בראי שעמד שם.

המראה שנגלה ללילי בראי היה מפתיע, לפחות בשבילה. היא עמדה שם, אבל לא לבד. לידה עמדו הוריה, גאים, שלמים לגמרי עם זה שהיא מכשפה. פטוניה עמדה גם היא לידה, מחייכת אליה, כמו אחות גדולה ואוהבת. אבל אם הראי הזה מראה את מה שבאמת רוצים, הדבר הכי מפתיע היה מי שהיא נשענה עליו, לא אחר מג'יימס פוטר. נכון שלאחרונה הוא היה נחמד יותר, אבל שהם יהיו ביחד? היא ידעה שהוא רק רוצה לצאת איתה כדי להגיד "אין מישהי שלא יצאה איתי."

היא הרימה את ידה, במטרה לגעת בראי, להבין שמה שהיא רואה באמת אמיתי. אצבעותיה נתקלו במשהו וסגרו עליו. בד. היא משכה. המראה שנגלה מולה היה מפתיע אפילו יותר ממה שראתה בראי.

ג'יימס הסתובב כשחש את הגלימה נמשכת מעליו, מוצא את עצמו פנים מול פנים מול לילי אוונס, אהובתו, שמסרבת לצאת איתי.

"לילי?" הוא הצליח לשאול בתדהמה. היא הפריע לו בבהיה בראי, שם ראה את עצמו יחד איתה...

"פוטר?" היא אמרה בהפתעה. "אתה?" הוא חייך חיוך נבוך.

"עוד תעלול על חשבוני?" הכעס נראה בעייניה. "הפעם תפסתי אותך, פוטר. ואנחנו הולכים ישר אל מקגונגל. נגמרה התקופה שבה אתה מדריך ראשי. נגמרה."

לילי חשה את הכעס בתוכה, גדול יותר מתמיד. בגללו היא רצה כל כך הרבה. בגלל פוטר. איך שהיא שונאת אותו.

"למה להפריע לזקנה לישון?" הוא שאל, והיא הביטה עליו בחומרה.

"בסדר, בסדר." הוא ניכנע, היא התפלאה שכל כך בקלות.

"רק תני להראות לך מה אני רואה בראי."

זה היה צעד גדול, וג'יימס ידע את זה. אבל זו הייתה האפשרות האחרונה. אם הוא רואה בראי את מה שהוא רוצה, בוודאי גם לילי, ואם היא תראה את מה שהוא רואה אולי היא תסכים לצאת איתו.

"למה?" הוא היה צריך לדעת שהשאלה הזו תבוא. לילי לא עשתה משהו בלי סיבה. עכשיו איך הוא עונה לה?

"למה?" שאלה לילי שוב, בעקשנות. "אני רוצה לדעת מה הסיבה, ואל תגיד לי שאין, פוטר. אתה לא עושה משהו בלי סיבה."

"כי... כי אני רוצה שתראי." סוף סוף באו המילים, והוא המשיך בעקשנות. "אני רוצה שתראי מה את בשבילי. שתביני."

בום. הפתעה! הוא נשמע כן לחלוטין. איזה סיבה בעצם יש לה לסרב? היא נאנחה, מקווה שלא תתחרט על כך, והינהנה. 

"בסדר. אם תמצא דרך." היא ברור לה שאי אפשר סתם ככה לראות את מה שהאחר רואה. היא ידעה שהוא יודע את זה.

"אראה לך את הזיכרון." בן רגע הזיכרון הטרי מילא את מוחה. היא ראתה את הראי דרך עייניו של פוטר. ראתה את מה שהוא ראה, והבינה.

הזיכרון נגמר. היא הבינה למה הוא רוצה לצאת איתה. היא הבינה שהיא לא צריכה להתעלם מרגשות החיבה כלפיו שהופיעו. היא הבינה שהיא טיפשה.

בלי לומר מילה היא קפצה עליו, מאושרת. שפתיה פגשו את שפתיו. הכל הפך לטוב, כי הם התאחדו. היא לא גררה אותו למקגונגל באותו לילה, ולמחרת בבוקר שניהם צחקו על הסליתרנים חמוצי הפנים והזועמים הצבועים באדום וזהב. החיים הפכו לטובים. והשאר היסטוריה.

---------

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא