|
אחרי מסע שיכונעים ארוך, הצלחתי לשכנע את אמא להסכים לי לצאת קצת החוצה.
אחרי שלושה ימים שאני כלוא בבית עם כמה מטלות מעצבנות הייתי צריך קצת איורור, אמא הסכימה ולכן לה סלחתי אבל לגיימס אני בחיים לא אסלח, ועוד אבא הכריח אותי להתנצל בפני גיימס, מה שבטוח לא יקרה.
נעלתי את נעלי, וכרגיל היסתבכתי עם השרוכים, בהגוורטס אני יכול להשתמש בקסם אבל בחופשה אסור לנו להשתמש בקסמים . סבתא שלי, מולי, תמיד צוחקת עליי:
"גם כשתגדל ותתחתן תבקש מאישתך שתשרוך לך את השרוכים?" היא צוחקת.
"אני יהיה מספיק גדול, ואז אוכל להשתמש בקסם" אני עונה, והיא צובטת לי את הלחי.
הוגוורטס, המקום האהוב על כל ילדי הקוסמים, חוץ ממני,אני שונא את המקום הזה הודות לילד ששמו כריס.
כריס הוא ילד שטלתן שגייס לעצמו מהיום הראשון חבורת ילדים שהיו בשבילו עבדים,הם פוחדים ממנו ומצייתים לפקודותיו כמו חיילים, ובכל זאת הם תמיד רוצים לשהות בחברתו. הודות לו כל התלמידים התרחקו ממני למרות שאני הבן של "הארי פוטר המהולל" כמו שאומר כריס וגם הוא אשם בכל ההסתבכויות שלי עם המורים שגם הם כבר התחילו להתייאש ממני, הוא המציא עליי ועל אבי סיפורים שקריים, וכולם בולעים אותם למרות שחלקם יודעים את האמת, הם מעדיפים להישאר בשקט העיקר להישאר בחברתו של כריס ושהוא לא יעשה עליהם חרם כמו עליי ועל בייטר. בייטר הוא חברי הטוב ביותר , הוא היה ונשאר הילד שאף פעם לא צוחק מבדיחותיו של כריס ולא שומע לסיפוריו השטותיים, וזה די עיצבן את כריס אז הוא החליט להחרים אותנו. יש עוד כמה ילדים בשכבה שלנו שהם לא מבית גריפנדור והם חברים שלי ושל בייטר אבל למזלם כריס לא החרים אותם. לדוגמא קווין, הוא ילד חכם נורא וכנראה כבר ניחשתם מאיזה בית הוא, גם הוא אינו סובל את כריס והחבורה האידיוטית שלו. גם טום מבית רביינקלו אינו אוהב את החבורה של כריס, במיוחד ילד אחד מהחבורה ששמו אד, ילד רשע ואכזר שמרביץ לתלמידים מסכנים שלטענתו הם מפריעים לו בנוף.
ועכשיו בייטר נסע לחופשה בספרד עם משפחתו אז לא נישאר לי עם מי לשחק.
פתחתי את דלת ביתי ומשב רוח נעים שטף את פניי ושמש חמימה האירה את היום הנעים הזה.
חשבתי במה אני אוכל להתעסק או לשחק , עם גיימס אני ברוגז, לילי אחותי כרגיל שוב קוראת ספר עב כרס שרק מלראות אותו יוצא כל החשק לקרוא, לפעמים אני לא מבין את הילדה הזאת.
לפתע צץ רעיון מבריק במוחי, אולי אני אחפש מקום חדש למשחקי הקווידיץ המשפחתיים שלנו, כי המקום שגיימס בחר פשוט גרוע. ידעתי שיש שדות גדולים מאחורי בית הקברות שלנו במכתש גורדיק, אז החלטתי ללכת ולבדוק מעט את האזור, בעוד שאני עובר ליד בית הקברות יצאה גברת מרי, גברת מרי התאלמנה כשילדה את ביתה הראשונה והאחרונה, לפני שנתיים בערך עוד ביתה הייתה גרה איתה אבל יום אחד היא פשוט נעלמה ולא חזרה יותר, אחי הגדול גיימס סיפר לי שהיא הלכה לבית הקברות לקברו של אביה אבל מאז אף אחד לא ראה אותה יותר. ומאז גברת מרי מבקרת מדי יום בקברו של בעלה ובוכה כמה שעות טובות.
"שלום אלבוס, מה שלומך?" היא שאלה עם עיניים נפוחות מבכי.
"חבר שלי היחיד בספרד, רבתי עם אחי גיימס, ההורים שלי כועסים עליי ואני מרותק, חוץ מזה הכל בסדר" אמרתי בנשימה אחת.
היא גיחכה מעט ואמרה " אם אתה מרותק מה אתה עושה בחוץ?"
משכתי בכתפיי והמשכתי הלאה מבלי לראות מה היא תגובתה, אישה מוזרה לא פלא שהבת שלה נעלמה.
התחיל להחשיך, אז ויתרתי על החיפוש של מקום טוב יותר למשחקי הקוודיץ ,אז אני אדחה את זה לזמן אחר.
לפתע השמיים התכסו עננים השמש לגמרי נעלמה מן השמיים וטיפטוף קל התחיל לרדת, התחלתי להתקדם לכיוון ביתי ואז התחיל גשם חזק נורא לרדת, רצתי, נשאר עוד זמן מה עד שאני אגיע לביתי, כולי ספוג מים מכף רגל ועד ראש, מרוב הגשם והרוח איבדתי את הכיוון ולא ידעתי בכלל היכן אני נמצא, עמדתי כמה שניות כדי להסתכל מסביב ולמצוא שוב את הדרך שפתאום שמעתי קול מאחורי
"בוא הנה, הכנס" אמר מישהו שעמד בפתח ביתו והזמין אותי לבפנים, מפני החושך הגשם והמרחק לא יכולתי לזהות במי מדובר, הגשם התחזק עוד יותר ומפני שלא היה לי עוד ברירה התקדמתי לכיוון הבית ולכיוון האיש המסתורי שהזמין אותי להיכנס.
|
0 חרמשים
כותב: 
ID : 4881
your Fanfiction is a very special!!
המשך! למה נטשת?
