נסיכת אורנוס

הגעתי למרפאה המלכותית.

"האם את מוכנה לזריקתך היומית הוד רמומותה?" שאל הרופא.

"מה שתגיד" מילמלתי והתיישבתי. הוא התקרב אליי עם המזרק.

שוב הרגשתי את הכאב המוכר.

"עוד קצת.." הוא אמר.

"עוד קצת.." הוא אמר שוב לאחר מכן.

"למה אתה אומר עוד קצת עם זה לא נגמר?" סיננתי.

"זהו" הוא אמר והוציא את המזרק, שכבר היה ריק.

נאנחתי.

"הלוואי ויגיע היום שבו לא אצטרך לעשות את זה" אמרתי.

" הוד רוממותה, הינך יודעת שלצעירינו זה לא יקרה" אמר הרופא.

" אוף תסתום כבר! נמאס לי!" אמרתי ויצאתי מיד מהמרפאה.

-------------------------------------------------

"המלכה- האם תואילי בטובך להגיד דעתך בנושא זה?" שאל אחד מהיועצים הבכירים.

"מה כבר יש לי להגיד? גיליתם שיש אנשים בכוכב הארץ, אתם רוצים לעשות פלישה אליהם, הבנתי- בסדר" אמרתי.

"המלכה, אבל הכול כבר מוכן" אמר יועץ אחר.

"נו? אז תתחילו בפלישה!" אמרתי.

"אבל המלכה, אינך יודעת שבתור מלכת אורנוס, את ובעלך צריכים להיות שם?" אמר יועץ אחר. החוורתי.

"בסדר, אני אבוא" אמרתי.

" נהדר, בעלך כבר על החללית. אני ועוד שניים יבואו איתך לשם" אמר דייגה.

"הוא כבר על החללית? אבל למה? הרי מתחילים את הפלישה בעוד זמן רב.." אמרתי.

"הור רוממותה, הכול כבר מוכן. את רק צריכה לעלות על החללית וזהו, הפלישה תתחיל" אמר דייגה.

הפרק הקודם		הפרק הבא