בני אצולה

אנחנו ממשיכים להגלגל יחד עד שאנחנו נתקלים בחוזקה בסלע.

אני דוחפת את הנער ומנגבת את השמלה שלי ביידי, עכשיו היא כבר לא בצבע קרם יפהפה ועדין, היא בצבע חום דוחה ואני לא רוצה להתחיל לחשוב על מה שקרה לשיער שלי.

"מטומטם" אני צועקת אליו "תגידי תודה הצלתי אותך, אם כבר את המטומטמת" הוא עונה בתשובה ומנקה בידיו את המכנס שלו שלא ברור מה היה צבעו פעם אבל עכשיו הוא שחור.

"הצלתי אותי?" אני שואלת בכעס וסוטרת לו בחוזקה על לחיו, נוטר לו סימן אדום וגדול, הוא תופס בידי ומושיב אותי ליד הסלע "כן הצלתי אותך מפונקת" הוא אומר וקושר אותי בעזרת חבל שהיה בכיסו לסלע שכבד יותר ממיני .

"ממה הצלת אותי בדיוק?" אני שואלת "הייצור הזה עמד לאכול אותך" הוא אומר ומוסיף "קוראים לייצורים כמהוא צ'ינסיים פעם הם היו נראים כמו ייצורים מוזרים וכשעברו השנים הם נעשו דומים לבני האדם, הצ'ינסיים מנצלים את מראהם הדומה וכך הם מתקרבים אל הטרף שלהם בלי שהטרף יחשוד בדבר"

הזדעזתי, ללא הבחור שהפכתי את לחייו לאדומה לפניי מספר שניות הייתי בבטנו של הייצור !

"אני מצטערת " אני אומרת "זה בסדר" הוא אומר וצוחק "אבל?" אני אומרת בהיסוס "אבל מה?" הוא שואל "למה אתה קושר אותי לסלע?" שאלתי, הנער הביט בי לרגע וניכר על פניו כי הוא חושב על הנושא.

"אם תבואי איתי, את רק תעשי צרות עדיף שתישארי כאן" הוא אומר לפתע "מה פתאום? אני?!"  אני אומרת בפלא "בנות = צרות" אומר הנער "תגידי לי דבר אחד שתעזרי לי בו" הוסיף הנער בספקנות , אני חושבת איך אוכל לשכנע את הנער שאני אועיל לו ולבסוף אני פולטת "כי אתה כזה מדהים!" הנער מסמיק "הצלת את חי אני סוגדת לך ואתה נראה כול כך טוב" אני ממשיכה לשקר "אתה לא יכול להשאיר את הבחורה שמאהובת בך קשורה בשום מקום" אני אומרת.

עכשיו פניו היו אדומות כמו מרק עגבניה "את מאוהבת בי?" הוא שואל "ברור!" אני אומרת "מה שמך?" הוא שואל ומתחיל להותיר את החבל , אסור היה לי להגיד את שמי אם היה יודע את שמי היה יודע כי אני הנסיכה ולכן המצאתי שם.

"קוראים לי בקה אבל בבקשה תקרא לי בקי" אני אומרת ומתנקת מהעץ אל זערתיו.

"אני אלכס" הוא אומר ואני מחייכת אליו "אלכס תגן עליי?" אני שואלת בקול מפונק ומתוק. אני אנצל אותו עד שאגיע למקום חדש בו אפתח בחיים חדשים.

"ברור בקי" הוא אומר

הפרק הקודם