לטפן ואבן החכמים

לכולם!

תאמינו לי שזה קשה לכתוב ספר על משפחה ולא על יחיד, בגלל זה הפרקים הראשונים הם סוג של הכרות בנכם ובין הדמויות. אל תדאגו, המתח והאקשן והרומנטיקה יגיעו בהמשך!

המשפחה צעדה עם המזוודות והחיות.

למרי היה חתול לבן, בעל כתם שחור אחד בקודקודו. עלוזברג ולטפן היו בעלי ינשופים, של עלוזברג חום ומרשים ושל לטפן שחור.

סוּ (החתול של מרי) ילל בעצבנות, הוא איננו אהב את המבטים התמהים של המוגלגים סביבו.

"מרי – ראשונה" אמרה ליטיפינה, מרי אחזה בחוזקה בעגלה ועברה דרך הקיר, באותו הרגע איש לא הסתכל לכיוונה.

"עלוזברג – לטפן."

שניהם רצו ונעלמו, אחריהםן ליטיפינה שאחזה בידה של אילינה ואחרון רבינקל.

לטפן נשם את האוויר המפויח של הרציף.

"לכו תעמיסו.. מהר.." אמרה ליטיפינה ושלושת הילדים מיהרו לרכבת והעמיסו את המזוודות, לבסוף הם עלו לתפוס קרון – הוריהם ואחותם הקטנה מנופפים..

"בהצלחה בשנה הראשונה, לטפן!" צעקו שני הוריו.

הוא נופץ מהחלון, ההתרגשות שקיננה בו החלה להתפתל והרכבת יצאה..

"מהר.. למשרד הקסמים.." אמר רבינקל, מביט בשעונו.

ליטיפינה, רבינקל ואילינה הלכו בין המון ההורים והילדים עד שהגיעו לקצה הרציף, שם עמד שומר, שישב על יד אח ושק של אבקת פלו.

"שלושה גוזים" נהם השומר, וליטיפינה העבירה אליו את שלושת המטבעות.

רבינקל זרק מעט מאבקת הפלו אל האח: "משרד הקסמים!".

רבינקל הביט לרגע באשתו, היא הנהנה, הוא פסע אל בין הלהבות הירוקות.

"עכשיו תורנו.." חייכה ליטיפינה אל אילינה וחפנה מעט אבקה בידה.

"משרד הקסמים!".

אילינה נכנסה ראשונה ואחריה ליטיפינה, האש סחררה אותן ולבסוף הוריקה אותן באולם ענקי.

ליטיפינה הביטה אל התקרה בצבע הכחול הטווסי, הסמלים הזהובים בה הסתחררו, הופיעו, נעלמו, קטנו וגדלו.

השלושה פסעו לכיוון המזרקה, כהרגלו בקודש שלף רבינקל אונייה וזרק אותה אל המזרקה, האונייה צללה ולבסוף נעלמה והותירה אחריה בועות רבות.

על יד המזרקה עמדו שני האנשים שרבינקל וליטיפינה חיפשו.

האחת הייתה אישה גבוהה עד מאוד, רזה ובעלת פנים מעט ארוכים מדי.

שערה היה כתמתם והגיע עד לכתפיה וגלימתה הייתה כתומה – כל זה גרם לה להראות כאילו נתקעה באמצע שינוי הצורה בין ג'ירפה לאדם.

"גברת מָרוֹז, בוקר טוב" אמרה ליטיפינה

"בוקר טוב" השיבה האישה.

"נחמד מצדך להסכים לשמור על אילינה לשעות הקרובות." חייכה ליטיפינה, בעוד גברת מרוז חייכה אל אילינה והשתיים פסעו אל האחים.

ליטיפינה הצטרפה לשיחה בין האיש השני לרבינקל.

האיש לבש גלימה ירוקה ונוצצת וכובע מחודד. זקנו האפור הגיע עד לחזהו ושערו היה קלוע בצמה, הוא נשען על מקל הליכה מעץ ונראה מעט חולה.

"...כן רבינקל! שלוש תרופות ביום. אני לא מה שהייתי פעם.."

"בוקר טוב, מֶלוויס" אמרה ליטיפינה

"בוקר טוב, יקירתי" אמר מלוויס בלבביות ונשק לליטיפינה על ידה.

"אז כמו שאמרתי," אמר מלוויס, בעודו מתחיל ללכת לצד רבינקל אל המעליות בקצה השני של הקומה.

"הזקנה והחולי תקפו אותי. ועבודתי בעבר לא עזרה לי. מתברר שכמה קללות שספגתי בהיותי הילאי זרזו את המחלה לתקוף. על-כן זה בכלל לא עוזר שתומר שאני צעיר מדמבלדור בשנים רבות."

"מלוויס, מה שלום קודי היקר?" שאלה ליטיפינה.

"קודי.. נכדי המסכן.. ללא הורים.. יש לו רק אותי – ומצבי לא משפר את מצב רוחו. לא ולא. הוא גם מרגיש מאוד מוזר – זאת השנה הראשונה שלו ללא הוגוורטס. אכן קשה."

לבסוף הם הגיעו למעלית, הם חלקו אותה עם ארתור וויזלי ורג' קטרמול, שניהלו שיחה על ילדיהם שנשלחו למשרד הקסמים.

"בוקר, ארתור" אמר רבינקל.

"בוקר טוב רבינקל. בוקר טוב ליטיפינה. אני מניח שאתם כאן בגלל ההרצאה?"

"כן, כן. ההרצאה להילאים." אשרה ליטיפינה.

המעלית נעה בטרטור ונפתחה, קול נשי ומתנגן אמר:

"קומה שנייה, המחלקה לאכיפת חוקי קסם, לרבות הלשכה למניעת שימוש לרעה בחפצי מוגלגים, מטה ההילאים ושירותי רישום לקסמהדרין."

ליטיפינה, רבינקל, מלוויס וארתור יצאו מהמעלית.

"להתראות מאוחר יותר ארתור" אמרו ליטיפינה ורבינקל שנכנסו לחדר שנשא את התג

מטה ההילאים

לאורך הקירות היו דלתות של תאי ההילאים, חלקם מלאים בתמונות, כתבות, כרזות, סיסמאות.. מעט מאוד הילאים הסתובבו שם, רובם כבר נכנסו לאולם בו מתרחשת ההרצאה.

"הינה התא שלי." אמר רבינקל והצביע על אחד התאים שנשא כרזה של קבוצת הקווידיץ' הדרקונים הסגולים, תמונה של אנטונין דולוחוב וכתבה על תפיסתו בעקבות מידע מודיעיני מצוין שהשיג רבינקל באוק.

התא על יד רבינקל היה שייך בעבר לליטיפינה, הילאית לשעבר – כרגע עובדת במחלקה לספורט ומשחקי קוסמים.

רבינקל נכנס לתא, שלף מכיסו קלף מגולגל והשאיר על השולחן המסודר.

"עכשיו אפשר לזוז." אמר רבינקל.

השלושה יצאו מהתא ומיהרו אל קצה הרחבה.

הדלת האחרונה הייתה הגדולה מכולם והייתה עשויה עץ מבריק.

מלוויס פתח את הדלת ומולם נגלה אולם שרבות הפעמים שביקרו בו.

בקצה במה מוגבהת וסביבה מקומות ישיבה אדומים רבים.

"להית' רבינקל, להית' ליטיפינה! אני בשורה 16!" אמר מלוויס וצלע בעזרת מקל ההליכה שלו אל שורה 16.

"אנחנו שורה 8, כיסאות 10 ו-11" אמרה ליטיפינה והיא ורבינקל חיפשו אחר מקומות הישיבה שלהם.

כמעט כל המקומות כבר נתפסו, הם חלפו על פני עין הזעם וחייכו אליו ועברו על יד קינגסלי שאקלבולט מבלי להכירו.

לבסוף הם התיישבו והביטו אל הבמה, בתום דקה של רעש באולם עלה אדם מקריח, לבוש שחור ונמוך.

"אהמ, אהמ." הוא אמר והישיר מבט אל עשרות הקוסמים והמכשפות, הילאים והילאיות

מה-הווה ומהעבר.

הפרק הקודם		הפרק הבא