אלבוס סוורוס-פוטר והיורש האפל

פרק ראשון
מה שקורה שמאזינים לאנשים אחרים

ג'יימס סיריוס פוטר היה תלמיד משעשע ומצחיק.
בנוסף לזה שהוא היה תלמיד מבריק בהוגוורטס ומדי שנה היה מקבל תעודות הצטיינות, הוא היה אח רע בהחלט.
בשונה ממשפחות אחרות, בה אחים היו נוהגים לחבור יחדיו ולהיות תמיד ביחד, ולא לחוד, במשפחת פוטר, המשפחה המפורסמת ביותר בעולם, הכול היה הפוך.
"אין לי כוח אליך!" אמר ג'יימס בכעס ובעט באחיו הקטן.
אחיו נפל על החלון שמציץ החוצה מבעד למסילת הרכבת.
על המסילה נוסעת כעת הרכבת "הוגוורטס אקספרס", והיא בדרכה לטירה החשוכה, המפוארת והגדולה המשמשת כבית ספר למאות קוסמים, הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
"אבל ג'יימס, נו," נאנח אלבוס. "תקשיב לי רגע! אני לא יודע פה כלום. אתה חייב לעזור לי... תדריך אותי, ג'יימס!"
"קרצייה גוררת קרצייה נוספת," מלמל ג'יימס בעוד רוז, ביתם של רון והרמיוני וויזלי הגיחה לה משומקום, שעל פניה היה מרוח חיוך גדול ושטני, מכוון לעבר ג'יימס.
"אוה, מה זה? כל אחד מתאסף סביבי!" אמר ג'יימס בלעג, וסרק את השטח בעיניו הקטנות.
"בסך הכול באתי להגיד לך שלום," פתחה רוז. "אל תהיה כזה נאיבי." רוז שלחה מבטים מאיימים לעבר ג'יימס. 
"ממש ירשה את כל התכונות של אימא שלה, זה לא יאומן – הרמיוני קטנה! תכף תפתחי לי פה ספרייה- ספרייה ניידת אקספרס " לגלג עליה ג'יימס, צוחק אל עצמו בעוד אלבוס ורוז מביטים עליו בבוז.
"בוא, אלבוס, תעזוב אותו. שירקב פה לבד, ובסוף לא ימצא תא ויהיה לבד" צחקקה לה רוז ומשכה את אלבוס לאחד מתאי הרכבת.
השניים נכנסו לתא אחד לפני האחרון וסגרו עליהם את הדלת.
"תודה לאל, הסיוט נגמר!" מלמל ג'יימס לעצמו והלך למצוא לו מקום ישיבה.
ג'יימס הלך לו למצוא מקום ישיבה, בעוד מחוץ לרכבת החל לרדת גשם שוטף, ובחוץ הכול נהיה קודר ומפחיד.
ג'יימס החליט ללכת לשירותים. הוא היה זקוק לזה נואשות.
הוא עבר בדרך בין כל התאים עם הדלתות הסגורות לשירותים, שבדרך הוא שמע קול מלגלג, ורשע במיוחד:
"אז תזמן אותם מייד לפה לרכבת, ולא מעניין אותי שעברו יותר מ-19 שנים. אני חייב להתחיל בתוכנית הנקמה שלי, וזה הרגע המתאים לנקוט את צעד הפתיחה. אתה שומע אותי? ואם אני לא אראה אותם תוך פחות מחצי שעה, אני אדאג שישלחו לך צרחן!"
אוי ואבוי, משהו נוראי הולך לקרות בקרוב. חשב לעצמו ג'יימס. רטט קל של פחד עבר בגופו. אבל מהר מאוד הוא חשב על משהו אחר.  זה כלום לעומת זה שאני חייב לשירותים!
ג'יימס ניתק את אוזנו מהדלת והמשיך לרוץ לשירותים במהרה, חושב ומהרהר במה ששמע.
בפנים, מעבר לדלת התא הסגור, אפשר היה לשמוע את אותו קול רשע ואיום: "הוא עוד יסבול כהוגן, אם לא הוא, אז הוא... או שאפילו שניהם.תמיד עדיף שניים מאחד"
"מה קרה?" שאל אלבוס והביט אל הנוף שמחוץ לחלון. "הכול אפל וקודר. מזכיר לי סיפור שקראתי פעם בספר מעשיות סנייפ הפחדן ." אלבוס שקע במחשבות על הספר ששכח בבית, ועל המעשייה- סנייפ-נייפ קופץ לו מהמגדל.
"זה לא מוצא חן בעיניי." אמרה רוז מביטה לעבר החלון. אלבוס קפץ ממקומו, עדיין שקוע במחשבות על הספר. "אני מרגישה שדברים איומים עומדים לקרות בשנה הזאת."
"את סתם ממציאה שטויות במיץ." אמר אלבוס ונגס באחת מסוכריות הברטי בוטס שלו. "לא, תני לי לנחש. תלמיד אחד ירצה להחריב את בית ספר הוגוורטס ולנקום נקמה כלשהי.. " המשיך אלבוס בפה מלא. "אפילו גרוע יותר- חמור יבעט ב.. "
"אולי אתה צודק. אבל המצב יהיה יותר חמור מהמילים שאמרת. אני אומרת לך, אתה עוד תודה לי בסופו של דבר, אני בטוחה שמשהו יקרה.  "
באותה רכבת, בתא אחר לגמרי, אחד התלמידים אמר בתאו הסגור, בלחש קל: "תקופה חדשה, שתלטנית והרסנית.. אפלה במיוחד וקודרת מאוד, מתחילה בשניות הקרובות"". התלמיד שתק, ובום ענק נשמע ברכבת.
"מה קרה?" שאלה רוז מודאגת. "למה הרכבת עצרה?"
"כנראה שצדקת." אמר לה אלבוס. "אני יוצא החוצה להציץ ולראות מה קורה, אולי חמור קפץ לרכבת-"
אמר אלבוס ופתח את הדלת. "אלוהים ישמור!"
"מה? מה?!" רוז קמה ממקומה ודחפה את אלבוס והציצה מעבר לדלת. "לא נכון... מי זו המפלצת הזאת? עם גלימה שחורה קרועה מכל הצדדים, שמתעופפת לה..."
"זה סוסרנים!" אמר אלבוס. "או משהו כזה... שמעתי מאבי. יש לחש נגדם, אבל אסור לנו לעשות קסמים. חבל שאני לא יודע את הלחש, הייתי מכניס לאימ-אימא שלהם!"
"מה? מה זה?" שאלה רוז בבלבול.
"יצורים רעים עטופים בבדרסים שחורים, אוהבים לקחת את כל התקווה מהעולם ולמצוץ את הנשמה של הנפגע." אמר אלבוס. "זה מדאיג אותי. מישהו יכול להיפגע מזה."
בינתיים, ג'יימס המסכן יצא מהשירותים. "איזו הקלה... אמא'לה!" צרח ג'יימס.
הסוהרסנים הקיפו אותו.
"מהר, שרביט!" הוא חשב לעצמו, והסוהרסנים החלו להתקרב אליו, והוא הרגיש שקר לו.
הוא שלף את השרביט, ממלמל "שתק" חלוש.
"אקספליארמוס!" נשמע קול קר ורע, והשרביט של ג'יימס עף לרצפה.
אחד הסוהרסנים לקח אותו, נשף בו והוא התאדה באוויר.
"שלום לך, ידידי הצעיר." הופיע תלמיד בלונדיני וחייך.
"תעזור לי! מה אתה לא רואה שהסוהרסנים האלו מקיפים אותי?!" צעק ג'יימס, שהודהם לראות איך אותו ילד בלונדיני לא מגיב לנעשה מולו.
"אני יודע שהם מקיפים אותך. ואני פשוט אשב לי פה ואהנה מההצגה הכי זולה בעיר..." צחק התלמיד צחוק מרושע.
ג'יימס היה חסר אונים מול חבורת הסוהרסנים שהקיפה אותו.

הפרק הקודם		הפרק הבא