אלבוס סוורוס-פוטר והיורש האפל

פרק שני - אזהרה ראשונה

"קר לי..."
ג'יימס עמד מול חמשת הסוהרסנים שהתגודדו סביבו, מנסים לשאוב ממנו את כל השמחה.
"איזה חיים רעים, איזה חיים עגומים, הכול עצוב וקודר כל כך," הוא מלמל בעצב.
כולם החלו לפתוח את הדלתות ברכבת כדי לראות מה קרה.
"זוזו, זוזו, זוזו." הופיע מישהו גבוה למדי במסדרון והחל להתקדם לעבר הסוהרסנים.
על גלימתו היה תג שבו היה כתוב: פרופסור אדוארד טרימבל.
פרופסור טרימבל המשיך להתקדם בצעדים נחושים לעבר סוף המסדרון.
הוא שלף את שרביטו וכיוון אותו לעבר הסוהרסנים, בעוד אותו תלמיד שצחק על ג'יימס נכנס במהירות אל תאו. ג'יימס לא הצליח לשמוע מה הפרופסור מילמל, אבל זה עבד. מיד יצא שועל  כסוף מתוך השרביט, שגרם לסוהרסנים לסגת לאחור למספר שניות בודדות.
"אקספקטו פטרונום! אקס-פקטו פטרו-נום! "צעק פרופסור טרימבל, שראה שהפטרונוס שלו מאבד ממנו. השועל הכסוף של פר' טרימבל חצץ בין הסוהרסנים לבין ג'יימס. לבסוף, הסוהרסנים נמלטו מהרכבת במהירות עצומה, תודות לפרופסור.
"אתה בסדר?" שאל פרופסור טרימבל את ג'יימס בדאגה.
"אני חושב." הוא ענה, חיוור למדי. "תודה." הוא ניסה לחייך.
"אז לא יזיק לך לאכול חפיסת שוקולד, הפתרון הטוב ביותר." אמר טרימבל. "מזל שעברתי בדרך לרכבת בסופרמרקט של מוגלגים. יש לי פה חפיסת שוקולד. בתיאבון."
טרימבל הושיט לעבר ג'יימס שוקולד.
ג'יימס בחן את השוקולד' ופתח לאט-לאט את החפיסה והחל ללעוס את השוקולד.
"טעים, נכון?" פרופסור טרימבל והסתכל על ג'יימס בחיוך.
ג'יימס עיוות את פניו.
"ההפך הוא הנכון." אמר ג'יימס, וירק את מה שהחל ללעוס לעבר הפח. "מה זה? זה שוקולד בכלל?! לא ידעתי שלדבר הזה קוראים שוקולד."
"ג'יימס," קראה תלמידה אחת, ורצה לקראתו עם חפיסת שוקולד ביד. "זהו שוקולד של קוסמים – הטוב ביותר! קניתי אותו בעגלה של המוכרת, תטעם!" היא נופפה לו בידה, אוחזת במה שנראה כמו שוקולד. 
פרופסור טרימבל הלך משם, נבוך יותר מאי פעם, ומלמל משהו שנשמע כמו- "שוקולד, רק  שוקולד.. "
"אני אטעם את זה בתא שלי. בואי."
שנכנסו לתא, ג'יימס פתח את החפיסה והחל לטעום. הוא אכל ולעס בחיוך גדול.
"זה טעים מאוד," אמר בעודו אוכל, "רק יש לי משהו קטן להגי- "
ג'יימס לא הספיק להמשיך את מה שרצה לומר.
ינשוף גדול נכנס דרך החלון, ונפל על זרועותיו של ג'יימס.
"מה קורה פה?" שאל ג'יימס ושלף מכתב שהיה מחובר לאחת מרגליו של הינשוף.
הוא פתח את המכתב המהודר וקרא:

מר פוטר היקר,
הובא לתשומת-ליבנו שהערב בשעה שבע ועשרים-ושמונה דקות, השתמשת בלחש להתגוננות מפני שומרי בית הסוהר אזקאבן.
כידוע לך, חל איסור על קוסמים קטינים לבצע כשפים מחוץ לכותלי בית-הספר, ולפיכך כל קסם נוסף מצידך יוביל להשעייתך מן הלימודים בבית ספר האמור. (החוק לבקרת קוסמות בקרב קטינים, 1996, פסקה ו')

בברכה,
מרנימה הופקירק,
הלשכה למניעת שימוש לרעה בחוקי הקסם,
משרד הקסמים.

"מה? אני השתמשתי בקסמים?! זה היה הטרימבל הזה- " הוא אמר בכעס ומעך את המכתב ברגלו.
"אז תגיד להם." אמרה אותה תלמידה, ששמה היה לנה.
"מה קרה לך, לנה?" ג'יימס הביט בהבעה חמורה. "למי בדיוק אני אפנה? ליצורים האלו עם הגלימות השחורות-"
"סוהרסנים" השלימה אותו.
"לא משנה. למי עלי לפנות?" הוא הביט עליה בתמיהה.
"משרד הקסמים?" הציעה לנה.
"איך את יודעת?" שאל ג'יימס בבלבול, לנה צחקה.
"זה כתוב במכתב. 'הלשכה למניעת שימוש בחוקי קסמים, משרד הקסמים', או משהו בסגנון." היא הסתכלה על המכתב.
"הא, הבנתי." ג'יימס הוריד את ראשו במבוכה. "לפנות למשרד הקסמים? אבל איך?"
"את זה אני כבר לא יודעת," השיבה לו לנה. "תשאל את צוות המורים או אולי את המנהל."
"בסדר, אם את אומרת."
"הא.. בעצם.. " ג'יימס השפיל את פניו, "ביצעתי אקספליארמוס קטן. אבל ניסתי להגן על עצמי! זה לא פייר!"
"ג'יימס.. " מלמלה לנה באנחה, ושתקה. ג'יימס המשיך לאכול את השוקולד, אך בשתיקה מוחלטת.

***

בינתיים, בתא של אלבוס, אלבוס הביט על החלון ולפתע הוא פער את פיו. "וואו! " הוא קרא בקול. מולם, מחוץ לרכבת, עיניו של אלבוס הצליחו להבחין במה שנראה כמו מצודה ענקית, מוארת באורות רבים.
רוז הסתכלה על המצודה ואחרי זה על אלבוס.
"תראי את המצודה היפהפיה הזאת!" הוא הצביע על טירה שחורה, גדולה ומוארת.
"זו לא מצודה, זה הבית ספר שלנו, טיפש." היא קמה והורידה את המזוודה שלה מהמדף.
"מה את עושה?" שאל אלבוס והביט עליה בעיניים שואלות.
"לובשת את הגלימה שלי, אנחנו עוד חמש דקות מגיעים. תתלבש גם אתה." היא אמרה.
אלבוס התלבש גם, ויצא מהתא, משאיר אחריו סוכריות ברטי בוטס בטעמים מוזרים זרוקות ומועכות מתחת למושב..

הפרק הקודם		הפרק הבא