מאוחדים

ובאיחור קל... פרק נוסף. הוא בגוף ראשון, בניגוד לסגנון הכתיבה הרגיל שלי, אז סוריי אם הוא קצת (הרבה) צולע. אה, והוא מאוד קצר.

עוברות כמה שניות עד שאני קולטת שהמישהו שנמצא ליד ראשי הוא בעצם ינשוף. כל הרעיון פשוט מגוחך. ינשופים לא עפים ביום, הסבירו לנו את זה בבית הספר. אז למה, בשם טריס, יש לי ינשוף ליד הראש?

אחרי דקה הינשוף, שעדיין לא הבנתי מה בשם טריס הוא עושה בחדר שלי, שם לב שהתעוררתי. כאילו שמישהו לא היה שם לב אם היו נועצים בו מבט במשך דקה שלמה. נרתעתי לאחור במהירות, הינשוף החליט לעוף היישר אל המקום בו היו לפני רגע הפנים שלי. מוזר, הייתי בטוחה שבמיתולוגיה היוונית הינשוף סימל את אתנה, אלת החוכמה. מסתבר שהינשוף בעצמו לא חכם יותר מידי.

משהו נשמט אל חיכי, והינשוף פרש כנפיים והמריא, יוצא מהחדר שלי דרך החלון, שאני בטוחה שהיה סגור. שפשפתי את עיניי, נדהמת. אולי כל זה הוא רק חלום? כדי לוודא, צבטתי את עצמי. זה כאב. אז אני בכל זאת לא חולמת, אבל זה לא מסביר את העובדה שהיה  לי ינשוף בחדר. אני נזכרת שהוא הפיל עלי משהו, וממהרת להרים את המשהו הזה מהרגליים שלי. המשהו הזה הוא מכתב. אני מתבלבלת עוד יותר. פעם היו משתמשים ביונים כדי להעביר דואר, אבל מה פתאום ינשופים? עכשיו אני כבר סקרנית. מי ישלח לי מכתב באמצעות ינשוף? אני מתחילה לבחון את המעטפה, ומבחינה בכמה דברים מוזרים; היא עשויה קלף. שמי רשום עליה בדיו ירוקה, ועוד זוהרת. היא סגורה בחותמת שעווה (אדומה, עם סמל של H עם אריה, נשר, גירית ונחש). ולקינוח, הכתובת שלי יותר מידי מדוייקת. מה זה משנה באיזה חדר אני, ומה הגודל שלו? בשם טריס (ומה, בשם טריס, יש לי מטריס היום?), מי שולח מכתבים ככה בימנו?

אני מתחילה לחשוד שכל זה מתיחה אחת גדולה לכבוד יום ההולדת שלי, אבל אני בכל זאת פותחת את המעטפה.

בית ספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות

מנהלת: מינרווה מקגונגל

גברת פרטון היקרה,

אנו שמחים להודיעך שנשמר עבורך מקום בבית הספר הוגרווטס לכישוף ולקוסמות. מצורפת בזאת רשימה הספרים והציוד הנחוץ. שנת הלימודים מתחילה ב-1 בספטמבר. ההגעה להוגרווטס תעשה על ידי הרכבת האקספרס שברציף תשע ושלושה רבעים בשעה אחת עשרה בדיוק.

בכבוד רב, פרופסור נוויל לונגבוטום, סגן המנהלת.

עכשיו אני משוכנעת שזאת מתיחה אחת גדולה. אין כזה דבר קסמים. אני קמה מהמיטה בקפיצה. ההורים שלי שייכים לפלג כנות, הם יהיו חייבים להגיד לי את האמת על המכתב הזה. ואם לא בגלל זה, אז בגלל שהיום הוא יום ההולדת שלי. אני יורדת למטה (החדר שלי נמצא בקומה השלישית), ומנופפת במכתב מול ההורים שלי, שיושבים ליד השולחן.נשמעת דפיקה בדלת, ואמא קמה לפתוח.

"מ-" אבל אני לא מספיקה להמשיך. בדלת עומד האדם הכי מוזר שיש.

"אה, מיס פרטון, אני רואה שכבר קיבלת את המכתב."

ת"בים?

הפרק הקודם