רק בדיחה לא מזיקה

בשעת ארוחת הצהריים, כמעט כל הוגוורטס ידע על הסקנדל של פרד והרמיוני. פרטווי סיפרה לאחותה התאומה, פאדמה, שגרמה לכך שכמעט כל הריווינקלורים ידעו על כך תוך מספר שעות. לבנדר ביקרה בשולחן האפלפאף במהלך ארוחת הבוקר, מספרת בלהיטות לחבריה בני השנה החמישית על כל מה שידוע לה ועל מה שהיא חושבת שקרה; לאחר זמן קצר לא האפלפאף שלא שמע על זה. הסלית`רנים שמעו קטעים מהשיחות של ההאפלפפים במהלך השיעור הראשון; זמן קצר לאחר מכן כל בית סלית`רין ידע "שחברתו הבוצדמית, מלאת הפרעושים של פוטר היא חברה של אוהב המוגלגים ובוגד הדם." אפילו הציורים והרוחות החליפו רכילויות.
 
לגריפינדורים בני השנה החמישית היה שיעור שיקויים מיד אחרי בני השנה השביעית, והרמיוני חיכתה שסנייפ ישחרר את הכתה, ידה לפתה והרפתה את שרביטה. סנייפ עיכב את הכתה משום מה- כנראה מעניש אותם- וזה עיצבן אותה אפילו יותר.

בגלל שהיא הייתה נחושה בדעתה להרוג את פרד.

השיעורים הראשונים התבטלו לגריפינדורים, והיא הלכה ללמוד בספריה. במשך כל היום היא הייתה צריכה לסבול לגלוגים על פרד ואנשים כל הזמן שאלו אותה של "היחסים" שלה איתו. כשלבסוף לבנדר אמרה לה, "זה לא מה שהוא אמר," במהלך הצהריים, הרמיוני חמקה משיעור כישופמטיקה והלכה בסערה למגדל הצפוני, שם הארי ורון סיפרו לה את כל הסיפור לפני שהלכו לשיעור גילוי עתידות.

אז הרמיוני חיכתה כבר רבע שעה, והיא עוד הקדימה...מה שהיה מטופש מצידה, היא עכשיו הבינה, מאחר שסנייפ לא היה חושב לשחרר את הכיתה מוקדם אם אופיו לא השתנה באופן משמעותי.

 

גריפינדורים אחרים קמו עכשיו, וכמותם הסלית`רנים, שהעירו עליה כמה הערות לגלגניות, אבל היא אפילו לא שמעה אותן מבעד לזעמה הגובר. אבל לבסוף כולם התקבעו על  הריב של רון-והארי-נגד-מאלפוי, עד שפרד וג`ורג` יצאו החוצה. היא  הבינה לפתע שהיא יותר מדי נרגשת מכדי להבדיל מי זה מי, ולא ידעה על איזה תאום להטיל קללה עש לאובדן חושים.

"טיפש מטופש", אחד מהם אמר, מתייחס כנראה לסנייפ. "אני בעד שנבריז משיעור תורת הצמחים, מה אתה אומר, פרד?"

חלק קטן ועמום אמר אה הא! אבל היא כבר פעלה, מזנקת קדימה ומהדקת את פרד לקיר. ההבעה ההמומה שהייתה לו על הפנים נראתה מצחיקה (או שהייתה ניראת כך להרמיוני אילולא היא הייתה כה רצחנית עד שהיא שכחה לשלוף את שרביטה).

פרד התאושש מההפתעה במהירות, מגחך אליה בדרך שהכעיסה אותה אפילו יותר. "הרמיוני, יקירתי, אני יודע שאת אוהבת את זה קשוח, אבל אני חושב שכבר דיברנו על תצוגה ציבורית של חיבה-"

ג`ורג` השמיע קול חנוק מגרונו שהיה עלול להיות כיסוי לצחוק. בני השנה השביעית הגריפינדורים שבחרו ללמוד שיקויים בשנתם האחרונה- שבכללם לי גורדן, ובת זוגתו הלא קבועה של פרד לנשפים  וליציאות להוגוסמיד, אנג`לינה ג`ונסון- הביטו באירוע עם אותו עניין כמו של הגריפינדורים בני השנה החמישית והסלית`רינים.

"אתה... אני אהרוג אותך... אתה... חתיכת... חרא..." הרמיוני ירקה. "מה חשבת?"

"מה?" פרד שאל בתמימות. "הו, את מתכוונת כיצד סיפרתי לכולם על...עלינו?" הוא הדגיש את המילה האחרונה. הארי, רון, ג`ורג`, אנג`לינה ולי גורדן, היחידים שידעו את האמת, החלו להניד את ראשהם בייאוש, מבינים שהרמיוני בהחלט הולכת להרוג אותו ומקווים שפרד יפסיק לפני שמקרה רצח מסוים יתרחש. "אני מצטער, יקירה, אבל פרטווי ולבנדר תפסו אותי עוזב אתמול בלילה וחשבתי שזה יהיה חסר טעם להעמיד פנים שאנחנו לא יוצאים." פרט לגריפינדורים המסוימים שידעו על הבדיחה (שכעת נרתעו), עיניהם של כולם התרחבו למשמע דבריו, כולל עיניה של הרמיוני.

"מה?" היא התיזה.

"אל תדאגי, הרמיוני. עכשיו כשסודנו נתגלה דברים יהיו הרבה יותר קלים. עכשיו נוכל להפסיק להיפגש במעברים סודיים ובארונות מטאטים- אני באמת לא מבין למה שמרנו את זה בסוד."

ג`ורג` חבט במצחו, ממלמל שדינו של תאומו נחרץ. הרמיוני משכה את אגרופה לאחור, ופרד פעל- חצי מהסיבה בכדי למנוע מעצמו לקבל פנס כחול או אף שבור, וחצי משום שהוא פשוט לא יכול היה לשלוט בעצמו נוכח תשומת הלב שקיבל מהגריפינדורים ומהסלית`רנים.

הוא נישק אותה.

תריסר ספרים נפלו מידיים. לסתות נשמטו. חבריהם הקרובים ביותר של פרד והרמיוני הסתכלו על זה בתערובת של זוועה, גועל, תדהמה ושעשוע. "עכשיו זה אומץ גריפינדורי," לי גורדן מלמל.

פרד לא היה בטוח מה גרם לו לעשות את זה; לאחר מכן הוא אמר שזה היה חוש ההישרדות המפותח שלו. לא משנה מה הייתה הסיבה, הוא נישק אותה כאילו אין מחר, מחליק את לשונו לתוך פיה. התדהמה של הרמיוני לא חלפה- כלומר היא לא נשכה את לשונו לשתיים- ופרד שזר את אצבעותיו אל תוך שיערה, מייחל לפתע שהוא נישק אותה בדרך שאינה שקולה להתאבדות. הארי ורון החליפו מבטים חטופים עם ג`ורג`, לי גורדן ואנג`לינה; הרגעים התארכו, בזמן שחמישתם ידעו מעמידתה של הרמיוני (האגרוף שלה היה נוקשה ומכוון למהלומה, והיא לא זזה) שהיא לא נישקה בחזרה, היה זה זמן ארוך להחריד שבו היא לא הצליחה לאחד את צלילות דעתה.

הרמיוני, לבינתיים, הרגישה שההחלטיות שלה נחלשת בעוד הוא הצמיד את שפתיו לשפתיה, וההרגשה הנפלאה של ידיו בשערה גרמו לעיניה להיסגר. מאוחר יותר היא האשימה בכך את ההפתעה ובעיות נפשיות, אבל היא נישקה בחזרה.

פרד היה מופתע להחריד כשהיא הגיבה. הוא ידע שאגרופה היה עדיין משוך לאחורנית, ואולי הייתה זאת העובדה שפרד ידע שהאגרוף יהיה ממולו כשהוא יעצור,או (סביר יותר) אולי זה בגלל העובדה שהרמיוני מנשקת טוב, אבל לבסוף פרד הצמיד אותה אליו ביד אחד ואת האחרת הניח צמוד למותניה.

לרוע המזל, תנועתו החזירה לה את צלילות דעתה. היא קרעה את עצמה מעליו פחות מדקה מאוחר יותר, מוכנה להכות בו- הוא נישק אותה! לפני בני שכבתה! אחרי שסיפר להם שקרים!

אפילו יותר לרוע המזל, היא לא ניתקה עצמה מהר מספיק. פרופסור סנייפ נכנס למסדרון, תוהה למה אף אחד לא נכנס לכתה ולמה המסדרון היה שקט בצורה מוזרה למרות שהוא יכל לראות תריסר גריפינדורים משולחנו.

סנייפ, מזועזע ואחוז בחילה, לקח צעד אחורה כמעט באותו הרגע שעשתה זאת הרמיוני, והצילה את פרד מגורל אכזר, בטעות." וויזלי! גריינג`ר! מה קרה כאן!"

כל הנוכחים- גריפינדורים וסלית`רנים כאחד- קפצו בהפתעה. הרמיוני לא הסתובבה, בוהה בפרד בהבעה מזועזעת, ידה עדיין מונפת כדי להכות אותו. "ריתוק, לשניכם", סנייפ נבח. "השאר, תכנסו, עכשיו".

אף אחד לא זז. "אמרתי עכשיו!" סנייפ בבירור צעק. כולם קפצו שוב, נאבקים להחזיר לעצמם ספרים שהופלו ותיקים.

עיניה של הרמיוני צומצמו. עם בעיטה לשוק שגרמה לפרד ליילל, היא הרימה את תיקה והתפרצה לכיתת השיקויים.

הפרק הקודם		הפרק הבא