לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה

פרק ראשון

מרין התיישבה בתא הריק והביטה סביבה. אמה כבר שלחה את המזוודה לנוח במקומה בהינף שרביט, ואביה כבר נשק לה לשלום. היא לא ידעה אם הפרפרים בבטנה היו געגועים או שמא התרגשות. אחרי הכול, מקום חדש אומר תמיד הזדמנויות חדשות – לאנשים אופטימיים. צעקות השמחה, קולות הבכי וצווחות הינשופים בחוץ הטרידו את מנוחתה, ולמרות העייפות שצנחה עליה היא לא הצליחה להירדם. היא הוציאה ספר קטן מהתיק הקטן שנח במושב שלצידה והחלה לקרוא.

"ג'יימס! סיריוס! אתם תאחרו!" מלאני פוטר שמה את ידיה על כתפיהם של שני הנערים והחלה לדחוף אותם לכיוון פתח הרכבת.
"אמא, את מוכנה להפסיק עם זה? אנחנו כבר בני חמש עשרה ואנחנו יכולים לדאוג לעצמנו. וחוץ מזה, יש עוד שתי דקות שלמות."
"ג'יימס, אל תאלץ אותי להזכיר לך את הפעם שבה הייתי צריכה לשלוח אותך לתא בעזרת קסמים, וגם אז אמרת שיש עוד שתי דקות שלמות. אז עכשיו תתחיל ללכת."

ג'יימס גלגל עיניים והמשיך ללכת. לעומתו, הנער השני פרץ בצחוק מתגלגל שגרם לקווצות שיער גדולות משיערו השחור להחליק וליפול על פניו "הו, זה היה מצחיק! את האמא הכי שיש, גברת פוטר." הוא חייך למלאני והחל לרוץ לעבר הרכבת. "אה, ותודה רבה על כל הקיץ!" הוא הוסיף שנייה לפני שפרצופו נעלם.
"אתה רואה ג'יימס? תמיד אמרתי שאתה צריך ללמוד ממנו דבר או שניים על נימוסים." אמרה מלאני ונאנחה.
"ביי אמא," מלמל ג'יימס בקור, נשק ללחייה ומיהר אחרי סיריוס.
השעון הורה על השעה אחת עשרה. הקטר שרק, הדלתות נסגרו ורכבת האקספרס להוגוורטס יצאה לדרכה.
ג'יימס מיהר להדביק את סיריוס במסדרון והניח יד על כתפו. סיריוס סובב את ראשו בנחת, "כן?"

"אם אמא שלי לא הייתה שם, הייתי-"
"מה היית? אתה יודע שאני יותר חזק ממך. אה, וגם יותר מנומס." אמר סיריוס ועטה הבעה מלאכית על פניו.
"כן, אולי זה בגלל שאותי לא הכו כל הילדות כדי להכניס בי משמעת!" ג'יימס בעט בסיריוס והמשיך ללכת. פניו של סיריוס נפלו והוא מיהר לשנות נושא. "חבל ששוב הגענו כל כך מאוחר, שוב לא נשארו תאים ריקים. ראית את ירחוני וזנב תולע?"

"לא ראיתי אותם, בדיוק כמוך. אולי זה בגלל שהייתי איתך כל הזמן הזה?!"
"אם מישהו צריך להתעצבן פה זה אני." אמר סיריוס בקור, "הרי סיכמנו שלא מדברים על המשפחה שלי."
"סליחה."
"סלחתי."
הם המשיכו ללכת, מתעלמים מצחקוקי הבנות כשראו את סיריוס, עד שג'יימס נעצר להביט דרך הדלת על תא אחד.
"מה קרה?" סיריוס נעצר גם הוא והסתכל דרך הדלת.
"אתה מכיר אותה?" ג'יימס החווה על הילדה שישבה לבדה בתא.היא נראתה כבת גילם וקראה ספר.
"לא, בטח עברה מארץ אחרת או משהו, אבל אני רואה שהיא בחורה כלבבך- יושבת לבד וקוראת ספרים!" צחק סיריוס ומיהר להתכופף כך שידו של ג'יימס החמיצה את ראשו ברגע האחרון.
הנערה שבתא הרימה לרגע את ראשה והם מיהרו להמשיך בדרכם.
"רך כף! קרניים!" נשמע קול צפצפני מאחוריהם, "חיפשנו אתכם!"
הדובר היה נער נמוך ושמנמן שחייך אל שניהם בהערצה. לצידו עמד נער

הפרק הקודם		הפרק הבא