0 חרמשים
|
     
|
איזה גבר!
|
פרק מספר 3 - צפיות: 23480
 (2.721) 61 דירגו
|
פרק: |
כותב: | דירוג הפאנפיק: R - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: הומור,רומנאס. - שיפ: סיריוס/ofc - פורסם ב: 31.08.2009 - עודכן: 17.02.2010 |
המלץ! 
ID : 573
|
|
אוו, אני מתה על יום שני! היום זה יום ההולדת שלי! ובלי קשר, יום שני זה יום מס` 2, וזה מספר המזל שלי. ותמיד יום שני יוצא נחמד וכיפי. סיריוס העיר אותי בלי זריקת כרית או שירה של שירים של מייקל ג`קסון* בקול צורמני וגבוה, רק בלחישת "דייויד,בוקר טוב...תתעורר מפנטזיות הלירה שלך..." שזה לא מספיק כדי להתעצבן אותי ביום שני בבוקר. היום היה יפה בצורה קסומה (קלישאה אומנם, אבל נכון ליום הזה); השמיים היו צבועים בתכלת חיוור, הדשא היה ירוק במיוחד (ולא,זה לא היה הדשא של השכן), וג`יימס החליט לא להתחיל את הבוקר בלהציע ללילי לצאת איתו ולחזור עם סימן של כף יד על הלחי, להפך, הוא פשוט התיישב לידה ודיבר איתה כאילו היא סתם ידידה שלו, מה שלמי שמכיר את ג`יימס נראה די חשוד. אני התיישבתי מול לילי וליד רמוס ושתיתי קפה, וסיריוס ישב ליד רמוס ונראה זועף במיוחד. "מה קרה,רך כף, מקנא?" שאלתי את סיריוס בחיוך מתגרה. סיריוס החזיר לי בקריאה של "לירה ודיוויד מזדיי-", שגרמה לו ליפול מהכיסא ולהיקטע באמצע המשפט. "איפה פיט?" שאלתי ועזרתי לסיריוס (שחילק לי בלבביות כמה קללות עסיסיות) לקום. "אינא אאי פה אמה שאאת?" שאל פיטר (ובאותו זמן הראה לי את כל האוכל שיש לו בפה). "דבר ברור, פיט, ותבלע את האוכל לפני שאתה מדבר, אם אתה לא רוצה להיחנק מחתיכת טוסט מסכן" אמרתי לפיטר בגועל והוא בלע את האוכל. "אתם רואים משהו שונה היום?" שאל רמוס וגלגל את עיניו לכיוון לילי וג`יימס. "אני שמתי לב לזה ממזמן" אמר סיריוס בזעף והוסיף, " וגם שמתם לב שג`יימי הקטן מוותר עלינו בשביל בחורה?!" שאל סיריוס בספק שאלה ספק צעקה, ככה שכל השולחן שמע אותו והסתכל לכיוון לילי וג`יימס. "אתה דביל" מלמלנו אני ורמוס בהתאמה מושלמת, וג`יימס, שכמעט נחנק מהקורנפלקס, הביט בלילי במבט של "הוא אמר את זה בצחוק". לילי הביטה בסיריוס בשנאה ואמרה "אתה חייב להרוס כל דבר, נכון?! סוף סוף נחמד לי עם ג`יימס (ג`יימס מתחיל לפרפר) ואני מתחילה לחשוב לחבב אותו (ג`יימס מתעלף חלקית) אתה חייב להרוס את זה?!" אמרה לילי. "ג`יימס, לילי, אני צריך לדבר איתכם שנייה" אמרתי להם וקרצתי ללילי, "בואו". הובלתי אותם לעבר חדר הנחיצות. "איזה סוג של חדר אתם רוצים? ג`יימס, אתה רוצה לבחור?" שאלתי. ג`יימס הנהן והתקרב לדלת. בסופו של דבר היה לפנינו ארון בגדים. "למה ארון בגדים?!" זעקתי. "לא ביקשתי את זה" אמר ג`יימס, שהיה די נבוך מהנוכחות של לילי. "אה, וואלה, אתה קשה מחשבה" אמרתי ולילי חייכה. נכנסנו לארון בגדים. "טוב, אני אעזוב אתם לב עכשיו" אמרתי, ולפני שהם הספיקו לצייץ, יצאתי מחדר הנחיצות ונעלתי אותו. שייהנו D = הוו, איזה יום מושלם, לילי וג`יימס כלואים בארון בגדים, סיריוס מעוצבן, פיטר למד לאכול בפה סגור והכל נחמד. ומה עם רמוס? צריך לעשות משהו נחמד גם בשביל רמוס... באותו רגע חייכתי בזדוניות והלכתי להפיק את הרעיון שלי, שכנראה יהיה תעלול מוצלח. _______________ "רמוס,תתעורר" אמרתי לו בצורה שהשיקוי עשה לי. רמוס כנראה ישן ממש חזק,כי אפילו צעקתי לו באוזן והוא לא התעורר. "מה את עושה פה?!" נשמע קול המום מהמיטה ליד. ראיתי את סיריוס ורציתי למות. התוכנית שלי הייתה שרמוס יתאהב בי בתור אישה,רציתי לבדוק אם הוא באמת הומו (אני יודעת,אכזרי). אז הכנתי שיקוי שיהפוך אותי לדמות שלי בתור אישה לשמונה השעות הקרובות. עכשיו התוכנית שלי הרוסה לגמרי... נו, מילא. היה בערך עשר בלילה. כל היום הכנתי את השיקוי, והדבר היחיד שעשיתי חוץ מלהכין את השיקוי היה לשחרר את לילי וג`יימס מהארון. סיריוס בהה בי דקה ארוכה ואז שאל אותי איך הצלחתי להיכנס. חייכתי ואמרתי "יש לי שיטות". סיריוס התקרב אליי והרגשתי כבר לא נעים. "טוב,אני אלך, רק רציתי להגיד משהו לרמוס..." אמרתי באי-נוחות. "ח...חכי..." מלמל סיריוס שנשמע נבוך (סיריוס בלק נבוך?!) "אף פעם לא ראיתי אותך בהוגורסט...א...איך הגעת ל..לפה?" שאל סיריוס שנראה רק יותר ויותר המום. "עזוב...אתה בטח מכיר כל אחת פה, כי אתה מנצל את כולן, נכון?" שאלתי אותו. "כן, בערך" הוא גיחך אבל המשיך לבהות בי. "למה אתה מסתכל עליי ככה?!" שאלתי אותו בעצבנות. "סתם...א...את יפה..." מלמל סיריוס. נו, יופי...אחד החברים הכי טובים שלי מתאהב בי. איזה כיף לי. חשבתי על זה רגע. שיער שחור, ממש ממש ממש שחור...כמו פחם. אוקי, סביר. עיניים כחולות ענקיות, ופוני מפוזר שנופל על העיניים שלי בסוג של מסתוריות. חיוורת מאוד, כמעט לבנה לגמרי, שפתיים מודגשות, ולא בגלל שפתון או משהו כזה, אלא בגלל שאני חיוורת. לבשתי גופייה שחורה ועליה גלימה שחורה דקה עם סמל של גולגולת. ג`ינס שחור עד הברך. אין סיכוי שאני...יפה? "בוא נצא החוצה" אמרתי לו באגביות. יצאנו החוצה, וכל הדרך הוא הביט בי. נשכתי את שפתיי, הרי אף פעם לא באמת הרגשתי יפה. כל השנים האלה הייתי בן, לא הייתה לי הזדמנות להיות ממש יפה. וגם...גדלתי. הכל גדל אצלי. הפעם האחרונה שהייתי בת הייתה בגיל תשע, וממש ממש השתניתי מאז...כלומר, ממש גבהתי וגם...החזה גדל והמותניים כבר לא היו ישרות לגמרי... אני והוא התיישבנו על סלע ודיברנו. "אז...איך קוראים לך?" שאל אותי סיריוס. "מריאנה. תקרא לי מרי" אמרתי לו. "לא, אני אקרא לך אנה" אמר סיריוס. "ממ. מגניב. אני אקרא לך סיר" סיריוס חייך חיוך מוזר. "תגידי, את חלום?" שאל אותי סיריוס. "לא במיוחד" אמרתי, ופתאום נפלה טיפה על אפי. "מתחיל לרדת גשם" אמר סיריוס. "ניכנס?" שאלתי. "לא,בואי נשאר פה" הוא שם יד על כתפי וחייך שוב את אותו חיוך מוזר. "את דיי גותית" אמר לי סיריוס. "כן, דיי." אמרתי ועצמתי את עיניי. "חלום נחמד" מלמל סיריוס. "זה לא חלום!" אמרתי לו בעצבנות, "למה אתה חושב שזה חלום?!" "כי את בחורה לא הגיונית. גם יפה, גם אדישה, גם חכמה וגם נחמדה" אמר סיריוס. "אווה, זה לא חלום!" אמרתי לו וצבטתי אותו. סיריוס הביט בי בתדהמה. נשכתי את שפתיי. לא הייתי צריכה ל"העיר" אותו. סיריוס התקרב אליי מאוד, והחזיק את ידי. שתקנו כמה זמן,ואז פתאום סיריוס התחיל לצחוק. יש לו צחוק ממש מצחיק, אז התחלתי גם לצחוק, ופשוט לא יכולתי להפסיק. וככה צחקנו ספק על שום דבר ספק על הצחוק אחד של השני. מתישהו הפסקנו לצחוק והוא קירב את פניו לפנים שלי ואחז בידי בחוזקה. התרחקתי ממנו בזהירות,וסיריוס עשה פרצוף. הוא נראה לי ממש פגוע (סיריוס בלק פגוע?!)...לא האמנתי. הוא פלט מין יללה של כלב עזוב והסיט את מבטו ממני. "מצטערת" מלמלתי. לא יכול להיות שסיריוס בלק באמת מתאהב. האומנם? סיריוס השפיל את ראשו ופתאום פשוט התחיל לשיר לי**. I look at you all see the love there that`s sleeping While my guitar gently weeps I look at the floor and I see it needs sweeping Still my guitar gently weeps I don`t know why nobody told you How to unfold your love I don`t know how someone controlled you They bought and sold you I look at the world and I notice it`s turning While my guitar gently weeps With every mistake we must surely be learning Still my guitar gently weeps Well? I don`t know how you were diverted You were perverted too I don`t know how you were inverted No one alerted you I look at you all see the love there that`s sleeping While my guitar gently weeps Look at you all Still my guitar gently weeps Oh, oh Oh, oh, oh, oh, oh, oh, oh Oh, oh, oh, oh Yeah, yeah, yeah, yeah, yeah Yeah, yeah, yeah, yeah, oh, ooh הסתכלתי בו והוא הסתכל בי. הוא התקרב אליי, וממש לא היה לי חשק שהוא יפגע ממני שוב. ואז הוא נישק אותי. סיריוס נישק אותי. סיריוס נישק אותי. סיריוס נישק אותי. סיריוס נישק אותי. סיריוס נישק אותי. סיריוס נישק אותי. סיריוס נישק אותי. סיריוס נישק אותי. סיריוס נישק אותי. סיריוס נישק אותי. סיריוס נישק אותי. סיריוס נישק אותי. סיריוס נישק אותי. סיריוס נישק אותי. סיריוס נישק אותי. סיריוס בלק נישק אותי?! "סיריוס" מלמלתי בשקט. הוא שם אצבע על פי ונישק אותי שנית. "סיריוס..אני..." נשכתי את שפתיי. הוא חיבק אותי ושמעתי יפחות. "א...אתה בוכה?" שאלתי אותו. "בערך..." הוא אמר ושמעתי משיכה באף. "למה?" "החיים קשים" הוא אמר וגיחך. סיריוס בלק בוכה?! "זה חלום?" מלמלתי, וסיריוס גיחך,"כלומר, סיריוס בלק בוכה?!" "הזוי, הא?" שאל אותי סיריוס ושם שערה ארוכה שנפלה על פניי מאחורי אוזני. בשלב הזה הגשם הרטיב אותנו לגמרי, וחולצת הבית ספר הלבנה סיריוס התחילה להראות יותר ויותר שקופה, אז ניסיתי לא להסתכל עליו. "אווך, זה מטורף" מלמלתי ונאנחתי. "אני מתנשקת עם החבר הכי טוב שלי?!" "אני נחשב החבר הכי טוב שלך?" שאל אותי סיריוס וצחק. "ברור! אני ישנה איתך בחדר, יושבת לידך בארוחות, צוחקת עליך ומתגוננת מהמכות שלך, מעצבנת אותך..." מלמלתי. "מעצבנת?! מתי עצבנת אותי?" שאל סיריוס. "רק הבוקר, נו...כשאמרתי לך שאתה מקנא וזה..." אמרתי ולפתע תפסתי מה אמרתי. סיריוס החוויר, ואני עיוותי את פניי. סיריוס נשך את שפתיו באימה. "עכשיו אני יודע מאיפה היית מוכרת לי...דייויד?!" סיריוס נראה המום "אבל...אתה בחורה?! אווה,אני משתגע...זה בטח חלום...אני עולה לישון" אמר סיריוס והלך משם. ואני נשארתי שם. לבד. בגשם. "אוו,מרי, תמיד אמרתי שיפה לך להיות לבד בגשם, כה טראגי" אמרתי לעצמי וגיחכתי, ואז קלטתי שדיברתי את עצמי. אווה, אני מחורפנת, חשבתי וחייכתי. _____________ בוקר. בעיקרון, לא התעוררתי, כי גם לא ישנתי. חיכיתי בגשם עד שאחזור להיות דייויד, ואז הלכתי לחדר המועדון של גריפינדור וישבתי קצת שם, ואז עליתי למעונות הבנים כדי להתקלח ולהחליף בגדים, ואז ניסיתי להירדם אבל לא הצלחתי. בארוחת הבוקר שתיתי 5 כוסות קפה חזק, והודעתי לקונדסאים שאני אבריז מהשיעורים היום. רמוס וג`יימס הביטו בי במבט מודאג ופיטר ניסה להוציא ממני מידע על איפה הייתי אתמול בלילה, וסיריוס היה עסוק במחשבות כל כך עד שפיטר גנב לו אוכל מהצלחת בלי שהוא שם לב בכלל. בשלב מסוים וויתרתי והלכתי למעונות הבנים, ורמוס רץ אחרי. "רוצה שאביא לך ארוחת צהריים?" שאל אותי רמוס בדאגה. עשיתי לו תנועת `לא` עם הראש והלכתי לחדר שלי ושל הקונדסאים בעייפות, משאירה את רמוס המודאג מאחורי. נפלתי על המיטה ונשברתי. התחלתי לבכות ולחפש דברים שאוכל להתאבד בהם. החדר של הקונדסאים מעורר הרבה שמועות, אבל האמת היא שהוא חדר רגיל לגמרי. נכון,יש דברים שמפוזרים בכל מקום, כולל תחתונים משומשים, גרביים מסריחות וגם בזכות סיריוס-חזיות, ונכון שכל יום שני וחמישי השירותים נסתמים, ונכון שעל הקירות של עקבות של שוקולד-חוץ מזה, זה חדר רגיל לגמרי. המיטה של רמוס הכי מסודרת מכל המיטות, ואז המיטה של פיטר, ואז המיטה שלי ואז המיטה של ג`יימס ואז המיטה של סיריוס. אף פעם לא הייתי הכי מסודרת בעולם. אבל לעומת החדר של סיריוס-אפילו אחי הגדול הוא אחד שהחדר שלו מסודר למופת, וזה אומר שסיריוס ממש ממש ממש מבולגן. בין המיטה שלי למיטה של סיריוס יש פוסטר ענקי של הביטלס, לג`יימס מעל המיטה יש פוסטר של להקת שיקוי פולימיצי, שזאת להקת רוק של קוסמים שג`יימס מאוד אוהב. לרמוס יש תמונות של אבא שלו ושלו ליד המיטה שלו, ואם מסתכלים מתחת למיטה שלי רואים מחסן שלם של המון וויסקי אש ועוד כל מיני סוגים של בירה,ומתחת למיטה של פיטר תמיד אפשר למצוא כמה חטיפים לשעת חירום. סיריוס, רמוס וג`יימס אומרים לי המון פעמים ש-"אתה ממש רזה,תאכל משהו". לרמוס אני בדרך כלל מעיר שגם הוא לא בדיוק אוכל המון ולסיריוס,ג`יימס ופיטר אין לי מה להגיד. שלושתם אוכלים כאילו אין מחר. לאחי הגדול הייתה מחלת אנורקסיה כשהוא היה בן 11,אבל הוא ניצל ממנה,ובסוף הוגורסט הוא כבר היה בחור גבוה,עם לחיים קצת שמנמנות וורודות. ההורים שלי מאוד מפחדים שגם לי יקרה משהו כזה,כי כשאימא שלי הייתה נערה היא גם הייתה אנורקסיה (רק שהיא בקושי שרדה את זה) והם חושבים שזה עובר בירושה... אני לא מפחדת מזה,אני מניחה שלא יקרה לי משהו כזה... למרות שאני בטוחה שזה עובר בירושה,על זה אין ויכוח. אחרי שהעיניים שלי כבר היו אדומות לגמרי ו"נגמרו" לי הדמעות,שכבתי במיטה ובהיתי בפוסטר של הביטלס. עצמתי את עיניי והתחלתי לשיר את While My Guitar Gently Weeps,למרות שהשיר האהוב עליי הוא בכלל Michele. לפתע שמעתי שיעול וקמתי במהירות. ראיתי את סיריוס מתחת למיטה שלו. "אתה אוויל" אמרתי,ופשוט לא היה לי כוח לכעוס עליו. "כמה זמן היית פה?" "כל הזמן בערך?" אמר סיריוס והסתכל עליי במבט מתחנן,בעוד הוא בוחן את התגובה שלי בזהירות. נאנחתי,לא היה לי כוח לשטויות שלו. "אין לי כוח לשטויות שלך" אמרתי. "סליחה" מלמל סיריוס,ונראה כמו מישהו שבגד באהובתו ולה אין כוח לכעוס עליו. "אתה נראה כמו מישהו שבגד באהובתו ולה אין כוח לכעוס עליו" אמרתי. אני אומרת כל מה שיש לי על הלב. "הוו,אהובתי,אני מצטער כל כך..." התחיל סיריוס,אבל אני בעטתי בו ומלמלתי "שתוק". לפעמים הוא כל כך...ילדותי. "לפעמים אתה כל כך ילדותי" אמרתי. טוב,חאלס עם הכנות הזאת! סיריוס התקרב אליי והתיישב לידי. "תגיד,אתה מכיר מישהי בשם מריאנה?" ולפני שהספקתי להוציא מילה מהפה,הוא נתן לי אגרוף בבטן. ובגלל שזה די כאב,החלטתי להחזיר לו, ופשוט הלכנו מכות. *זמר ישן,מלך הפופ (?!),אני שונאת את המוזיקה שלו,אבל אני לא נחשבת!... הוא ז"ל מלפני כמה ימים. ** זה אותו שיר שסיריוס אמר שהוא השיר האהוב עליו, While My Guitar Gently Weeps ____ סליחה,כתבתי את הפרק באמצע סערת רגשות,אז ההתחלה הייתה אופטימית והסוף היה פסימי. וויזלית קפה קפוא. קפהקפואקפהקפוא היהיהי ^^
|
|
||||||||||||||||||||
ממש ממש ממש יפה!!!
יפיפה!!
קפהקפואקפהקפואקפהקפוא..
זה מהמם! תמשיכי!!
אהבתי אהבתי אהבתי!!
| ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
| גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
|||||||
 |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2024 - 2007 |