אם לא היה, יהיה

סליחה שהפרק כל כך קצר. עכשיו יש לי תחושה שישפטו בגללו את הפיק לרעה. ושוב סליחה שהוא קצר.

"אמא! דן מציקה לי!" צעק איתי, שהיה בכוננות לזרוק עליה שניצל - מטוסים.

"שששש!" זעמו האנשים שישבו לפניהם, שהיו שקועים בפרק האלף ומשהו של אופרת סבון.

"אל תקרא לי דן!" סיננה דנה בזעם

"ששש!"

"שקט, ילדים. זו טיסה ארוכה ואנשים רוצים לישון או לנצל את זמנם ביעילות ככל האפשר." אמרה מרי, בעוד שני הילדים עברו לויכוח בלחישות. ירון המשועמם בינתיים הציץ באופרת הסבון.

"הם לא מפסיקים לריב אף פעם, אה?" שאל ירון

"אתה מכיר אותם, אתה יודע שלא."

"דיברתי על אלה מאופרת הסבון." אמר ירון ברצינות. מרי הבליעה צחוק מטורף.

היא לא הייתה יכולה שלא לשקוע במכתבה ולקרוא אותו שוב ושוב. ככל שקראה אותו פעמים רבות יותר - עלו בראשה מחשבות מסובכות יותר: האם תקבל שרביט משלה? כמה אנשים עובדים במשרד הקסמים? האם תוכניתם תצליח? האם היא בעצמה זו שפורצת דרך בתחום השכלת הקסמים במזרח התיכון? וילדיה, ילדיה שלה שלא יודעים דבר מהתכנית הצפויה. האם גם הם קוסמים? מחשבותיה התערפלו והיא הרגישה כבדות בכל גופה.

"היי, הגענו." אמר קול, ומרי הרגישה יד חמה מטלטלת את כתפה.

"נרדמתי?" שאלה את ירון.

"מה את חושבת?" צחק.

"יופי, באמת." גלגלה את עיניה. הם ירדו בשדה התעופה והתקדמו לעבר ביקורת הגבולות. הם הגישו את דרכוניהם, ואחר שבחן את כולם אפשר להם לעבור.

"חפשו את המזוודות ותקראו לנו כאשר אתם רואים אחת. אנחנו נוציא אותן." אמר ירון. הם עמדו ליד מסוע המזוודות של טיסתם ללונדון וחיכו למזוודה אדומה, שחורה, לבנה, או כתומה שתגיע. כל פעם שהתקרבה מזוודה בעלת הצבע המיועד, הם עלו על קצות אצבעותיהם כדי להיטיב את ראייתם ולנסות לזהות את אחת ממזוודותיהם. פעם אחר פעם נחלו אכזבה עד שהגיעה מזוודה כתומה ועליזה - מזוודתו של איתי. מרי תפסה אותה והניפה אותה באוויר הצונן. היא הגישה אותה לירון שהניח אותה על רצפת החדר וחיכתה למזוודה הבאה. כאשר כל המזוודות אחוזות היו בידי בעליהן, צעדו הארבעה לעבר תחנת הרכבת הקרובה. הם נסעו זמן - מה ברכבת התחתית ולאחר מכן החליפו אותה במונית שלקחה אותם אל ביתם החדש - שהיה קטן אך מרוהט, והיה בו די מקום בשביל כולם. היו בו שני חדרי שינה, סלון, מטבח וחדר אמבטיה. חדר האמבטיה היה קטן יחסית, והכיל מקלחון, ארון אמבטיה קטן, שירותים, כיור, מראה ומתלי מגבות אחדים. באחד מחדרי השינה הוצבו מיטה זוגית, ארון, ושתי שידות. בחדר השינה האחר הוצבו שתי מיטות יחיד לנוער, ארון משותף, שולחן כתיבה ולידו שני כיסאות וספרייה ריקה מספרים. בסלון היו ספה בעלת שלושה מקומות, כורסה קטנה וטלוויזיה ישנה ובמטבח שולחן בעל ארבעה מושבים ואת כל הציוד הדרוש לבישול. על הדירה שילמו מחצית מהכסף - משרד הקסמים, ואת מחציתו השנייה - משפחת לוי. הם החלו לפרוק את מזוודותיהם זה אחר זה. כשסיימו את מלאכת פריקת חפציהם ישבו הארבעה סביב שולחן האוכל, ושם אכלו את ארוחת הערב הראשונה שלהם באנגליה.

"בהצלחה שיהיה לנו." אמרה מרי.

"גוד לאק." אמרה דנה וצחקה.

הפרק הקודם		הפרק הבא