מסע המוות של אדון האופל

וולדמורט הסתכל עליה, הוא לא הבין למה הוא לא הורג אותה. ואז, הראש שלו התחיל לכאוב-"אההההההההההההההה!" הוא ראה שחור בעיינים
הוא לא הבין מה קורה. לרגע אחד הוא עמד, וברגע השני הוא שכב על הרצפה, מעולף.

הוא הסתכל על החלון, הנופים היו מדהימים, הוא לא ראה בחיים שלו כאלה נופים. הוא ידע שלא עוד הרבה זמן
החיים שלו עומדים להשתנות, הוא עומד להיכנס אל הטירה הזאת, הטירה של הקוסמים. הוא הסתכל בשרביט שבידו ולא האמין בכך
שעוד לא הרבה זמן הוא עומד להיות במקום שבו נמצאים כל אלה שדומים לו, סוף סוף לא יהיה לא רע יותר, סוף סוף הוא
יפסיק עם פרצי הרוע שלו שקרו לו תמיד בגלל הילדים האלו, אבל הוא כבר נקם בהם, והכל מאחוריו... לא יהיה לו יותר רע בחיים.
פתאום דלת התא שלו נפתחה-"שלום!" טום הסתכל על הילדה שעמדה לפניו, היא הייתה הילדה הכי יפה שהוא ראה בחייו, שערה
בלונדיני וחלק, והוא היה כל כך יפה... "אפשר לשבת פה? אף מקום אחר לא פנוי ברכבת" "אין בעיה" טום ענה בחיוך, הוא קיווה שהיא
תשב לידו-"איך קוראים לך? לי קוראים אנני לאבגוד" טום הביט בה, הוא בקושי שמע מה שהיא אמרה, ואז הוא ענה "לי קוראים טום, טום רידל!"
פתאום, התמונה התערפלה. ואז, היא התחלפה, טום ואנני שהגיעו כבר לשנתם הרביעית רצו במדשאות הוגוורטס. "היי טום, בוא נראה אותך
תופס אותי!" טום רדף אחרי אנני, וכמה דקות אחרי זה אנני החליקה, ובגללה גם טום החליק, שניהם צחקו, טום הביט בעיינים של אנני, והוא ראה
שגם היא מביטה בעיינים שלו. טום קם והושיט יד בשביל להקים את אנני, ואז פתאום, היא התקרבה אליו, והם התנשקו. טום הרגיש כאילו הוא מרחף, הוא
היה בטוח שזה אחד הרגעים הטובים בחייו, ואז, אחרי משהו שנראה היה שיימשך כנצח, אנני הרחיקה את שפתייה מטום, והסתכלה עליו. פתאום טום
ראה בזווית עיניו את הפרופסור דמבלדור מתקרב, כמה שהוא שנא את דמבלדור. "אנני, אני חייב ללכת, נ-ניפגש מחר!" הוא ראה שאנני מאוכזבת מעט
"ואנני" הוא התחיל לדבר שוב, "אנ-אני אוהב אותך!" רגע לפני שהוא הלך הוא ראה סומק בלחייה של אנני, ואז טום הלך. בחצי שנה שעברה כולם ידעו שטום
ואנני הם כמו "זוג יונים" והם לא נפרדו או רבו אפילו פעם אחת. אבל אז, הגיע טקס סיום שנת הלימודים בהוגוורטס. "היי אנני!" טום ראה את אנני יושבת
בשולחן הבית שלה, רייבנקלו. "היי טום..." אנני נראתה עצובה, "טום, יש משהו שאני צריכה להגיד לך..."טום חייך, הוא לא ידע מה תכף יקרה לו.
"טום, יש ל-לל-לי חבר אחר..." טום לא הבין, לרגע הוא עמד שם, ואז הוא עיקל את זה, אנני נפרדה ממנו. התמונה נהייתה שחורה, וולדמורט מצא את עצמו על רצפת
החדר בפונדק שבו הוא היה, הוא קם מהרצפה, וראה את לונה לאבגוד מולו "לפני שאתה מכוון את השרביט אליי, אני רוצה להצטרף אלייך, זאת אומרת להיות אוכלת מוות"
וולדמורט לא האמין למשמע אוזניו, לונה לאבגוד, אחת החברות של הארי פוטר, רוצה להיות אוכלת מוות? "רק שתדע, אני לא מטומטמת, אני רואה שכל מי שבצד של
הטובים מת בסוף, אני יודעת שלך יש כוח, אני רוצה להיות אוכלת מוות." וולדמורט חשב רגע, מצד אחד אין לו אוכלי מוות, כולם מתו בקרב הזה, ומצד שני הוא לא
יכול לדעת אם היא באמת רוצה להיות אוכלת מוות בכלל, שחברה של הארי פוטר תהיה אוכלת מוות? הוא הביט בה, ואז הוא הבין שהוא צריך עוד אוכלת מוות, והוא
לא יכול לוותר על מישהי כזאת, במקרה הגרוע הוא יעשה עליה את הקללה הממיתה ולא יהיה שום זכר לילדה הזאת. וולדמורט הבין שזאת היא, או כלום. הוא הסתכל עליה 
"ברכותיי, לונה לאבגוד, את כרגע הפכת לאוכלת מוות".

שווה לכם להמשיך לקרוא את הפאנפיק, אחרי הפרק הזה העלילה תתחיל...

הפרק הקודם		הפרק הבא