מסע המוות של אדון האופל

אחרי יום של משימות מפרכות, לונה לאבגוד באמת הפכה לאוכלת-מוות. על היד שלה קועקע סמל האות האפל.
אבל וולדמורט לא ידע למה באמת לונה לאבגוד הצטרפה אליו, הוא לא ידע בכלל שהיא זוממת משהו...
וולדמורט ידע שהוא צריך לצבור עוד מאמינים, הוא צריך לעשות צבא חדש, צבא שלם. ואז עלה במוחו רעיון
למקום שבו הוא ימצא אנשים, אנשים שמבינים באומנויות האופל, אנשים שרק מחכים ללהפוך לאוכלי-מוות, סמטת נוקטורן.
למחרת וולדמורט היה מוכן להתעתק לשם, הוא נזכר בתקופה שבה הוא עבד בבורגין וברקס, אבל הוא גם חשב על הארי פוטר, הוא
עדיין לא האמין שאין מי שיעצור אותו, נשאר לו רק להשיג תומכים, ואז להרוג את כל השאר. הוא כבר חיכה להרוג מוגלגים
חסרי ישע, זה כמו משחק, רק שהוא תמיד מנצח בו... ואז בקול של "פוף", וולדמורט התעתק. הוא התחיל ללכת בסמטת
נוקטורן, כמו שהוא חשב, הסמטה מלאה באנשים שרק מחכים להפוך לאוכלי-מוות. פתאום רגלו דרכה על משהו, הוא הסתכל, זאת
הייתה יד של בן אדם, הבן אדם היה מוכר לו, זה היה לודו בגמן. הוא היה לבוש בבגדים מרופטים והיה נראה שהוא אחד מהקבצנים ששוכנים בסמטה.
"הו, אדוני, כמה זמן לא ראינו אותך! קיווינו שתבוא ותיקח אותנו לאוכלי-מוות! שמענו על כך שניצחת את הארי פוטר!" וולדמורט הסתכל אליו בבוז, ואמר
"בגמן, בוגד חלקלק שכמוך, חשבת שאחרי שאתה שיקרת, אחרי שאתה אמרת שלא היה לך קשר אליי בשביל לא להגיע לאזקאבן ובשביל להמשיך בחייך כרגיל,
אתה עוד מעז לחשוב שאני אהפוך אותך לאוכל מוות? אני שיחררתי כל אחד מאוכלי-המוות שהיה באזקאבן, והם עזרו לי להמשיך להגיע לגדולות בזמן שאתה
חיית בנוחות, לא מגיע לך להפוך לאוכל מוות!" "א-אבל אדוני!" בגמן אמר בפחד. "שקט! נמאס לי ממך, בוגד חלקלק שכמוך, לא מגיע לך לחיות! אתה חשבת
שאני בצד החלש, לא כך? אז עכשיו שים לב מי באמת בצד החלש פה" "א-אדוני, לא!" "אבדה קדברה!" וולדמורט צפה שוב במחזה המרנין של גופה המוטלת
לצידו, וולדמורט המשיך בדרכו. "עצור במקום!" וולדמורט הסתכל מאחוריו, הוא ראה איש בעל ברדס. "ומי אתה בדיוק?" שאל וולדמורט. "כדי לך לעצור עכשיו, אני
מלשכת ההילאים!". "כן? ואתה באמת חושב שאני אעצור?" וולדמורט כיוון את שרביטו בהיכון על ההילאי "קרושיו!" ההילאי התחמק מהקללה, וולדמורט לא האמין שזה
אפשרי. ההילאי כיוון את שרביטו על וולדמורט-"פנדרמיליוס!" וולדמורט לא האמין למה שהוא ראה, מהשרביט של ההילאי יצא ברק גדול, פתאום השמיים נהיו אפורים, וברקים
התחילו לרדת היישר אל הברק שיצא משרביטו של ההילאי, ולא נשמע אפילו קול רעם אחד. ואז, בלי הודעה מוקדמת, ההילאי כיוון את השרביט עם הברק הענקי אל וולדמורט.
הברקים שקודם התאספו אל הברק הענק שבשרביט נורו עכשיו על וולדמורוט. "פרוטגו הורבליוס!" סביב וולדמורט הופיעה בועת מגן, והברקים לא הצליחו לפגוע בוולדמורט
אבל אז, ההילאי הזיז את שרביטו בתנועה מסוימת, והמגן נעלם. פתאום נורה ברק היישר לידו של וולדמורט, ושרביטו עף אחורה, השרביט הסתובב באוויר ונחת במרחק
עשרה מטרים לפחות מוולדמורט. פתאום וולדמורט הסתכל קדימה, ועוד ברק נורה לעברו, רק שהפעם לא היה לוולדמורט שום שרביט שיגן עליו, והברק פגע לו בדיוק באזור
הבטן. וולדמורט עף אחורה, ראשו נחבט ברצפה, באזור שבו פגע הברק שרף לוולדמורט כל כך עד שהוא רצה לצעוק. ואז פתאום הוא ראה מול עיניו את השרביט של
מכוון היישר לראשו, השרביט היה עדיין רחוק מוולדמורט, והוא שכב על הרצפה. נראה היה שההילאי מוכן לפגוע בו בכל הכוח, ו-וולדמורט שכב על הרצפה בלי לזוז, זה
לא יכול לקרות לו,  אחרי שהוא רצח את הארי פוטר, ככה הוא ימות?
המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא