למה דווקא אני?

שמי רוז בראון, אני מכשפה שלומדת בהוגוורטס בשנה שישית ונמצאת בבית גריפינדור. בחדר שלי במעונות יש עוד 3 בנות:

אליזבת' שנראת כמו ברבי עם השיער הבלונדי החלק שלה והעיניים הכחולות המהממות והגזרה הדקה,

ג'ניפר עם השיער הקצר החלק השחור שלה והעיניים הירוקות המחשמלות שלה, והיא קצת טומבוי,

ויקטוריה עם השיער השטני המתולתל ועיניים כחולות כקרח שהייתה מעט ביישנית.

כמובן שאני נראתי שונה לחלוטין מהן: עם העור השזוף שלי והעיניי שקד החומות הגדולות שלי, השיער החום כהה של ישלא החליט על עצמו אם הוא מתולתל/גלי  או חלק.

אני גם שונה באופי שלי מהן, כי כשהן מנסות לא להתבלט הן מצליחות ואני לא, אני נמצאת הרבה בספרייה (אז אני תולעת ספרים אפשר לחשוב).

אלי (אליזבת') מנסה לשנע אותי ללבוש שמלות וחצאיות כי לדעתה אני אראה מהמם בהן, והיא מצליחה לשכנע אותי מדי פעם.

כמובן שבגלל השוני שלי אני בין המטרות העיקריות של הקונדסאים. מהשנה הראשונה הם התחילו למתוח אותי אבל אני כבר למדתי את כול  הלחשים לביטול ולהגנה.

סיריוס בלק אוהב במיוחד בזמן ארוחת הבוקר לכשף את התנשמת שלי "ארטמיס" שתחליף צבעים בזמן מעופה אליי.

לרוב אני מתעלמת מזה ומבטלת את הלחש עד הבוקר; הבוקר הוא עבר כול גבול.

הבוקר התחיל דווקא נחמד, קמנו בזמן והתלבשנו. לבשתי את הג'ינס האהוב עלי ואת חולצת הכפתורים השחורה עם העניבה האדומה וירדנו לארוחת הבוקר. ארטמיס עפה אליי עם חבילת מכתבים עבה מההורים שלי כשמשהו קרה עם הכישוף של בלק. במקום שיגרום לה להחליף צבעים הוא גרם לשרשרת פיצוצים שהבהילה את כול הינשופים בסביבתה של ארטמיס וגרם לארטמיס להפיל את החבילה לחיקי ולצנוח על הרצפת אבן הקשה. הצלילי המחריד של עצם שנשברה הדהד בכול האולם שהשתררה בו דממת מוות.

"בלק!!!" צרחתי והרמתי בזהירות את ארטמיס ומסרתי אותה לידיה של ג'ניפר. נעצתי בו מבט זועם והתקרבתי אליו , הרמתי את ידי כדי להחטיף לו אבל באופן מפתיע במקום להתגונן הוא תפס את מותני ונישק הוא.

הוא נישק אותי.

דחפתי אותו ממנו, סטרתי לו בעוצמה כזאת שהשאירה לו טביעת יד אדומה מדוייקת של ידי, ויחד עם ויטוריה, ג'ניפר ואליזבת' הלכתי אל פרופסור ג'ן המורה לטיפול בחיות הפלא.

"מסכנה" מלמלה בעודה חובשת את כנפה של ארטמיס. "תני לה את זה פעם ביום והיא תבריא תוך שבוע" הושיטה לי קופסא של כדורים, ואני נטלתי ממנה בזהירות את ארטמיס והלכתי מלווה בחברותי למעונות.

רק אחרי שהנחתי את ארטמיס על המצא הרך בכלוב הן התחילו לדבר.

"מה לעזאזל זה היה?" התנשפה ויק

"הוא חתיכת חוצפן!" קבעה ג'ני

"ועדיין אולי יש לו משהו אלייך רוז" הציעה אלי

"אין לי שמץ קלוש של מושג מה קרה היום" נשעתי על עדן החלון והבטתי החוצה והמחשבות שלי נדדו רחוק ממני.

		הפרק הבא