גודריק גריפינדור

שוב, מצטערת שלקח לי הרבה זמן... מקווה שתקראו ותאהבו!

בבקשה תגיבו, בעיקר ביקורות בונות, אני ממש אשמח להשתפר!

~

סלזאר לקח מטאטא גם הוא והשלושה יצאו לדרך. גודריק ואיגנוס לא הכירו את הדרך לגרינגוטס, למזלם, סלזאר כן הכיר אותה. הם המריאו ועפו בשחקים, מעל העננים, דוחפים אחד את השני ומצחקקים.

בכל פעם שלא היו בטוחים גודריק או איגנוס לאן לפנות - שאלו את סלזאר. לפתע הם שמעו רעש המולה מלמטה, שלושת הילדים ירדו מתחת לעננים. הם הגיעו לקלחת הרותחת, איזו הפתעה!

"לא זכרתי שהדרך כה קצרה..." מלמל סלזאר בהתרגשות, אך השניים האחרים לא שמעו אותו. הם הנמיכו עוף, נכנסו הישר לתוך הפונדק ואיגנוס הקיש על הלבנים עם שרביטו. מיד נפתח פתח המוביל אל סמטת דיאגון.

משם הגיעה כל ההמולה: מאות אנשים הצטופפו על יד חלון ראווה של חנות מטאטאים. גודריק נדחף וראה מטאטא מרהיב ביופיו, בעל ידית לאחיזה נוחה וזרדים שחורים ונקיים.

שמו היה "נימבוס 80", גודריק התאהב בו מיד והחליט לרכוש בדיוק כזה ביום הולדתו.

"גודריק... אתה בא?" קראו חבריו, בחוסר סבלנות. "כן, כן, אני בא... יש כאן מטאטא שנראה נפלא!" אמר והלך אל חבריו בצעדים קטנים, ממשיך לצפות במטאטא מזווית עינו.

כאשר התרחקו מן החנות והגיעו לפתח גרינגוטס, נאלצו השלושה להידחף מבעד לדלת העמוסה בקוסמים ומכשפות שבאו בכדי להגיע לכספותיהם. הם היו נמוכים יחסית ורזים, כך שהצליחו להיכנס בקלות.

סלזאר חשב לעצמו: "אני ממש מקווה שהם טועים, לא הייתי רוצה לגלות אצלי בכספת דבר מה שלא שייך למשפחתי ולא שם מקומו. יחשבו שאנו גנבים..." אך הוא לא חלק את מחשבותיו עם שני הילדים האחרים.

כנראה ששקע במחשבות עמוקות, כי גודריק צעק לעברו: "סלזאר, אתה בא? צריכים את המפתח..." "בטח, אני כבר בא..." צעק סלזאר בחזרה ומיהר לכיוונו של גודריק.

הגובלין קיבל את המפתח מידיו של סלזאר וקרא לשני גובלינים אחרים להיכנס לכספת. הם הגיעו במהרה, אחד מהם לקח את המפתח והם הובילו את הילדים אל מעבר תת קרקעי.

שם נכנסו החמישה לעגלה, שנסעה על מסילה במהירות הבזק. איגנוס חש בחילה, הוא הרגיש כעומד להקיא. גודריק היה מסוחרר, מאוד מסוחרר. כאשר עצרו עצירה פתאומית, איגנוס הקיא. גודריק נבהל ונפל.

אחד הגובלינים ניקה את הקיא והשני עזר לגודריק לקום. סלזאר שאל: "מתי נגיע?" "בקרוב..." ענו הגובלינים פה אחד, "אנחנו כבר בחצי הדרך!"

"רק בחצי הדרך?!" חשב איגנוס לעצמו.

העגלה המשיכה לדהור קדימה, במהירות גבוהה יותר מאשר שנסעה קודם לכן. לאחר כחמש דקות של סבל, נעצרה שוב. "הגענו!" אמר אחד הגובלינים בשמחה. "סוף סוף..." ענה סלזאר ותמך בגודריק, שהתקשה לצאת מן העגלה ולהיעמד.

"עכשיו רק נשאר להכניס את המפתח ולעשות את הקוד הסודי של שני הגובלינים, לאחר מכן הכספת תפתח." שמח גם הגובלין השני והכניס את המפתח לחור המנעול הקטנטן.

פתאום, נשמעה מעין שאגה. כולם סתמו אוזניים, כולם פרט לגובלין שהכניס את המפתח. הוא הורה לילדים להשאיר את אוזניהם סתומות, עד שייתן סימן לשחררן. הוא לא הסביר מדוע. הגובלין השני הוריד את ידיו מאוזניו גם הוא.

מפלצת דמוית דרקון קטן הופיעה מולם. היא נראתה כמו דרקון שכעת בקע מן הביצה. הגובלינים החלו לזמזם שיר, כאשר כל אחד מהם בתורו סותם את אוזניו, מזמזם, מחכה מספר שניות ופותח אותן. נראה שהשיר הרדים את הדרקון.

הם חיכו מספר שניות עד שהדרקון נרדם לגמרי, כשצץ מולם דרקון נוסף, גדול בהרבה. הוא שאג. הגובלינים החלו לזמזם שיר נוסף, חוזרים על הפעולות שביצעו בזמזום השיר הקודם.

לקח להם זמן רב יותר להרדים את הדרקון השני, אך לבסוף הצליחו גם בזאת.

הכספת נפתחה.

הפרק הקודם