עד שהסוף יגיע

הארי ישב על  המיטה. הוא הביט סביבו בחדר שמשום מה היה מסודר שלא כהרגלו. הוא ידע ששום דבר מהחדר הזה, פרט למזוודה הגדולה שעמדה בצד והכלוב הריק של הדוויג, כבר לא שייך לו. זה לא שהוא אי פעם הרגיש בבית בדך פריווט מס'4 ובכל זאת סביר להניח שלא יראה יותר את הבית הזה לעולם. 

הוא הסתכל בשעון והחליט שזה הזמן לרדת. הוא ירד למטה, הדרסלים עמדו בשורה מחכים לרגע הפרידה המביך. 

"להתראות ילד" אמר הדוד וורנון ולחץ את ידו. לדאבונו של הארי זה היה דבר אירוני מאוד להגיד בהתחשב בזה שכנראה לא יתראו לעולם.

"שלום לך" אמרה הדודה פטוניה ונתנה לא חיבוק קטן ומרוחק. 

"ביי הארי" לחש דאדלי ולחץ את ידו. ותוך כדי זה דחף לתוך ידו כדור נייר הארי נראה מופתע אבל שאר הדרסלים לא שמו לב.

"טוה אה.. ביי" אמר הארי והוא יצא מהבית.

בדיוק כשסגר את הדלת הוא הופיע. "קדימה הארי" אמר מודי עוד לפני שהארי הספיק לברך אותו לשלום.

"איך בדיוק נגיע לשם?" שאל הארי.

"מפתח מעבר" ענה מודי

"אבל משרד הקסמים יגלה את זה וכך גם הוא."

"לא את זה, את המפתח הזה יצרתי לפני החוק הארור". אמר מודי ופנה פניה חדה לסמטה בודדה.

"טוב, תפוס בזה" אמר מודי וזרק אליו נייר עיתון ישן. 

מודי ספר "שלוש, שתיים, אחת...."

משיכה עזה באזור הבטן, ופתאום הוא היה במחילה. זאת היתה הפעם האחרונה בדרך פריווט מס' 4.              

הפרק הקודם		הפרק הבא