נעוריו של אלבוס דמבלדור

אלבוס רץ לאורך מסדרון הרכבת. רק על דבר אחד הוא חשב וזה היה לעצור את הרכבת ולחזור אל אריאנה. הוא הגיע לתא שבו ישבו כמה ילדים. "סליחה", שאל אלבוס, "אתם יודעים איך מגיעים לקרון של הנהג?", הילדים בהו בו רגע ממושך ואז פרצו בצחוק "כן" אמר ילד אחד שצחק, "אתה יכול לנסות להטיל לחש כדי שיהיה אחד כזה". אלבוס נעלב ויצא מן הקרון כשפניו נפולות. הקרון הבא שנכנס אליו היה שקט ושררה בו אווירה רגועה. "שלום", הרימה ילדה את ראשה מתוך ספר לימוד, "שמעתי שאתה מחפש את הקרון הראשי". אלבוס הביט בה ואז שאל "אבל חשבתי שאין כזה". הוא חשב עוד רגע ואז אמר "גם את צוחקת עלי?", עוד כמה ילדים הרימו את ראשיהם מתוך הספרים, "לא", היא אמרה, "בכלל לא, רק רציתי להסביר שאין נהג... למה אתה צריך כזה בכלל?" אלבוס התבייש, הוא פחד לספר לה על התקרית אבל התגבר: "לאחותי קרה משהו לא טוב ברגע שהרכבת התחילה לנסוע ואני", הוא עצר לרגע "לא יודע מה איתה וגם..." הוא לא הצליח להתאפק יותר ופרץ בבכי מר. אחרי הרגעה קטנה מצד ילדי התא הבין לבסוף שאף אחד לא ישאיר אותו בחוסר ידיעה. "עוד לא הצגתי את עצמי", אמרה הילדה שאיתה דיבר בהתחלה, "קוראים לי קרן מקונגל ואני בת אחת עשרה, איך קוראים לך?" "קוראים לי אלבוס", אמר, "אלבוס דמבלדור".

הרכבת עצרה בחריקה קולנית והדלתות נפתחו. "אני מאוד מקווה להשתבץ ברייבנקלו" אמר שילו, אחד הילדים שישבו עם אלבוס בקרון, "אבל גם הפלפאף זה בסדר". אלבוס לא אמר זאת אבל אחרי ששמע על כל אחד מהבתים בהוגוורטס הוא דווקא רצה להיות בגרפינדור. "אני חושבת שהמצנפת תבחר ולא אנחנו" אמרה קרן "וחוץ מזה, אני לא חושבת שסלית'רין או גריפינדור ("השוויצרים" הוסיף סיימון) הם כאלה נוראים".

"כל הילדים החדשים לכאן!" צעק משהו ואלבוס גישש באפלה ומצא אותו – גבוה קצת רחב ובעל פנים כהות. "אנחנו נשוט בסירות עד להוגוורטס", הוא אמר, "אני אחלק אתכם... אתם ארבעתכם לשם, אתם לשם, ואתם לכו לסירה הזאת" אלבוס, קרן ועוד שני ילדים הלכו לסירה הכי רחוקה, ועלו עליה. אלבוס הושיט את היד למשוט אך זה כבר התחיל לנוע. לידם, ישבו בנינוחות בסירה אחרת, הילדים שאלבוס פגש ושצחקו עליו. הם עברו מתחת לגשר גדול שהטיל צל על פני המים, זרוע ענקית נשלפה מהמים וירדה בחבטה, ואז הם הגיעו אל טירה זוהרת ויפה. אלבוס היה המום וכך גם קרן וכל השאר. אלבוס ירד מהסירה בלי להוריד את עיניו מהטירה כאילו אם רק ימצמץ היא תעלם. האיש שלקח אותם בסירות ירד והוביל אותם בתור אל עבר הטירה. "זה הולך כך", הוא אמר, "אנחנו נכנסים לטירה ואני משאיר אתכם שם - אל תזוזו". בזאת סיים את אמירתו והוליך אותם דרך הדלתות. אלבוס הסתכל סביב, הוא ראה תמונות זזות מציור לציור, פסלים מנופפים להם לשלום ורוחות רפאים משוטטות. כשנפתחו הדלתות אל אולם ענק, אלבוס לא האמין למראה עיניו.

המשך יבוא... 

הפרק הקודם		הפרק הבא