הוא

שם הפאנפיק: הוא
שם הכותב: Victoria
פאנדום: הארי פוטר ואוצרות המוות
דירוג: pg13
שיפ: רוקסאן\נוויל, הארי\ג'יני, רון\הרמיוני.
ז'אנר: רומנס בעיקר.
רקע לסיפור: רוקסאן גריינג'ר היא בת 16 ואחותה של הרמיוני.
היא עומדת להתחיל את השנתה ה-6 בהוגוורטס יחד עם חברותיה ואיתן ג'יני וויזלי.
ג'יני ורוקסאן הן חברות טובות מאז שניצלה ג'יני ממלתעותיהם של הבסיליסק וטום רידל.
מיודדת עם הארי ומשפחת וויזלי כיוון שהיא מבלה איתם כמעט כל קיץ וחופשה ביחד בזמן שהיא שוהה אצל ג'יני.



דלת החדר נפתחה בקול רם, וקרני אור מסנוורות חדרו לתוך החדר, מעירות אותי.
גברת וויזלי נכנסה פנימה, לוחשת, "ג'יני, הרמיוני, רוקסאן. קומו כבר! אני צריכה את העזרה שלכן."
פקחתי את עיני, ממצמצת בכבדות. "גברת וויזלי, אנחנו חייבות? רק קמנו," ביקשתי בטון מתחנן.
"אני מצטערת חמודה, אבל אני צריכה את העזרה שלכן. היום החתונה!" אמרה וסגרה את הדלת אחריה.
הנחתי את רגלי על רצפת העץ הבלויה והקרה, וניסיתי לפתוח את עיני, אך ללא הצלחה יתרה. כי עייפה מידי לפתוח אותן לגמרי. כשלבסוף הצלחתי לפתוח אותן, ראיתי את ג'יני יושבת על מיטתה ואת אחותי הגדולה הרמיוני עומדת.
"אני הולכת לאמבטיה," הודיעה הרמיוני ויצאה מהחדר.
כמה שניות לאחר שהרמיוני יצאה, לקחתי כמה בגדים; מגבת ואת שרביטי מהמזוודה, ויצאתי גם אני.
הלכתי בגרירת רגליים אל דלת השירותים, שהייתה סגורה, והמתנתי לתורי באמבטיה.
לפתע נשמע קול התגפפות ותנועות מחדר האמבטיה. חשבתי שהרמיוני, אחותי, תצא מהחדר. הרעשים נשמעו חזק יותר, ונלחצתי, כי חשבתי שהיא נחנקת בעודנה מצחצחת שיניים או משהו כזה.
פתחתי את הדלת ותפסתי אותם.
נערה בעלת שיער חום – הלא היא הרמיוני אחותי, ונער בעל שיער ג'ינג'י בוער.
בהתחלה חשבתי שהנער הוא ג'ורג', ונבהלתי לנוכח המחשבה הזו, אך אז הבחנתי לשמחתי שזה רון.
כשהם הבחינו בי, הם הפסיקו ונפרדו זה מזו במהירות.
הרמיוני הרכינה את ראשה ושמה את ידיה מאחורי הגב, בעוד רון התחיל להתעסק באצבעותיו.
הצלחתי לשים לב שהם מסמיקים, ואוזניו של רון נצבעו בגוון אדום מוזר.
"נו, נו, נו," אמרתי בעוד חיוך זחוח עולה על פני, "אתם עומדים לפנות את האמבטיה או שתשארו פה הרבה?"
"אה- אני הול- הולכת," אמרה הרמיוני ורצה לחדר שממנו בדיוק יצאה ג'יני.
"גם אני אזוז," אמר רון במהירות והתחמק לחדר אחר.
"מה בדיוק קרה פה?" שאלה ג'יני בתימהון.
"שום דבר," עניתי בחיוך.
נכנסתי לאמבטיה, לקחתי את מברשת השיניים וצחצחתי את השיניים היטב. מאז הקסם של ההלבנה שהכרחתי את הרמיוני לבצע על שיני. אני שומרת עליהן מאוד טוב, וחשוב לי שישארו בצבען הלבן.
ירקתי ושטפתי אותו במים נקיים שזרמו מהברז. מילאתי את האמבט ונכנסתי לתוכו. המים החמים היו נעימים וריככו את עורי. שהיתי באמבט עד שהמים התקררו, וכשיצאתי נגבתי את גופי במגבת.
השתמשתי בשרביטי ליבוש השיער, הרי בבית של קוסמים מבוגרים לא ניתן לזהות את יוצר הקסם.
התלבשתי במהירות בג'ינס וגופייה שחורה, והבטתי במראה, העיינים החומות שלי סוקרות את הדמות שהתגלתה אליי. נגעתי בשיערי בלונדיני שהובהר בקסם, כמובן אני לא הייתי מוכנה להשאר עם השיער השחור שנולדתי איתו, ובעזרת הקסם השיער נראה כאילו היה בלונדיני משורשיו, חיוך מרוצה עולה על שפתיי. התחלתי להתאפר, וכשסיימתי שמתי את השרביט בכיס הג'ינס ויצאתי מהחדר. בדיוק כשיצאתי, כנראה אחרי קרב ארוך עם רון, ג'יני ורון נדחפו ביחד אל חדר האמבטיה.
רון הביט בי במבוכה ושאל בעצבנות, "לקח לך המון זמן. מה עשית שם, קראת הוגוורטס תולדות?"
"אממממ, לא," עניתי בפשטות, "ואין לך מישהי ללכת להעסק איתה?"
העליתי חיוך זדוני על פני ורכנתי אליו, לוחשת באוזנו, "כדאי לך לא לפגוע באחותי. אם לא, יהיה לך עסק איתי."
"אנ'לא מפחד ממך," גיחך.
"אבל אתה מפחד ממנה." השלמתי את עצמי, והוא בלע את רוקו.
"קרה משהו?" שאלה ג'יני.
"לא, לא." ענינו רון ואני ביחד

ירדתי במדרגות, "בוקר טוב" אמרתי.
"בוקר טוב" ענו יחדיו גברת ואדון וויזלי. הרמיוני הביטה עליי במבט מבוייש.
"בואי שבי איתנו! רק שלושתינו סיימנו להתארגן ואנחנו יושבים לאכול." אמרה גברת וויזלי בחיוך.
"אוי מולי! אני לא אספיק, אני חייב ללכת למשרד," אמר אדון וויזלי בעוד הוא מביט בשעונו.
הוא נשק לגברת וויזלי על לחייה, נפנף אליי ואל הרמיוני לשלום והתקדם אל עבר האח, לוקח ביד אחת את תיקו וביד השניה אבקה ירוקה משקיק שהיה מונח בכד על השידה, ואמר, "משרד הקסמים!" והשליך את האבקה שהייתה בידו על רצפת האח.
לפתע געשו בלהט הלהבות ירוקות באח ואדון וויזלי נעלם.
אני, שלא הייתי רגילה להשתמש ברשת הפלו, הייתי נפעמת. לראות או לחשוב על השימוש ברשת הפלו, הבהילה אותי מאד.
"טוב, סיימו לאכול וצאו לעזור לי." אמרה גברת וויזלי ויצאה אל הגינה.

		הפרק הבא