הוא

הרמתי את ראשי, והבטתי בעיניו הירוקות.
לפתע הרגשתי חום לוהט על לחיי, ורצתי לחבק אותו כדי שלא יבחין בסומק האדום שעל פניי.
"היי הארי? מה שלומך? מאז שהגעת לא יצא לנו כלכך לדבר.." אמרתי
"היי, רוקסאן. כן.. את צודקת. מה, שוב גברת וויזלי מפילה עלייך מטלות?" צחק והסתכל על השמלה של גבריאלה.
"עליי? מה פתאום!" חייכתי "טוב, אבל עליכם היא מפילה יותר מטלות. כדאי שלא תצליחו להתחמק ולבצע את המשימה שדמבל.." וקולי הלך והתקדר בהתאם למבטו חמור ההסבר.
לרגע חשבתי על דמבלדור.. כמו כולםאהבתי את המנהל הזקן. באמת שכן. אבל אני בספק אם הוא באמת איי פעם התעניין בתלמידה שלא מצטיינת בכלום, אבל זה לא העיניין.
אחרי שהרגשתי שלחיי מתקררות התנתקתי ממנו ואמרתי: "טוב אני צריכה ללכת לגהץ."
"ביי" אמר הארי אל גבי.
אימצתי את השמלה אל חזי, והתחלתי לרדת במדרגות.
תמיד הייתה פינה חמה ומיוחדת להארי פוטר.
בשבילי הוא היה מודל להערצה, לתקווה וגם קצת אהבה.

תמיד רציתי להיות איתו, אבל כשהוא היה לבד – לי היו אחרים. סתמיים כמובן.
וכשרציתי אותו, לא אמרתי כלום והוא בחר בג'יני. הוא כמובן, מעולם לא ידע על הרגשות החבויים שלי אליו.
אבל עכשיו? זה כבר לא משנה. ממילא אני יודעת שהוא הולך להעלם.. מתישהו בקרוב.
אני כ"כ רוצה לקפוץ על ההזדמנות, להגיד לו איך אני מרגישה ואם הוא ירצה.. להיות איתו.
אבל אפילו אם הוא היה מרגיש את אותו הדבר.. אני לא יכולה לעשות את זה לג'יני.
בכל מקרה.. שלשום ראיתי אותם – מתנשקים. זו לא הפעם הראשונה שראיתי אותם מתנשקים.
בפעם הראשונה ראיתי את זה, עם כולם - בחדר המועדון של גריפינדור. וזה כמובן, שבר אותי.
אבל הנשיקה של שלשום, ריסקה אותי לגמרי.
אחרי שראיתי אותם בכיתי בשקט, בשירותים. אפילו הרמיוני לא יודעת על הרגשות שלי כלפיו.
הכאב מתחיל להתעמעם ואני מקווה שאצליח להתגבר עליו.
לא. בסוף אני אתגבר. אני יודעת את זה.

בסוף גרם המדרגות, ראיתי שיער ג'ינג'י בוער. והייתי בטוחה שזה ג'ורג', הוא פתח את פיו ולפני שהספיק להוציא הגה - אמרתי: "די, די, תחסוך את זה ממני. אני לא רוצה להיות איתך!"
"באמת? כל פעם אני מתאכזב מחדש." אמר בציניות.
"אני פרד, מעופפת!" אמר בגיחוך.
"אוי! סליחה. פשוט אח שלך לא מפסיק להציק לי." אמרתי בדיכדוך.
"אל תדאגי, הוא ירד מזה בסוף. למרות שהוא חסר אוזן, וצריך משהי שתפנק אותו, ותשכיח ממנו את זה..." גיחך פרד.
"פרד!" התעצבנתי.
"בסדר, בסדר. אני יודע שתמיד רצית אותי, אבל אני לא יכול לעשות את זה לאח שלי! בוגדנית אחת." קרץ.
"אחח.. אתם הוויזלים פשוט בילתי אפשריים." אמרתי באנחה. "טוב, זזתי לגהץ את השמלה של גבריאלה." הלכתי משם עם חיוך קטן על השפתיים.
תמיד חיבבתי את פרד, הוא מצחיק אותי כשאני עצובה.
והוא סוג של ג'ורג' – שלא מרגיש אליי כלום. וזה כ"כ נהדר.
להיות עם משהו שאת כ"כ אוהבת – אבל בתור ידיד.

הפרק הקודם		הפרק הבא