הארי פוטר והפורום המסתורי

אז אחרי מעל ארבע וחצי שנים - הפאנפיק חוזר! גיליתי שיש הרבה מנויים וזה רק אחרי שני פרקים, אז הנה הפרק השלישי - צבעים. מקווה שתהנו!

"זה לא מצחיק ג'יני" אמר רון "איך זה הגיוני שניכנס לתוך פורום? איך זה בכלל אפשרי?"

"אתה חושב שאני יודעת??" ג'יני ענתה בזלזול "לפחות אני מנסה להבין מה הולך פה במקום להשתגע!"

"ג'יני נו תעזבי אותי את לא רואה שאני בלחץ?" רון החזיר בצעקה "את חייבת תמיד להציק נכון?"

 ובזמן שרון וג'יני המשיכו לריב, הופיע פתאום אור חזק שמילא את החדר.

"תהיו בשקט!" הארי צעק "נראה שמישהו הולך להגיע, בואו נעוף מפה. מהר, כנסו לאחת הדלתות!"

שלושת הנערים נכנסו במהירות לדלת הקרובה ביותר אליהם, השם הארי פוטר נכתב עלייה באותיות גדולות. הם נכנסו במהירות לחדר, כשהארי מציץ לעבר המסדרון מהחריץ הקטן שהשאיר.

האור דהה ונעלם, כשבן אדם פתאום הופיע במקומו. מצמצם את עיניו, הארי לא הצליח לראות בבירור את פניו של האיש, אלא רק כיתוב אדום מעל ראשו. האיש הלך במסדרון, ונכנס לדלת עלייה רשום באותן האותיות הגדולות מחלקת חינוך.

"טוב חברה" הארי אמר "אני חושב שהוא הלך, אפשר לצאת" אך הוא לא קיבל תשובה.

"רון? ג'יני?" הארי חזר על עצמו, אך שוב ללא תשובה. הוא הכניס את הראש וסגר את דלת החדר, ולא האמין למראה עיניו.

רון והרמיוני עמדו בחדר, מתקדמים לאט לאט ברחבי המסדרון. כשהארי הסיט את מבטו למסדרון, הוא הבין בדיוק למה.

ספרים מעופפים עם דמויות מצויירות של הארי, רון והרמיוני עפים ברחבי החדר, על קירות המסדרון שודרו סרטים כאילו יש מקרנים בכל מקום בחדר.

לקח להארי רגע, אבל בסוף הוא הבין - אלו קטעים אמיתיים מכל מה שקרה להם בשנה הראשונה בהוגוורטס.

"מה הולך פה?" הארי אמר "מישהו יכול להסביר לי?"

רון וג'יני הניעו את ראשיהם לשלילה, כאילו לא מצליחים לדבר.

"נראה לכם שמישהו עוקב אחרינו?" רון שאל "מישהו שתל מצלמות בכל הוגוורטס וצילם אותנו בשנה הראשונה!"

"רון זה לא נראה לי הגיוני" ג'יני אמרה "עם כמה שזה מוזר, הייתי מבינה אם היו רואים אתכם הולכים במסדרונות, מכינים שיקויים אצל סנייפ, אבל יש פה הכל רון, הכל."

ג'יני צדקה, שגם המסע שרון, הארי והרמיוני עברו בדרך לאבן החכמים שודר על הקירות הגבוהים - משחק השח, הצמחים הארוכים, ובסוף המפגש עם וולדמורט, הכל הופיע על המסכים.

"יכול להיות שבאמת עוקבים אחרינו, אבל אם נמשיך לעמוד פה לא נצליח לגלות כלום" הארי אמר, "בואו נצא מפה ונמשיך לחפש דברים שיכולים לעזור לנו להבין מה קורה פה".

השלושה יצאו מהמסדרון, כשרון לפתע נזכר "מה אמרת לנו מקודם הארי? זה היה קשור לאור שראינו כאן בחוץ".

"נכון!" הארי נזכר לפתע "מסתבר שמישהו הופיע כאן, לא הצלחתי לראות או לזהות אותו אבל היה לו משהו רשום באדום מעל הרא..."

הארי השתתק לרגע, לא הבין איך לא הבחין בזה עד עכשיו, הוא כנראה היה המום מדי בנוגע לכל מה שקורה במקום בו הם נמצאים.

"רון, תסתכל מעלייך" הוא אמר, ורון הביט למעלה. השם "רון וויזלי" היה כתוב בלבן זוהר, גם כך אצל ג'יני וגם אצל הארי.

"למה שהשם שלנו יהיה רשום ככה מעלינו?" ג'יני שאלה, "המקום הזה נהיה מוזר מרגע לרגע".

"טוב חברה, בואו נתחיל להתקדם, אני חושב שאני רואה משהו בסוך המסדרון הזה" הארי אמר, בעוד רון וג'יני מפנים את ראשם לסוף המסדרון, הם ראו צבעים בוהקים והחלו ללכת לכיוונם.

הארי, רון וג'יני הגיעו לסוף המסדרון, שם מסך ניצב מולם.

"סטטיסטיקות" ג'יני קראה את השלט הגדול שהופיע על הקיר.

"כל הכבוד ג'יני, את יודעת לקרוא!" צחק רון.

"אוי נו שתוק כבר" ג'יני אמרה "ותראו, הנה אנחנו!"

השלט שניצב בפני שלושתם היה גדול, הופיעו בפניהם שמות שונים בצבעים שונים - בעלים בכחול בולט, מסדן מרלין בצהוב, אפילו שמות הבתים עם הצבעים שלהם הופיעו שם, ומתחת שמות שונים הצבועים בצבעים בכל רחבי הלוח.

"אבל רגע" הארי אמר "הנה השמות שלנו, וכמו הדבר הזה שיש לנו מעל הראש, הם בלבן. למה אנחנו לא באדום? אנחנו גריפינדורים"

"ידעתי שאת לא גריפינדורית אמיתית" רון אמר לג'יני "לא מתאים לך". רון גיחח להנאתו, אך פניו נהיו חמוצות כשראה שג'יני מתעלמת.

"אמרתי, שידעתי שאת לא גריפינ..." הוא המשיך אך ג'יני עצרה אותו מלדבר.

"רון תהיה בשקט, אתם לא קולטים שיש פה עוד משהו מוזר?"היא אמרה בחשש. "אנחנו לא היחידים פה בלבן".

רון והארי הסתכלו שוב על רשימת השמות, עד שמצאו את השם הרביעי בלבן. 

"הרמיוני גריינג'ר?" הארי אמר, "איך זה יכול להיו...", אך לפני שהוא הספיק להמשיך לדבר, דלת נפתחה במהירות מאחוריהם.

"מה לעזאזל אתם עושים פה??" השלושה הסתובבו מהר לאחור, כשזיהו את קולה של לא אחרת מאשר הרמיוני.

הפרק הקודם		הפרק הבא