אדון האופל החדש

בס"ד

אני יודע שאתם בטח ממש במתח לדעת מה פרופסור פליטיק רצה ממני, ולמה פרופסור מקגונגל כל כך התךהבה כשהיא קראה לי לחדר של המנהל, אבל לפני שאני אספר לכם מה הלך שם אני אמתח אתכם עוד קצת. בכל זאת, אני חייב להיות מרושע אם אני רוצה להיות אדון האופל הבא, ואתם טיפשים כי אתם לא מבינים את זה. מה נראה לכם שאתם לא מגיבים לפרק הראשון??? או לא נרשמים כמנויים?? או אפילו לא נכנסים לכאן? כשאהיה אדון האופל אני אתנקם בכולכם! אתם עוד תראו! היחיד שלא אתנקם בו הוא זה שמפרסם את הסיפור שלי בפורטל. אותו אני אשאיר בחיים. אה וגם תם די סבבה. הוא (או היא) היה (או הייתה) זה (או זאת) שאישר (או אישרה) לפרסם (או לפרסמת) את הפאנפיק הזה, הרי מדובר כאן באחראי (או אחראית) מערכת הפאנפיקים. אז גם את תם אני אשאיר בחיים. אבל אתם, שאר חברי הפורטל, מה עובר לכם בראש שאתם ככה מזלזלים בי, בילי קרמייקל?!

(הערת המחבר: אני מתנצל, כמובן, בשמו של בילי. אתם מוזמנים שלא להגיב או לא להירשם כמנויים. בילי לא יעשה לכם כלום, באחריותי.)

איזה מחבר חצוף. יודע מה? אני אכניס אותך לכלוב המוזהב יחד עם פרופסור מקגונגל!

(הערת המחבר: בילי, תבקש סליחה.)

מה? למה שאעשה דבר כזה? מה אתה יכול לעשות לי?

(הערת המחבר: אני יכול לא לפרסם את הסיפור שלך. ועכשיו תתנצל, בפניי ובפני כל הקוראים של הפאנפיק.)

טוב, בסדר, אני מתנצל. ואתה אל תתערב יותר, זה מבריח קוראים. בכל מקרה, נכנסתי לחדר המנהל ועשיתי את זה בלי אדם וקלרה. תמיד התעניינתי בדיוקנאות שהיו על הקירות שלמשרד המנהל, היו שם מנהלים שהערצתי כמו ארמנדו דיפט ופינאס ניגלוס בלק. היו שם גם כמה מעצבנים כמו אלבוס דמבלדור או סוורוס סנייפ הנחש הבוגדני שהיה סוכן כפול ובגד בוולדמורט. והדיוקן הגדול היה של המנהלת האחרונה של הוגוורטס, פומונה ספראוט, שאומרים שהיא, פליטיק וסנייפ היו ראשי בתים יחד עם מקגונגל. יכול להיות שבגלל זה היא מקנאה כל כך בפרופסור פליטיק, כי כולם היו מנהלים חוץ ממנה. היא הייתה רק מנהלת זמנית אחרי הקרב על הוגוורטס, והקרב הביא ברכה על הטירה. כל החלק שנהרס בקרב שופץ ועכשיו הוא החלק הכי יפה בכל הוגוורטס.

למה אני מספר לכם את זה? אין לי מושג, בכל מקרה פרופסור פליטיק היה נחמד אליי כרגיל. עטיתי את הפרצוף הכי חמוד שלי והוא אמר לי: "שב, בילי, תרצה לשתות משהו?"

סירבתי בנימוס והתיישבתי על אחת הכורסאות.

"יפה," אמר פרופסור פליטיק, "אתה כאן כדי לקבל ממני ציון לשבח. זזה עתה הסתיים השליש הראשון של שנת הלימודים השנייה שלך ואתה התלמיד עם הציונים הכי גבוהים במחזור! כמעט כל המורים מציינים אותך לשבח!"

אני יודע למה רק כמעט. מקגונגל.

"תודה פרופסור, עוד משהו?" התחנפתי.

"רק שתדע שדלת המשרד שלי תמיד תהיה פתוחה לכבודך, בילי," אמר פליטיק בחיוך ויצאתי מהמשרד שבע רצון, משאיר את מקגונגל ההמומה בפנים.

"אז זהו, פרופסור פליטיק לא רצה ממני משהו מיוחד," אמרתי לאדם וקלרה שהנהנו בצייתנות. היינו בחדר המועדון השומם של בית סלית'רין.

"ומה עכשיו, בילי?" שאל אדם.

"עכשיו, כרגיל, למטבחים!" הכרזתי ושלפתי מכיסי משהו שנראה כמו פיסת קלף ישנה, אבל בעזרת טפיחה על הקלף בעזרת השרביט ומלמול משט כלשהו סודו של הקלף נחשף! כן כן, באמת חשבתם שאשאיר את מפת הקונדסאים אצל הפוטרים ולא אגנוב אותה? אדון האופל חייב שתהיה לו מפה כזאת! המפף!

אז אחרי שבדקתי שהשטח פנוי יצאנו שלושתנו לדרכינו. עלינו מהמרתפים והגענו לאגף החדש, זה ששופץ לאחר הקרב. בחיי, הוגוורטס הזקנה חייבת שיפוץ בדחיפות! האגף החדש היה בנוי כולו משיש- הרצפה, התקרה, הקירות. הכל היה חדש ומבריק, וכשהסתובבתי שם הרגשתי כמו במלון פאר ולא בטירה בת אלף שנים. הכניסה למטבחים הייתה דרך תמונה של קערת פירות שהיה צריך לדגדג את האגס כדי להיכנס אליה. תמיד כשאנחנו הולכים למטבחים הגמדונים הנחמדים נותנים לנו מלא פחזניות ולחמניות קינמון. אבל היום, כשהלכנו למטבחים, קרה שם משהו מאוד מוזר.

"אנחנו לא משרתימים!" הכריזו הגמדונים במחבתות רוחשות שמן. הגענו למטבחים לתומנו כדי לבקש פחזניות, כי פעם הגמדונים פשוט חילקו אותן ברוחב לב! משהו קרה להם. ראיתי את אדם מתחיל לרעוד, וכשאדם רועד זה לא סימן טוב. ידעתי שאני חייב לפעול ומהר.

"אז אל תביאו לנו את הפחזניות, רק תגידו לנו איפה הן נמצאות!" אמרתי. הו, הבושה! אדון האופל נושא ונותן עם גמדונים! אבל אין ברירה, אני צריך להתחיל ממשהו. וגם הגמדונים האלה יכולים להיות מאוד מאיימים כשהם רוצים, אם לומר את האמת.

"לכו מפה, פרחחימים! אנחנו לא משרתימים!" אמר גמדון אחד וכיוון מחבת רוחשת לכיווני. כיוונתי לעברו את שרביטו במבט קשוח לא פחות.

"גרר!" הוספתי.

"זה נראה מסוכן, בילי. אולי פשוט נוותר על זה?" לחשה קלרה בחשש.

"לא! החלטנו שנביא פחזניות מהמטבח, וזה מה שנעשה!" סיננתי, לא מתיק את מבטי הקשוח והאפל מהגמדון הסורר.

"גרר!" השיב הגמדון, כשלפתע עיניו נפערו לגודל כדורי טניס והוא אמר: "זאת מפת הקונדסאימים? אתה קשור לאדונילי הארי פוטר?"

"מ-מה?" התבלבלתי, ואז הבנתי. אם זה מה שהגמדון רוצה, זה מה שהוא יקבל.

"כן!" שיקרתי בביטחון, "אני קשור להארי פוטר!"

"אנחנו צריכים להתיעץ עם אדונילי..." הגמדונים מלמלו. "אל תזוזו-אים!" הם הכריזו וגמדון מגודל ומפחיד למראה נשאר לשמור עלינו שלא ננוע ממקומנו.

תהיתי. מה הם רוצים לבדוק? איך הארי פוטר קשור לנושא? מי זה האדונילי שלהם? כולה רציתי לקחת כמה פחזניות, למען השם!!

הגמדונים חזרו, והגמדון הסורר אמר: "בסדר, ניתן לכם להכנס למטבחים רק הפעם."

"רק הפעם-ים!"

נכנסנו פנימה בהיסוס.

"טוב, אז איפה הפחזניות?" שאלה קלרה בהיסוס.

"אנחנו לא משרתימים!" קראו הגמדונים בכעס.

"אל תתנו לנו אותן, רק תגידו איפה הן!" אמר אדם. כל כך טוב שיש אנשים שעושים את כל הדיבורים בשבילי.

"לא משרתימים!"

"אבל לא צריך להיות משרת כדי לספר למישהו איפה משהו נמצא!"

"לא משרתימים!"

"תבינו, פעם היינו מכינים אוכל למקרה שיבואו לכאן תלמידים סוררים. היינו כל כך נכונים לשרת! אבל לא עוד! עכשיו אין כאן שום פחזניות מוכנות מראש. רוצים פחזניות-תכינו לבד!" הסביר גמדון אחר.

"תכינו לבד!"

"לא משרתימים!"

"אולי בכל זאת נוותר על זה, בילי?" שאלה קלרה בהיסוס, כי בסופו של דבר אני אדון האופל ואני הוא המחליט!

וקלרה צדקה. הגמדונים התחרפנו לגמרי, ואני אברר בדיוק מה קרה להם.

"קחו אותנו למנהיג שלכם!" קראתי.

כמה טעיתי.

הגמדונים מיד נשאו אותי, את אדם ואת קלרה על כפיים לתוך המטבחים. בחיי, יש להם שם מבוך למטה! בסופו של דבר הגענו למקום בו ישב, על ארגז הפוך, גמדון עם עשרות כובעים על הראש, עשרות זוגות גרביים על רגליו, גלימה מלכותית שנראתה כמו סחבה עם תחרה, והכי נורא - הוא לא היה גמדון רגיל, הוא היה גמדון רפאים.

כן, מה שקראתם! הוא היה רוח רפאים של גמדון!

הגמדונים רצו לעבר הגמדון-מלך שלהם. אחד מהם אמר לו: "אדונילי דובי, כמה בני אנוש סוררים ביקשו לראות אותך!"

"אלה הילדימים עם מפת הקונדסאימים?" שאל המלך דובי הזה.

"כן, זה המים!" הם ענו לו. דובי נראה כאילו הוא חושב מה לעשות בנו, ואני הייתי בטוח ששמעתי את השם הזה בעבר. מי זה הדובי הזה?...

הפרק הקודם		הפרק הבא