אהבה שומרת על אהבה

"הארי? הארי אתה בסדר?" (בשעה האחרונה הארי רק בהה בנקודה כלשהי מעל לכתפה של הרמיוני.) הרמיוני סגרה את הספר והביטה בו.הוא נאנח."זה עדיין מטריד אותך?" שאלה הרמיוני בשקט."את לא יכולה למות...." מלמל הארי "את לא יכולה...אני לא ארשה לך." הרמיוני חייכה לעצמה.הארי יכול להיות כל-כך ילד לפעמים וכל-כך טוב לב,וזה מה שהיא בעצם האהבה בו.הוא עבר לשבת לידה והיא תפסה בידו."תירגע.אנחנו נעקוף את הנבואה הזו.אולי לא מדובר בי בכלל...אולי..." היא לא המשיכה."אולי זו תיהיה מישהי אחרת." אמרה לבסוף ולא הביטה בעיניו.הארי עטף אותה בידיו ולחש לה "עדיף שזו לא תיהיה את.אבל אל תדאגי.אני לא אגרום לך יותר צער ממה שכבר יש לך." היא עצמה את עיניה כשהארי נישק אותה ונישקה אותו בחזרה.הרמיוני הביטה בלהבות המרצדות באח ואמרה בשקט "אתה לא יכול לדעת בדיוק מי זו תיהיה." "אני כבר לא יודע מה לחשוב..." מלמל הארי בכנות "מצד אחד,אני אוהב אותך.אני לא יכול לחשוב ש...זו לא תיהיה את.אבל מצד שני...אני לא רוצה שזו תיהיה את.ואולי..אולי כדאי לשמור על הסיכויים,שזו לא תיהיה את." "לא קראת את כל הדברים האלה,במיתולוגיה היוונית? איך כשיש נבואה,היא מתקיימת בגלל שמי ששמע אותה,עשה את הטעות." אמרה הרמיוני."מה?" אמר הארי."נו,שנגיד אומרים למישהו 'הבן שלך יהרוג אותך וייקח את אמא שלך לאישה' כמו במשל ההוא,אה...אדיפוס.אבא שלו זרק אותו מהבית,אדיפוס גדל במקום אחר,בלי לדעת מי הוא אביו.אדיפוס שמע את הנבואה בבית החדש שלו,חשב שהוא עומד להרוג את הוריו המאמצים,וברח.הוא נתקל באבא האמיתי שלו הרג אותו ונשא את אמו לאישה." אמרה הרמיוני."אני פוחד לקחת סיכונים." אמר הארי "פרידה לא שווה בכאב למוות."הרמיוני שתקה והארי כבר לא ידע מה לומר.זה הרגיז אותו,זה בלבל אותו.והוא רק בן 17 עכשיו,אלוהים! הוא רוצה חיים נורמאלים עם החברה שלו,הוא לא צריך עכשיו את כל הסכנות האלה שיפריעו באמצע.הספיקו לו שנתיים שבהם חילק את הרמיוני בין הסכנות לבינו.הוא רוצה אותה רק לעצמו עכשיו.הוא והרמיוני יוצאים כבר שנתיים,מגיל 15,הוא סיכן אותה כל-כך הרבה. הוא תמיד ידע שיסכן אותה,אבל הוא היה שבוי בקסמה,וכשזה פרץ זה פרץ ואי אפשר היה להפסיק.והרמיוני לא רצתה שיפסיק,אבל בכל זאת."היי חבר'ה." רון נכנס לחדר המועדון בצעדים רטובים והתיישב מולם,לא מבחין במצב הכואב שנקלע אליו עכשיו."מה קרה לך?" שאל הארי,לא עוזב את כתפיה של הרמיוני,למרות שלא היה מסוגל להביט בעיניה."היה גשם" אמר רון "ולבנדר החליטה לעשות פיקניק.בואו נגיד שמהיום קוראים לי מיקי מאוס...ושאלוהים שונא אותי." "מה קרה?" שאלה הרמיוני."אמרתי לה 'אם ירד גשם היום,השם שלי מעכשיו מיקי מאוס.אם אלוהים אוהב אותי,הוא לא יהרוס לנו את היום'.וכאילו מישהו שמע את תפילותיי מלמעלה ופשוט לא התייחס אליהם וטראח התחיל לרדת מבול." הארי והרמיוני צחקו."זה לא מצחיק" ילל רון.הארי זרק עליו קלף."שתוק,מיקי מאוס." אמר."אה,ואתם לא מאמינים מה שמעתי,לא ידעתי בכלל שהשמועה-" אמר רון אך הארי קטע אותו "כן רון,סנייפ הוא לא מה שאתה חושב.הוא בעצם נזירה שהתחפשה כדאי ללכוד את דמבלדור ברשתה.גם אנחנו שמענו את השמועה הפסיכית הזאת שלך." "שיימוס הורג אותי,כל דקה אני מקבל פתק 'דמבלדור והנזירה סנייפ הלכו לים." אמר רון."אמרתי לך,להפיץ שמועות על סנייפ זה לא הצד החזק שלך." אמרה הרמיוני וקרצה."דווקא כן,אנשים פשוט..." אמר רון ואז סוף-סוף קלט "מה קרה לכם?" "שום דבר." שיקר הארי "סתם...דיברנו." "כן." הצטרפה אליו הרמיוני."נו,קדימה,אני החבר הכי טוב שלכם." אמר רון "תקראו לי מצידי מיקי מאוס החבר הכי טוב.." "אתה זוכר את הנבואה ששמענו בהוגסמיד?" התחיל הארי באיטיות "מתברר שמה שהרמיוני חשבה,זה באמת." רון שתק רגע."אז..מה אתם הולכים לעשות?" "זאת הבעיה." לחשה הרמיוני "אנחנו לא יודעים...מה לעשות.ומה חלק מאיתנו-" היא הביטה בהארי "רוצים." "יא אהבל,אל תיפרדו!" קרא רון "אתם כל-כך חמודים ביחד." "אני לא אוכל לנשק אותה בידיעה שהיא עומדת למות!" אמר הארי."נישקת אותי מקודם ולא הייתה לך בעיה!" קראה הרמיוני בעצבנות."אל תריבו לי עכשיו,גם כן!" קרא רון "תקשיבו,אני מבין כל אחד מכם,אבל כל מה שתעשו יהיה כאב אחד לשני.אני פשוט חושב שאתם צריכים לתמוך אחד בשני עכשיו.זו תיהיה תקופה לא פשוטה!" הם שתקו לשם שינוי."אתם בכלל לא יודעים מה הנבואה אומרת." אמר רון "זה יכול להיות גם על מישהו אחר." "אתה צודק" אמר הארי לפתע וזיק עבר בחטף בעיניו. "אבל סנייפ אמר-" "סנייפ בתחת שלי!" קרא הארי והבהיל שלושה ילדים משנה ראשונה "אולי זה בכלל מדבר על מישהו אחר! אולי נגיד שדראקו את פנסי,או לופין את טונקס או...או שאני אותך." הוא שתק רגע ואז הביט בעיניה.הרמיוני מחתה את הדמעות שעמדו לזלוג במורד לחייה.הוא חיבק אותה וקבר את ראשו איפה שהתחילו הכתפיים ונגמר הצווארה והיא ליטפה את שערו.והוא החליט.הוא של הרמיוני עכשיו,והרמיוני שלו.ושום וולדמורט,ירוק ומכוער לא ישנו את זה.

הפרק הקודם		הפרק הבא