הקונדסאים קוראים את הארי פוטר

הפיק לקוח מכאן

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=943872&forum_id=1027

הפרק:

הקונדסאים ישבו בשקט למשך שתי כמעט דקות, מה שלדעת המורים שלהם נחשב כנס. ואז, לאט סיריוס אמר "תקרא את זה שוב ירחוני." רמוס עשה זאת, ולו רק כדי לא להסתכל בפניהם ההמומים של חבריו. ואז באנחה הוא אמר "הזהרתי אתכם" והתחיל לסגור את הספר.
"היי, מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?" קרא סיריוס "אתה תאבד את המקום בספר!"
"מצטער... לא חשבתי שתרצו להמשיך לקרוא..."
"אתה צוחק? זה רק הפרק הראשון! יש עוד ספר שלם לקרוא! תמשיך!"
"כן!" פיטר הצטרף "אנחנו רוצים לדעת מה קרה אח"כ!" רמוס גיחך לעצמו בזמן שפתח שוב את הספר, בקצב זה שניהם יהפכו לתולעי ספרים לפני שג'יימס יחזור...

שלילי וג'יימס פוטר, שהם, שהם מתו
דמבלדור הנהן בעצב. פרופסור מקגונגל השתנקה

פיטר- סיריוס בוכה
סיריוס - *עם הפנים בתוך הכרית* אני לא!
רמוס – אתם בטוחים שאתם רוצים ל-
פיטר וסיריוס – תמשיך!

לילי וג'יימס... אני לא מאמינה... לא רציתי להאמין... אוי אלבוס...
דמבלדור ליטף לה את הכתף "אני יודע... " אמר בכבדות.

*סיריוס מייבב אל תוך הכרית של רמוס בזמן שפיטר מנסה ללא
הצלחה לנחם אותו*

הקול של פרופסור מקגונגל רעד בזמן שהיא המשיכה : זה לא
הכול. הם אומרים שהוא ניסה להרוג את הבן שלהם, הארי.

רמוס – אה, על זה היו השמועות...
סיריוס – (מתחיל להירגע ) היה להם בן ?
פיטר – מסתבר, או שיהיה להם...

אבל – הוא לא הצליח, הוא לא הצליח להרוג את הילד הקטן הזה
אף אחד לא יודע למה או איך אבל הם אומרים שכשאשר וולדמורט
נכשל ברציחת הילד הכוח שלו איכשהו נשבר- וזו הסיבה שהוא נעלם

רמוס – זה נשמע ... איכשהו בסדר. לפחות ג'יימס מת מסיבה טובה
סיריוס – (מתרגז) לאף אחד לא מגיע למות ככה!
רמוס - (מרגיע) אני יודע... מצטער... זה לא מה שאני... תראה אני פשוט אמשיך
רק...בבקשה אל תתרגז, אתה מסוכן כשאתה כועס... (לפיטר) וגם אין לנו פה את
ג'יימס שירגיע אותו...
פיטר - *מהנהן בהסכמה*

דמבלדור הנהן בעצב. "אז זה נכון? " גמגמה פרופסור מקגונגל
"כל מה שהוא עשה... כל האנשים שהוא הרג...
סיריוס - *מתחיל לחבוט את ראש בקיר ויוצר שקע עמוק בקיר*
רמוס – סיריוס, אני יודע שאתה משוגע, אבל אכפת לך לא לפרק
את הקירות של החדר שלי?

הוא לא הצליח להרוג ילד קטן? זה פשוט מדהים... מכל הדברים
זה מה בסוף עצר אותו... אבל איך הוא שרד?

רמוס – זה מה שאני רוצה לדעת...

<הפרעה מבחוץ>
באותו רגע דלת חדרו של רמוס נפתחה בבת אחת. אימו של רמוס עמדה בפתח. מישהו היה מאחוריה אבל מה שעניין אותה באותו רגע היה השקע בקיר. היה קשה להסביר לאמא של רמוס שסיריוס מתחרפן בגלל הספר, לאור העובדה שהוא היה מהעתיד, ולאור מה שכתוב בו. בסופו של דבר אימו של רמוס וויתרה תיקנה את השקע בנפנוף קל והלכה חושפת את הדמות שהייתה מאחוריה
"ג'יימס! חשבתי שתחזור עוד שבועות!"
"כן, טוב, השתעממתי ואז אמא שלי חשבה שגם אליסה עלולה לחלות אז היא שלחה אותי לאנשים קשוחים בצורה שלא תיאמן." גיחך ג'יימס והצביע על ראשו של סיריוס. לא הייתה לזה את ההשפעה הרצויה כי סיריוס היה עסוק מידי בלחנוק את הדובי העתיק של רמוס. "מה עובר עליו? " שאל ג'יימס
אחרי הסבר קצר ג'יימס הלך להרגיע את סיריוס בזמן שרמוס המשיך להקריא
<סוף הפרעה מחוץ>

"אנחנו יכולים רק לנחש" אמר דמבלדור "אולי אף פעם לא נדע"

רמוס – כ"כ אופייני
פיטר - *מסתכל על ג'יימס לוחש לתוך אוזנו של סיריוס הרגוע הרבה יותר*
איך הוא עושה את זה?
רמוס – אנחנו יכולים רק לנחש, אולי אף פעם לא נדע.
ג'יימס - *מנפנף מהפינה* שלום מר דמבלדור

פרופסור מקגונגל שלפה ממחטה עם תחרה וטפחה על עיניה מתחת
למשקפיים. דמבלדור גרף את אפו בזמן ש

ג'יימס – הוא מתחיל להצטנן. באמת, אין להם מה לעשות חוץ מלהתאבל עלי?
סיריוס - לא.
פיטר – מקגונגל ישבה יום שלם על החומה רק בשביל השיחה הזאת...
ג'יימס - ...אבל היא שונאת אותי!
רמוס – מסתבר שלא, או שהיא בוכה על אשתך. לילי.
ג'יימס – מה? רגע אחד
רמוס - ג'יימס אני מפקפק אם זו הלילי הזאת. מה הסיכוי שתתאהב דווקא בה?
לילי זה שם די נפוץ...
ג'יימס\פיטר\סיריוס – פיו!

הוציא מהכיס שעון מזהב ובחן אותו. זה היה שעון מוזר ביותר, היו לו 12 מחוגים ואפילו לא מספר אחד, במקום היו לו כוכבי לכת שסובבו סביבו

רמוס – זה שעון LUNAR . מה כ"כ מוזר בו?
סיריוס – אומר מר אדם זאב.
רמוס *מוציא לסיריוס לשון*

כנראה שדמבלדור הבין אותו כי הוא החזיר אותו לכיס ואמר "האגריד מאחר"

ג'יימס – הוא נותן את הילד שלי להאגריד? אוי לא...
סיריוס – האגריד דווקא טוב עם תינוקות...
ג'יימס – כן, אם יש להם ניבים!
פיטר – טוב אי אפשר לדעת... * ג'יימס מכה אותו בכרית*

אני מניח שהוא זה שאמר לך שאהיה כאן, דרך אגב?

פיטר – היא לא צריכה אותו שיגיד לה, יש לה חוש ריח מפוחת לצרות

"כן " אמרה מקגונגל "ואני לא מניחה שאתה הולך לספר לי למה מכל
המקומות באת דווקא לכן, נכון?"
"באתי להביא את הארי לדוד והדודה שלו."

ג'יימס – אלוהים. אדירים.
סיריוס – (מרוצה מעצמו) אמרתי לכם שהדרסלי הזה יראה את האחיין שלו עד למחרת

הם המשפחה היחידה שנשארה לו.

ג'יימס – אוי זה מנחם. אבא שלי כבר מת ועכשיו אתם אומרים לי שגם אמא שלי
לא הולכת לחיות עוד הרבה זמן? נפלא.
סיריוס – מה בקשר לאליסה?
ג'יימס – אה, היא יכולה למות, אני לא מודאג בקשר אליה... (רואה שסיריוס
עומד להתפוצץ) בצחוק!

"אתה לא מתכוון- אתה לא מתכוון לאנשים שגרים פה?!?" קראה פרופסור מקגונגל
קופצת על רגליה ומצביעה על בית מספר 4 "דמבלדור אתה לא יכול! צפיתי עליהם כל היום

פיטר\סיריוס -*נקרעים מצחוק*
ג'יימס – קורה משהו שאני לא יודע עליו?
*פיטר לוחש לג'יימס *
ג'יימס - *נקרע מצחוק*

אני לא יכול לחשוב על שני אנשים שונים יותר מאיתנו!

סיריוס – אמא שלי... ואבא שלי, הנה לך.
ג'יימס – סנייפ... ולילי אוונס
פיטר – קראב... וגוייל

ויש להם ילד, ראיתי אותו בועט באמא שלו מתחילת הרחוב וצועק שתקנה לו ממתקים.

רמוס – פרחח מפונק!

שהארי פוטר יבוא לגור פה?!

ג'יימס – פעם ראשונה, פרופסור, שאני מסכים איתך.
סיריוס – אני לא מבין מה הם עושים מזה כזה עסק? בדרך כלל הם פשוט
תוקעים את הילד איפה שבא להם, ודי!
פיטר – טוב, הוא הביס את אתה-יודע-מי. אולי זה אומר משהו

"זה המקום הכי טוב בשבילו." אמר דמבלדור בתקיפות

ג'יימס – כן ,בטח!

"הדוד והדודה שלו יוכלו להסביר לו הכל כשיגדל. כתבתי להם מכתב." "מכתב? "
חזרה מקגונגל "באמת, דמבלדור, אתה חושב שאפשר להסביר את הכל במכתב?"

סיריוס – (בתור דמבלדור) כן מירוונה, בגלל שזה מכתב קסום. אני כתבתי אותו.
עכשיו לכי לתכנן שיעור בשינוי צורה או משהו מועיל אחר

האנשים האלה אף פעם לא יבינו אותו!

סיריוס – אה כן, זה התסמונת המפורסמת של משפחת פוטר דיבור בלתי ברור
תדב"ב בקיצור.
ג'יימס –* מגמגם בכעס*
פיטר – אוי לא! לג'יימס יש התקף!
רמוס – קרניים! דבר אלינו!
סיריוס – (בעצב) זה לא יעזור חבר'ה, ג'יימס גמור. התקף איום של תדב"ב.
*ג'יימס מכה אותו*

הוא יהיה מפורסם –אגדה! – אני לא אהיה מופתעת אם היום הזה
יקרא יומו של הארי פוטר! יכתבו עליו ספרים –

רמוס – כמו זה?
פיטר – כנראה...

כל ילד בעולם שלנו ידע את שמו!

סיריוס – אז לא תהיה לו בעיה של סניליות

"בדיוק " אמר דמבלדור ברצינות רבה. "זה מספיק כדי לסובב את הראש של כל ילד"

סיריוס\ג'יימס - *מסובבים את הראש בתיאום מושלם
רמוס – סיריוס ג'יימס תנו לי את המרשמים שלכם
סיריוס\ג'יימס – איזה מרשמים?

להיות מפורסם לפני שהוא יודע לדבר או ללכת! מפורסם בגלל משהו שהוא
אפילו לא זוכר! את לא מבינה שעדיף לו להיות רחוק מזה עד שהוא יהיה מוכן?

ג'יימס – לא, לא אם זה אומר שהוא צריך לחיות איתם.
סיריוס – אז איפה אם לא שם?
ג'יימס – לא'ידע. אולי בסמטת דיאגון? או בקוטב הצפוני...

מקגונגל פתחה את פיה, שינתה את דעתה,

פיטר – מקגונגל אף פעם לא משנה את דעתה.

בלעה ואמרה "כן, כן אין ספק שאתה צודק, אבל איך הילד מגיע לפה? היא הסתכלה על הגלימות שלו כאילו

סיריוס – היא חיפשה תירוץ לבחון אותו מקרוב כבר הרבה זמן
רמוס – יאאאק!!
ג'יימס – זה היה טוב! *מחליף צ'פחות עם סיריוס*

חשבה שאולי הוא מסתיר את הארי בתוכה "האגריד מביא אותו"

ג'יימס – דמבלדור כנראה מנסה למחוק כל זכר למשפחה שלי

אתה חושב שזה - בטוח – להפקיד בידיו של האגריד משימה חשובה כל כך?

ג'יימס – לא!

"אני הייתי מפקיד בידי האגריד את חיי " אמד דמבלדור

פיטר - בלי לפגוע, מר דמבלדור, אבל החיים שלך לא יהיו ארוכים כ"כ. במיוחד לא אם הוא מטפל בחיה נושפת האש שלו באותו זמן.
סיריוס – אני דווקא מחבב את קאסי
ג'יימס – (בסבלנות) סיריוס, תראה , היא מכונת הרג , ענקית ומפלצתית. עם רגליים.
סיריוס – אולי, אבל היא מכונת הרג ענקית, מפלצתית עם רגליים, חמודה!
כולם - *נכנעים*

לא שאני מנסה להגיד שהלב שלו לא במקום הנכון" אמרה פרופסור מקגונגל באי חשק

פיטר – כל הכבוד. איפה עוד רצית שהוא יהיה?
רמוס – לא יודע, הוא לא לגמרי אנושי. אולי זה לא מחייב שהלב שלו יהיה במקום הנכון
ג'יימס – (מופתע) מה הוא לא לגמרי אנושי? אז מה הוא?
רמוס – *מסמיק* אני לא מגלה

אי אפשר להתעלם מזה שהוא חסר אחריות. יש לו נטייה ל...

פיטר – להשתכר, לעשות קסמים, להצית את הבקתה שלו באש, לקרוא לרמוס פידו
רמוס- *משתנק*

מה זה?

ג'יימס- בן אדם גדול מאוד ושיכור מאוד מנסה ב 'טעות' להרוג את הבן שלי?

רעש של טרטור עמום הפר את הדממה מסביבם. הרעש

סיריוס- בא מהבטן של דמבלדור מאחר והוא היה רעב כי הוא אכל רק קרמבו כל היום.
פיטר – למעשה, קרמבואים די משביעים
רמוס – אה הה! זה כן אתה שאוכל בכיתה!
פיטר – לא אמרתי את זה!

הלך וגבר בזמן שהשניים הביטו ימינה ושמאלה וחיפשו את הרכב הקרב. הרעש גאה עד לשאגה כשהם הרימו את מבטם השמימה-

ג'יימס – דמבלדור שחרר גרפס ענק!

ואופנוע אדיר מימדים צנח מהאוויר ונחת על הכביש לרגליהם

סיריוס – זה אחלה רעיון! (בחולמנות) אופנוע מעופף...
רמוס – אוי לא...

אם האופנוע היה ענק היה זה כלום לעומת האיש שרכב עליו. הוא היה כמעט גבוה פי שתיים מאדם רגיל

פיטר- 20 פעם פרופסור פליטיק

ורחב לפחות פי חמישה. הוא פשוט יותר מדי גדול וכ"כ פרוע. סבך ארוך של שיער וזקן שחור הסתיר את מרבית פניו. היו לא כפות ידיים בגודל של מחבתות ורגליו במגפי העור שלהם נראו כמו דולפינים קטני. בזרועותיו העצומות והשריריות הוא החזיק חבילה של שמיכות.

ג'יימס- חסר לו שהילד שלי לא חי בתוך כל זה!
סיריוס – איך אתה יודע שזה הבן שלך? זו יכולה להיות קאסי
ג'יימס - *מנסה להחטיף לסיריוס מכה בראש אבל מפספס כי הוא נמוך מדי*

האגריד" אמר דמבלדור באנחת רווחה

פיטר – שהאיש הענק עדיין לא היה שיכור

סוף סוף . ואיפה השגת את האופנוע?

רמוס – אני לא ורצה לדעת, זה רק ייתן לסיריוס רעיונות
סיריוס - *מהנהן בהסכמה*

אני בהשאלה לקחתי אותו. פרופסור דמבלדור, כבוד." אמר הענק וטיפס בזהירות אל הקרקע בזמן שדיבר. "סיריוס בלק הצעיר, הוא נתן לי בהשאלה אותו"

רמוס – לאאאאאאאאאאאאאא!
סיריוס – כנננננננננננננננננננן!
ג'יימס – טוב נחמד לדעת שסיריוס מנסה לעזור אחרי שלמרבה הצער הוא הגיע מאוחר מדי בשביל לעזור
סיריוס – כן, מצטער בקשר לזה.( לפיטר ורמוס) ואיפה שניכם הייתם?
רמוס/פיטר – לא'ידים
רמוס – אולי נגלה אם נמשיך לקרוא

עכשיו הוא אצלי כבודו"

ג'יימס – מי? קאסי או הארי?
סיריוס – יכול להיות ששניהם, קאסי תמיד יותר רגועה אחרי ארוחה טובה... * ג'יימס מנסה לחנוק אותו עם כרית*

לא היו שום בעיות, אני מקווה.

ג'יימס – (כהאגריד) לא אדוני , רק כמה אוכלי – מוות ושלוש גופות. הם כמעט הרגו אותי אבל הצלחתי לחמוק.

לא כבודו, הבית הוא נהרס כמעט לגמרי אבל אני הצלחתי לחלץ אותו לפני שהמוגלגים הם התחילו למלא את המקום. הוא נרדם בזמן שהיינו טסים שמה מעל בריסטול

ג'יימס – פיו, הוא בסדר, עכשיו אני רגוע

דמבלדור ופרופסור מקגונגל גהרו מעל לחבילת השמיכות. בתוכה ניתן היה להבחין בקושי ב –

סיריוס - גור של אדם זאב. 'אופס' אמר האגריד 'כנראה הגעתי לבית של הקונדסאי הלא נכון...'
פיטר – ' לא, לא ' הרגיע אותו דמבלדור ' אתה לא זוכר את התאונה בבית החולים ?'
רמוס\ג'יימס *בוהים בהם*

בפעוט הישן שנת ישרים. מבעד לפלומת השיער השחורה כלילה
פיטר – שהזדקרה לכל הכיוונים בצורה מוזרה
ג'יימס – היי, זה בירושה! תאשים את אבא שלי!

שכיסתה את מצחו, הם יכלו להבחין בחתך בעל צורה משונה, משוננת, כמו ברק.

סיריוס - ג'יימס? אתה שוב מתחיל לקעקע את הילדים שלך?
ג'יימס – כתוב חתך
רמוס -- ג'יימס? אתה שוב מתחיל לחתוך את הילדים שלך?

"שם הוא - ?" לחשה פרופסור מקגונגל
" כן " אמר דמבלדור "הצלקת הזאת תישאר לו לנצח"

ג'יימס – אני חף מפשע! עוד לא עשיתי את זה!
סיריוס – אחלה רעיון! בפעם הבאה שפרופסור מקגונגל תתפוש אותנו עם פצצות סירחון נגיד שעוד לא שחררנו אותן!
רמוס - היא פשוט תשרוץ סביבנו עד שנשחרר אותן ורק אז תיתן לנו ריתוק, ממש רעיון נהדר, סיריוס..
סיריוס – עכברושים.
פיטר – מישהו קרא לי?

אתה לא יכול לעשות משהו דמבלדור?" " גם אם יכולתי לא הייתי עושה, צלקות יכולות להיות שימושיות ביותר, לי עצמי יש צלקת מעל הברך בצורת מפה מדויקת של הרכבת התחתית של לונדון,

פיטר – הדברים שאתה יכול ללמוד על המורים שלך כשהם לא יודעים שאתה מקשיב...
ג'יימס – כן, כמו זה שמקגונגל ומדאם פומפרי מאוהבות ב...
סיריוס - דמבלדור
ג'יימס – לא, בקורנליוס פאדג', זוכר?
סיריוס – אה כן *מצטמרר* הגילוי הכי מזעזע שלי, כאילו , פאדג'?
רמוס – גברת פאדג' מחבבת אותו...
סיריוס - כן אבל כולנו יודעים שגברת פאדג' די מוזרה

נו טוב – העבר אותו אלי, האגריד . הגיע הזמן לגמור כאן." דמבלדור אסף את הארי לזרועותיו ופנה לכיוון ביתם של הדרסלים.

ג'יימס- לאאאאאאאאא!
סיריוס – הוא ישנא את זה! אם זה יהיה דומה למשפחה האומנת ששלחו אותי אליה הוא יהיה אומלל
רמוס – הם נוראיים!
פיטר- - ברררר... מה שהם אמרו

אני יכול – להיפרד ממנו, אדני, כבודו? " ביקש האגריד. הוא הרכין את ראשו הגדול והפרוע מעל הארי, ונתן לו נשיקה שהייתה בוודאי שעירה ומדגדגת למדי

פיטר – כמו שהילדים של רמוס בטח הולכים לקבל
רמוס – זו לא נשיקה זה ליקוק!

ואז פתאום האגריד פלט יללה של כלב פצוע

רמוס\סיריוס – האווווווווווווווווווווווווווווווווווווו!
ג'יימס – אם אני אחיה מספיק אני אתבע את הסופרת על השורה הזאת!
פיטר – גם אני!

"ששש" השתיקה פרופסור מקגונגל "אתה תעיר את כל המוגלגים!"

פיטר - כן אתם שניכם, אתם תעירו את המוגלגים
סיריוס – זה אמצע הצהריים!
ג'יימס – אז אתם תפחידו אותם!

ס-סליחה " ייבב האגריד,מוציא מכיסו מטפחת מנוקדת וטומן בה את פניו "אבל זה כי אני פ-פ-פשוט לא עומ-מ-מד בזה - לילי וג'יימס הם מתים

ג'יימס – כל פעם שרמוס קורא את זה יש לי איכשהו הרגשה שעדיף שאני לא אחזור לבית הספר...
רמוס – ג'יימס, תאמין לי, זו לא הלילי הזאת

והארי המסכן הולך לגור עם מוגלגים – " "כן, כן, זה בהחלט מאד עצוב, אבל אתה חייב להשתלט על עצמך, האגריד או שיגלו אותנו " לחשה הפרופסור מקגונגל טופחת בחשש על זרועו של האגריד, בזמן שדמבלדור טיפס מעל לגדר הנמוכה

סיריוס – מר דמבלדור, יש המצאה מדהימה כזאת, קוראים לה שער. פותחים אותו ואז אפשר להיכנס לבית. אני בטוח שאם אפילו אוכלי מוות הצליחו לקלוט את הרעיון אתה מסוגל לנסות...
רמוס – אוכלי מוות משתמשים בשער?
סיריוס - כן והם גם נוקשים בדלת. כל כך הרבה יותר קל להיכנס אם אתה נראה ידידותי...
פיטר – זה נשמע הגיוני

והלך עד דלת הכניסה. הוא הניח את הארי בעדינות על המפתן הדלת

ג'יימס – אתה לא מתכוון לפחות לדפוק על הדלת? הוא עלול למות שם!
סיריוס – אולי זו המטרה, אחרי הכל, הקטע עם האגריד נכשל.

הוציא מכתב מתוך גלימתו תחב אותו בין השמיכות של הארי ואז שב אל שני האחרים.

פיטר – שבכו וקינחו את האף בקול רם והעירו את המוגלגים

דקה תמימה עמדו שלושתם והביטו בחבילה הקטנה;

רמוס – למה? הם מצפים שהוא פתאום יקפוץ ויתקוף אותם או משהו?

כתפיו של האגריד רטטו, הפרופסור מקגונגל מצמצה בעיניה בעצבנות והניצוץ שבדרך-כלל ריצד בתוך עיניו של דמבלדור כבה.

רמוס – בצליל קטן של פופ
פיטר – עם מורה קטן ללחשים
ג'יימס – הוא השתמש על עצמו במעמעם?

"נו טוב, " אמר דמבלדור לבסוף "זהו זה, אין לנו מה לעשות כאן. עכשיו כבר אפשר להצטרף לחגיגות"

ג'יימס – דינג, דונג, הפוטרים מתים ? בואו נחגוג!
רמוס – לא יותר נכון דינג, דונג וולדמורט מת?
פיטר – אני מבטיח לך שאם זה יקרה שלושתנו לא נחגוג
סיריוס – נכון, אני אצוד את אוכל המוות שהרג אותך
ג'יימס –טוב, זה ממש ... מנחם...

"כן " אמר האגריד בקול חנוק למדי "אני עכשיו צריך לסיריוס את האופנוע שלו. לילה טוב לנו גבירתי פרופסור מקגונגל – אדוני פרופסור דמבלדור, כבודו"

סיריוס – כן, תודה, פשוט תשאיר אותו במוסך בזמן שאני הורג את אוכלי המוות,
בסדר?

" להתראת בקרוב פרופסור מקגונגל" אמר דמבלדור בתנועת ראש קלה. הפרופסור מקגונגל קינחה את אפה בתגובה.

רמוס – מאד בקרוב שנת הלימודים עוד מעט מתחילה

דמבלדור הסתובב והתחיל ללכת. בפינת הרחוב נעצר ושלף את המעמעם הכסוף. הוא לחץ עליו פעם אחת ותריסר כדורים של אור עפו חזרה אל פנסי הרחוב, כך שרחוב פריווט הואר לפתע באור כתמתם, והוא הספיק להבחין בחתולה מנומרת שחמקה ונעלמה מעבר לפינה בקצה הרחוק של הרחוב.

רמוס – חתול! תתפסו את חתול!
סיריוס – חתול? איפה חתול? תתפסו ת'חתול!
ג'יימס – איבדנו אותם.
פיטר *מהנהן*

בקושי היה יכול עוד לראות את חבילת השמיכות על מפתנו של בית מס' 4 "בהצלחה הארי" מלמל.

פיטר – הוא יזדקק לזה
ג'יימס – רמוס, סיריוס אין פה שום חתולים! תרגיעו!
סיריוס – שום חתולים?
רמוס – לא יכול להיות שאין פה שום חתולים.

הוא הסתובב על עקביו ונעלם ברשרוש גלימה.
רוח קלה בחשה בשיחים המטופחים של דרך פריווט, ששכבה דוממת וסדורה תחת השמים האפלים ונראתה כמו המקום האחרון בעולם שאתה מצפה שיקרו בו דברים מדהימים

פיטר – אני לא כל כך בטוח , עם תינוק קוסם משהו חייב לקרות
סיריוס – במיוחד אם הוא פוטר,זוכרים את קנקן התה המתפוצץ?
ג'יימס – די כבר עם הקנקן תה הזה!
רמוס – למה שוב פוצצת אותו?
ג'יימס *משתנק*

הארי פוטר התהפך

סיריוס –נפל ושבר כל עצם בגוף הקטנטן שלו. הסוף. *ג'יימס מנסה לחנוק אותו*

בתוך חבילת השמיכות שלו מבלי להתעורר. יד קטנה אחת אחזה במכתב שלצדו, והוא המשיך לישון - בלי שיהיה לו מושג שהוא מיוחד, בלי שידע שהוא מפורסם, בלי שידע שעוד כמה שעות יעירו אותו צווחותיה של גברת דרסלי

ג'יימס –זה ממש נחמד, אה?
רמוס – מה, לא לדעת כלום כי אתה תינוק?

שתפתח את הדלת כדי להעמיד בחוץ את בקבוקי החלב הריקים, ושאת השבועות הקרובים הוא יעביר בלהיצבט ולהידקר ע"י בן דודו דאדלי...

סיריוס – רואים? רואים? אמרתי לכם שהוא יסבול שם!

הוא לא יכול היה לדעת שבאותו רגע ממש אנשים שהתכנסו בחשאי בכל רחבי המדינה הרימו כוסיות ואמרו בשקט "לחיי הארי פוטר – הילד שנשאר בחיים!"

פיטר – אוו, זה נחמד.
ג'יימס – לאף אחד כבר לא אכפת שאני מת?
רמוס – לנו אכפת.
פיטר – כן, סיריוס בכה כשהוא גילה שאתה תמות
סיריוס – אני לא!

הפרק הקודם		הפרק הבא