כוח הקסם היהודי

בס"ד

שמח שאהבתם. את יוסף שידא הייתם יכולים למצוא בעזרת גוגל. וכמובן, לא אמורים לקחת שום דבר ברצינות - זהו רק סיפור, לא משקף שום דעה, הרמב"ם שולט וכו' וכו'. כמו שאין באמת קוסמים והוגוורטס, כך גם שום דבר אחר אינו כפשוטו. אני כותב את הסיפור הזה רק כדי להינות, אפילו לא כדי לנסות להעביר מסר כמו פאנפיקים אחרים שלי אז אל תחפשו פה משהו עמוק במיוחד. זה בידור נטו.

יוסף והילל התהלכו להם בהרים.

"אני ממש אוהב את הרי אדום," אמר יוסף, "אני גר לא רחוק מכאן."

"אתה- אתה-" גמגם הילל, "אתה גר?"

"כמובן," צחק יוסף, "למה שלא אגור? אני יצור חי ותבוני כמוך. אמנם אני קצת אפל יותר, ורובכם סוברים שאני בכלל לא קיים, אבל..."

"אתה באמת לא קיים," אמר הילל, "הרמב"ם אמר ששדים זה-"

"ומאז שגילית שאתה קוסם, פתאום כל הביטולים של הרמב"ם על זה שאין קוסמים ואין כלום נראים לך קצת מגוכחים, נכון?" שאל יוסף בחיוך, "הקסם תמיד היה פה."

הילל הביט בו בבלבול.

"אני אסביר לך," אמר יוסף, "יש כמובן את הדוגמאות הקלאסיות לקסם יהודי כמו עשר המכות, מטה שנהפך לנחש, שמש בגבעון דום, קריעת ים סוף, חומות יריחו נופלות, פלישתים עליך שמשון, שמואל הנביא עולה באוב... זה לא נגמר. אבל קוסמים תמיד היו. אני אספר לך סיפור שקרה."

הילל נדרך. מה יוסף רוצה לומר לו?

"תלמוד בבלי, מסכת פסחים, קי:," אמר יוסף, "מסופר שם על אדם שגירש את אשתו. היא הלכה ונישאה לחנווני. בכל יום היה הולך בעלה הראשון לחנות של בעלה השני והיה שותה שם יין, וגרושתו הייתה עושה לו כשפים שיחולו עליו בשתיית היין כנקמה על כך שגירש אותה. ובכל זאת, הכשפים לא היו משפיעים עליו כי היה נזהר מלשתות מספר זוגי של כוסות. ברגע שאדם שותה או אוכל מספר זוגי של משהו הוא מועד לפורענות."

"באמת?" שאל הילל.

"כן, ואם זה קורה לך עליך להחזיק את אגודלך השמאלי בידך הימנית ואת אגודלך הימני בידך השמאלית ולומר: 'אתם ואני יחד - שלושה,'" הסביר יוסף, "ואם אתה שומע קול האומר 'אתם ואני יחד - ארבעה', עליך לומר לו 'אתם ואני יחד - חמישה' כדי שלא תעמוד בזוגות. ואם אתה שומע קול האומר 'אתם ואני יחד - שישה', עליך לומר לו 'אתם ואני יחד - שבעה' ולהמשיך לשאת ולתת כך עד שהקול יכנע. והקול הוא, כמובן, קול של שד או שדה."

"וואו," אמר הילל. כנראה שלא היה לו משהו מיוחד לומר.

"בכל מקרה," המשיך יוסף בסיפור, "יום אחד הגרוש שתה הרבה כל כך עד שלא ידע כמה שתה. כשסיים לשתות היה במספר זוגי של כוסות ואז גרושתו כישפה אותו כדי להרוג אותו. בדרך הליכתו, פגש אותו ערבי אחד שהבחין בכך שכושף. הערבי אמר: 'אדם הרוג הוא זה שהולך כאן'. מתוך חולי ודאגה, הגרוש הלך ונסמך על עץ דקל. ההישענות התמימה הזאת הפכה במהרה לחיבוק העץ שצרח, ואז הוא התפוצץ."

"מה?" שאל הילל בבלבול.

"ואז הוא התפוצץ," אמר יוסף שוב.

"מי התפוצץ?" שאל הילל.

"לא יודע. אולי הגרוש, אולי הדקל, אולי השד שהיה בתוך הגרוש. אני לא הייתי שם. אבל אני מכיר את הסיפור."

הילל גלגל עיניים. "זה היה הסיפור הכי מופרך ששמעתי. בשביל זה אנחנו פה?"

"לא," אמר יוסף, "אנחנו כאן כדי להבין מה עושים עם זה שעוד ועוד אנשים משתמשים בכוח שלו."

"אה, של הבעלים המסתורי ההוא של הכוח," רטן הילל וגירד בזקנו הצרפתי והקוצני.

"אז צריך לגרום לאנשים להפסיק לקחת את הכוח. שמעתי שהפעם מדובר בנער בן 15," אמר יוסף.

"רגע, אני לא מבין," אמר הילל, "חשבתי שהראשון שגילה את הסוד לקח כמו מסויימת של כוח, נגיד X כוח, ומאז אותה כמות מתחלקת שווה בשווה בין כל האנשים שיודעים את הסוד! אם, נניח, יש Y אנשים שיודעים את הסוד, אז לכל אחד יש X/Y כוח, לא? זה לא לוקח עוד כוח מהבעלים!"

"הבעלים מובנה להזיק," אמר יוסף, "הוא אחד מהמסיקים וגם הוא גר לא רחוק מכאן."

"בהרי אדום," אמר הילל המהורהר.

"כן," אמר יוסף, "אז ברגע יש עוד שותף לכוח שלו, גם אם לא גזלו לו מהכוח הוא יעשה כל מה שהו יכול כדי לעצור אותו. והבעלים הוא רב עוצמה, הוא עושה מה שהוא רוצה גם אם זה לא לכבודו. אבל אסור לומר לו כלום כי הוא..."

"הוא?" שאל הילל.

"לא משנה, דיברתי יותר מדי," אמר יוסף, "אז לפני שהבעלים יכלה את כולנו-"

"צריך לגרום למי שמפרסם את הסוד להפסיק עם זה מיד," אמר הילל, "יש לי רעיון."

כשהילל חזר לארץ הוא מיד ניגש לבית האבות ברמת גן שבו גרה מרים חילא. ובשעה שתפס אותה לשיחה זריזה וגם קיבל את מכתבו של אילון לעומר, עוד מחשבות עלו במוחו.

מספר ימים לאחר אותה הפגישה עם מרים הוא הגיע למשרדה של שיר, שאמרה לו שיוכל לפנות אליה בכל רגע שיחפוץ. הוא פתח את דלת המשרד ללא אזהרה מוקדמת.

"היילל!" קראה שיר בהפתעה כשהתפרץ פנימה, "תדפוק קודם!"

הילל הביט במשרד שהיה קצת מבולגן, אבל חוץ מזה לא היה בו שום דבר שלא היה אמור לראות. "שיר, מה קרה לך?" הוא שאל אותה.

שיר נאנחה. "קוראים לזה שינוי קוסמטי, היייילל, ונהוג לומר 'וואו, שיר, את ממש יפה ככה'! אבל כנראה הנורמות שונות כשאתה בן תשעים ושלוש."

"בסדר," נאנח הילל, "אבל לפחות היית מודיעה לי לפני שאת עושה כאלה דברים."

שיר הביטה בשערה הבלונדיני לשעבר והחום בהווה. "בסדר, בסך הכל צבעתי את השיער."

"ואת לא הוגה את השם שלי נכון," אמר הילל, "זה הילל. לא הלל, לא היייילל. זה לא כל כך מסובך."

"בסדר, מה רצית?" שאלה שיר.

"לפגוש את יוסף שידא," אמר לה הילל, "אני ביקשתי ממרים לשכנע את ישראל רהב לרדת מלשדל ילדים לגלות את הסוד. עכשיו אני בשל לדעת מי הבעלים של הכוח ואיך להיפטר ממנו."

שיר חייכה לעצמה. "אתה חושב שזה כזה פשוט?" היא אמרה, "כשתגלה את התשובה, אני בטוחה שיהיה לזה מחיר. כך תמיד נראים הדברים כשמתעסקים עם המזיקים."

"איפה אני אמור לפגוש אותו?" שאל אותה הילל.

שיר שלפה יומן ועלעלה בו. "הפגישה הבאה שלנו עם יוסף מתקיימת בעוד שעה בעזאזל ככה שלמזלך הגעת ביום טוב. אתה תוכל להצטרף אלינו."

"איפה?!" שאל הילל בזעזוע.

"בעזאזל," אמרה שיר ולא הבינה מה הוא רוצה ממנה, "מה הבעיה?"

"את רוצה שאני אלך לעזאזל?" שאל אותה הילל בסלידה.

"טוב, כשאתה אומר את זה ככה..." אמרה שיר, "יותר מכל דבר אחר כי אתה מתחיל לעצבן אותי. אבל לצערי אני אאלץ לבוא איתך."

"היאח," אמר הילל ביובש.

"הידד," ענתה שיר בדיכאון.

במהלך הנסיעה לעזאזל הילל לא הפסיק ללטף את זקנו הצרפתי והקוצני ולספר לשיר את מה שקרה בפגישה שלו עם אילון מלמד אמש.

"האמת שהוא נראה מה זה כאפות," אמר לה הילל, "אני מבין איך הוא הגיע לבית רהב. בהוגוורטס הוא היה אוכל מכות בלי סוף. אבל הוא עושה את מה שאומרים לו, הוא לא בעייתי. הפגישה עבדה כמתוכנן והבטחתי לו מידע, וגם לעצמי. לכן אני פה איתך ברכב המוזר שלכם שיש לכם במוסד."

"אולי תסתום?" נאנחה שיר.

"בסדר," אמר הילל, "את יודעת שפעם ילד אחד עצבן את חיים נחמן ביאליק ואז ביאליק אמר לו ללכת לעזאזל, בדיוק כמו שאנחנו עושים עכשיו?"

"אני בטוחה שלא לזה הוא התכוון," אמרה שיר.

"הילד תבע אותו בבית המשפט," התעלם הילל, "וביאליק העיד שהוא התכוון שהילד ילך פיזית לעזאזל, ולא שסתם יעוף לו מהעיניים. ביאליק הסביר שעזאזל הוא מקום מאוד מיוחד במדבר יהודה ושההליכה אליו היא מאתגרת, וביאליק האמין שהילד הזה יעמוד באתגר ולכן אמר לו ללכת לשם."

"אחלה," אמרה שיר בשיעמום וחיכתה שהנסיעה תסתיים.

"רגע, אם עזאזל זה במדבר יהודה, למה אמרו לי שזה בהרי אדום?" שאל הילל.

שיר נאנחה. "אם אנשים היו מגיעים לעזאזל האמיתי זה לא היה נגמר טוב, אז הפצנו שעזאזל זה הר מונטר המוכר במדבר יהודה ולא ההר האמיתי שהוא, בהרי אדום שבירדן," היא ענתה, "ועכשיו, בבקשה, תסתום או שאני אתלוש לך שערה שערה את הזקן הצרפתי המגוחך שלך."

כשהגיעו לעזאזל הילל היה הראשון לצאת מהרכב. הוא הביט סביבו בציפיה לראות את יוסף.

"צריך לקרוא לו קודם," הזכירה לו שיר ושוב כולם שרקו בצורה צורמנית ומלא שדים הגיעו. אחד מהם, שד כבעל 7 ראשים, 14 פרצופים, רגלי וידי אדם ועל גבו שש כנפיים מימין ושש כנפיים משמאל, היה קרוב במיוחד.

שיר החזיקה את אגודל ימין ביד שמאל ואת אגודל שמאל ביד ימין ואמרה לשד ההוא: "לך ממני, עזאזל."

השד הלך משם ונהם לעצמו. שיר הרפתה מהאחיזה ונראה היה שהיא חלשה.

"זה... זה ה..." גמגם הילל באימה, ואז הוא ראה ששיר במצב לא טוב.

"שיר?" הוא שאל אותה. אחד מסוכני המוסד הביא לה כוס מים והרגיע אותה. תוך כמה רגעים יוסף היגע לשם והבריח את שאר השדים.

"אני מבין שפגשתם את בעל הבית," הוא אמר בציניות כשראה את מבצה של שיר, "זה תמיד קורה כשמבקרים פה. תוך כמה דקות היא תחזור לעצמה. ובאשר אליך, הלל מנדל המעז לכנות את עצמו בשם הילל בן שחר, יש לי הודעה."

"אני מקשיב," אמר הילל.

"בעל הכוח הסכים לספר לי כיצד ניתן להיפטר מהכוח להחזיר אותו לבעליו, וכך גם להימנע מהסיוטים," אמר יוסף, "סיפרתי לו את סיפורו של אילון מלמד שלקח חלק בכוח בעל כרחו."

"ומה הוא אמר?" שאל הילל.

"הוא אמר שאם, ביום הולדתו העברי בלבד, יאכל מי שיש לו את הכוח את שרביטו, ייעלם הכוח ויחזור לבעלים. אך גם כוח הקסם ייעלם, ויהיה זה כאילו לא היה קוסם מעולם."

הילל הנהן בכובד ראש. "חתיכת מחיר, אה?" הוא שאל.

"זה מה שהבעלים מציע," אמר יוסף, "כמובן שמם הסתם קיים פתרון יותר סימפטי אך אפילו את הפתרון הזה הבעלים היה מוכן לספר לי בתנאי מסויים."

"מה התנאי?" שאל הילל בן שחר.

"הבעלים רוצה לפגוש את בנו," אמר לו יוסף, "בנו שהוברח על ידי אדם משונה. הבלעים מתייחס אל המבריח בחיבה עזה אך גם בשנאה טהורה."

"מי זה המבריח? ומי זה הבן?" שאל הילל.

"אני לא יודע מי זה המבריח," אמר יוסף, "אבל הבן הוא בערך בן גילו של אותו אילון מלמד שסיפרת לי עליו. ייתכן והשניים קשורים. הבעלים לא יודע היכן בנו נמצא או אפילו את שמו. אבל הוא פגש את אימו של הבן בביתו שבדרום אמריקה."

"דרום אמריקה?" שאל הילל, "חשבתי שהבעלים גר כאן!"

"לבעלים יש כמה בתים," אמר יוסף, "הוא רוצה שתפגוש אותו ויחד תנסו להבין מי הוא בנו. אך עליי להזהיר אתכם, הבעלים הוא ערמומי. הוא הצליח להערים אפילו על החכם באדם."

"אתכם?" שאל הילל.

"בוודאי," ענה יוסף, "הרי לא ציפית שתלך אליו לבדך, נכון? זה מסוכן מדי! אתה ושיר הולכים לגייס משלחת שתלווה אתכם אליו. אני יכול לומר לכם איפה זה נמצא, אבל תצטרכו להגיע לשם לבד. אפילו אני לא מסוגל להגיע לשם."

"אז לגייס משלחת, הבנתי," אמר הילל, "ואם אני לא רוצה?"

"אז תסמוך על הבעלים שהוא ימצא דרך להתנקם בך," אמר יוסף ונעלם, משאיר אחריו פתק.

שיר, שהתאוששה בינתיים, הרימה את הפתק.

"כתובה פה קואורדינטה," היא אמרה, "כנראה של הבית של הבעלים."

היא היישירה מבט לעבר הילל.

"כנראה שנגזר עלינו לבלות זמן מה יחד. לא ככה, היייילל?"

הפרק הקודם		הפרק הבא