מעבר לפרגוד

ניכתב עם ללימה.

מומלץ לשונאי מות סיריוס (כמו ללימה והקונדסאית הראשונה.)

ורוד, סיוט של כל בן:  

(וגם של כמה בנות)

בלטריקס בת דודתי 'האהובה' (ממש לא) ניצבה מולי. 

גופה היה יציב, פיה צחק, וידה הנחתה את השרביט לפלוט קללות ירוקות.

ניזכרתי בכלל שלמדתי, והיחיד שהקשבתי לו:

תקיפה. נסיגה. היתחמקות.

תקיפה.

תקפתי אותה בזעם.

נסיגה.

אחר שרביטה הוא זה שהוציא קללות ירוקות.

היתחמקות.

בשנייה האחרונה, הבנתי, בהבזק של אור ירוק, שהשלב הזה לא הלך לי כל כך טוב.

----------------

שחור. זה מה שראיתי.

סובבתי את הרגלים. ואז את הידים והרגליים.

טוב, לפחות אני שלם.

"למה הכל פה חשוך?!" שאגתי בתיסכול.

"תיפקח את העיניים, טיפשון." שמעתי קול של ילדה.

כל הזמן הזה עצמתי עיניים?! חשבתי טוב. אני שלם. אבל ממש לא במיטבי.

פתחתי את עיניי וסגרתי אותם מיד שוב.

המקום הזה היה סיוט. גיהינום. הוא היה ו ר ו ד.

"מה קרה?" שמעתי שוב את הקול של הילדה. "אתה בסדר?"

"לא,"מילמלתי  "יותר... מדי.. ורוד!"

"מה? לא שמעתי. יש לך בעיה כלשהי?"

"כן!" צעקתי. "ורוד לי מדי!"

אני יודע שזה היה נשמע קוטרי בטירוף. אבל אין מה לעשות החיים לא ורודים!

שמעתי את הילדה אומרת משהו כמו, "אוווו."

"למה דווקא ורוד? זה לא היה יכול להיות אדום, או צבע יפה?"

"איזה מעצבן אתה!" צעקה הילדה. "אחרי ששעות ניסיתי להפוך את זה לורוד, אתה פשוט מגיע ומשנה את הצבע?"

 פתחתי את עיני טיפטיפונת ובאמת צבע הקירות השתנה לאדום. אבל הבעיה הייתה שלא רק הקירות הישתנו לאדום.

"השימלה! השימלה היפה והורודה שלי, הפכה לצבע אדום מכוער!" היתבכיינה הילדה.

היא הייתה בערך בת 8. היו לה עיניים חומות, היא הייתה שזופה והשיער הגלי שלה ( ניסיתי לעצור את הצחוק) היה בצבע אדום בוהק.

"יפה לך אדום." אמרתי בצחוק.

"אתה חושב?" שאלה מהורהרת והביטה בשימלתה. כניראה הבינה לא נכון למה היתכוונתי.

"התכוונתי ש"- איך רציתי לראות את הפרצוף שלה כשהיא תגלה מה קרה, וזה היה הולך די טוב אם נערה היתפרצה לחדר.

"הי, סופי!" קראה.

"מה?"הנערה עמדה בפתח החדר והביטה לבפנים בהשתעות.

"סופסוף השתנה לך הטעם?" שאלה בתיקווה. כשהביטה בשיער של הילדה, ראיתי אותה מתחילה להאדים ולהחזיק את הבטן כסימן של סופי-תעשי-את-זה-כמה-שיותר-מהר-כי-אני-הולכת-להתפוצץ-מצחוק-מול-הפרצוף-האדום-שלך.

וכשהיא הסתכלה על המיטה (לטיפשים-עלי) היא פלטה צרחה קטנה, בדיוק מה שגם אני רציתי לעשות, אבל האגו שלי מנעה ממני. (לא כאילו שיש לי אגו)*

"היילי?" שאלתי.

"סיריוס?" שאלה.

"מה את עושה כאן?" שאלתי.

"מה אתה עושה כאן?" שאלה.

"אני רק עברתי מעבר לפרגוד." עניתי.

"אני רק עברתי מעבר לפרגוד."  ענתה.

הבנתי שהשיחה הזאת לא תתקדם לשום מקום ככה, אז ניסיתי משהו אחר : ״ מה זה המקום הזה?״ 

״אפילו אני לא בטוחה,״ ענתה היילי. ״כעיקרון זה מקום מוזר כזה שאנשים מגיעים לפה אחרי שהם עברו תרוומה, ואז דרך הפרגוד ממישרד הקסמים, ( ככה לפחות אני עברתי) . ואפשר לקבל כאן מה שרוצים מכוח המחשבה.״

״ את כל מה שרוצים?״ הירהרתי בקול. ״ אפילו את הארי?״

״הוא בובה?״ שאלה היילי.

״ לא״

״הוא ספר?״

״ לא״

״ הוא משחק כלשהו?״

״ לא״

״הוא בן אדם?״

״ כן״

״ אז לא״ 

*ללימה לא מסכימה עם זה.

		הפרק הבא