הסיוט הנורא ביותר

6.1

לא כתבתי כותרת בפעם הקודמת כי חשבתי שארטמיס היתרגז עלי, אז הינה:

מנרווה חוזרת:

המשפט האחרון שארטמיס כתב זה שעמדתי בצד המומה. 

באמתת, ארטמיס! ממך לא ציפיתי לטיפשות כזאת.

איך אפשר לא להיות המום מזה שמישהי שעזרה לנו להציל את עם הפיות חוזרת כעבור כמה שנים טובות?! סליחה... היתכוונתי רעות...

היא יודעת על הפיות!והיא חכמה כמעט כמוך. היא בטוח תעשה משהו עם המידע הזה, כמו למשל... להישתלט על עולם הפיות?!

זה שהיא גררה אותך אחרי זה לבית שלה לא עזר בדיוק לחשדות שלי.

לעיניינינו ((איך מאייתים את זה ארטמיס? יש פה יותר מדי יודים!), במשך שש הימים בהם לא כתבתיבך, יומני היקר, קרו כמה דברים: יש לי שתי חברות חדשות. קראו להן איימי ואנג'ל. לאיימי יש שיער בלונדיני מתולתל, עור בהיר, בעלת עיני דבש. מהרגע הראשון שלי בחברתה הבנתי שהיא רומנטית לגמרי. היא לא הפסיקה לחפור על כמה היא הייתה רוצה חבר כמו הארי פוטר האגדי.

כששאלתי אותה למה היא רוצה להיות חברה של חנון ממושקףהיא נתנה בי מבט של 'אם-את-מעליבה-את-הארי-פוטר-לידי-את-תיצטערי-שנולדת!' ונירתעתי לאחור.

מזה אפשר להבין שהיא תולעת ספרים רצינית.

אנג'ל היא נערה שזופה, בעלת תלתלים בצבע חום ועיניים בצבע חום כהה, שלא סותמת ת'פה לשנייה.

לפי מה שקלטתי לפני ששקעתי ברחמים עצמיים על זה שיש לי חברה חופרת, הבנתי שיש לה חבר, קוראים לו סבאסטין, ויש לו כלב לברדור גדול.

בסוף יום הלימודים, חזרתי הבייתה עם אנג'ל הבייתה, בגלל שלאיימי היה מצוינות בחשבון, וחברים צריכים לחזור הבייתה ביחד. אהמארטמיסאהמ.

אנג'ל התחילה לפטפט ואני הלכתי לידה בשקט.

"הולי!" צעקה אנג'ל לתוך האוזן שלי ונופפה בפראות מול עיני. "הולי!!!!"

"למה את בלחץ?" שאלתי אותה ברוגע.

"כי שאלתי אותך רק 10 פעמים עם אני יכולה לעשות איתך את העבודה בגאוגרפיה.

איי, עברה רק שעה וכבר שכחתי שנתנו לנו עבודה. ואז הבנתי מה היא אמרה לפני. 10 פעמים? היא לא הגזימה, אה? חשבתי.

"היא לא הגזימה" שמעתי ילד מאחורי אומר.

הסתובבתי לעבר הנער ואמרתי: "ארטמיס, אני יודעת שאתה חבר נוראי והכל, ולא יודע להיתנצל, ואתה טיפש, ומטומטם, אבל ממתי בדיוק התחלת ליקרוא לי את המחשבות?"רק כשגמרתי את המישפט הבנתי שזה לא ארטמיס.

גירדתי את עורפי במבוכה וחייכתי חיוך מתנצל. "סליחה, חשבתי שאתה מישהו אחר.."

"את זה הבנתי לבד," הוא אמר וחייך חיוך משועשע. הוא היה בלונדיני, מעט שזוף, עם עיניים ירוקות מהפנטות, והוא היה גבוה. מאוד. בערך בראש וחצי ממני. בקיצר, הוא היה בדיוק ההיפך מארטמיס.

"ארטמיס הוא מי שיושב לידך בכיתה, נכון?"

הינהנתי.

"את חברה שלו?"

הינהנתי שוב.

אנג'ל פלטה צרחה."את בת זוג של ארטמיס ולא אמרת לי?"

"אההה... היתכוונת לחברה כזאת?.. אני לא בת זוג של ארטמיס" אמרתי בזעזוע.

"את מסמיקה." אמרה אנג'ל בחיוך מרוצה.

"אני לא" אמרתי למרות שבאמת הרגשתי את הדם עולה לי לראש.

תרגעי, פקדתי על עצמי. זה רק ארטמיס.

"את כן," אמר הנער "דרך אגב, קוראים לי להב."

"הולי," הצגתי את עצמי.

"אנחנו לומדים יחד מתמטיקה."

"וואלה?" שאלתי בחוסר טאקט.

כשאנג'ל הרגישה שאני נבוכה, היא מיהרה לשנות נושא. לא שזה עזר במיוחד. היא חייכה חיוך מתוק וצהלה: "הולי אוהבת את ארטמיס!"

גילגלתי את עיני.

אנג'ל קלטה את התנועה ושריברבה את שפתה התחתונה ברוגז.

אלוהים, היא כל כך הזכירה לי את פולי ככה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא