אמת או חובה - גרסת הקהילים

מוקדש לCandy.c!!!

אני כבר עכשיו יכולה להגיד לכם, שהחופש שלי הוא לא הזמן בו אני רגילה לכתוב. יותר קל לי לכתוב בשיעור, כשהמורה מקשקשת על דברים שאני לא מבינה, אז אל תישפטו, רק תבינו שהפרקים יעלו בקצב פחות תדיר.

אל תישכחו להגיב ולהירשם!

נטע3>

כשג'ונה לחש לי באוזן שהתחלנו לשחק שזה משחק כיף, אני לא אשקר לכם, ציפיתי שהוא יהיה כיף.
הציפיות שלי לא יתגשמו.
אני מניחה שזה היה צפוי.
אתם בטח חושבים, 'אם רייגן התחילה להאמין לג'ונה, זהו זה, אנחנו יודעים סופית שהיא השתגעה'.
אז אני רוצה להגיד - אני לא התחלתי להאמין בו, אני התחלתי לסמוך עליו.
אל תסתכלו עלי ככה(או תבהו במחשב כמו סתומים). יש בזה הבדל עצום.
כן, אתם תדעו בדיוק מה ההבדל אם אתם תתחילו לנסות לשרוד את הדבר המשוגע הזה שניקרא ג'ונה ויזרד במשך לפחות עשר שעות מהיום.
ולמה אני עושה את זה? כי אני ואחותי-המעצבנת-מדיסון היתערבנו על איזה בית חוץ משלנו הכי שווה. אני אמרתי שיאנוס והיא אמרה שלוקיאנוס. מי שהפסידה תצטרך לבלות עם אחד מהאנשים מהבית בו היא בחרה במשך כל היום בשבוע.
מי שבחרו בלוקיאנוס: שינייד, טד, נד, דוד הליסטר, דן, איימי, פיסקה ומיקנייטר.
מי שבחר ביאנוס: המילטון.
כן, אני יודעת. זה היה קרב מאווווד צמוד.
אז ככה בסוף יצא שאני צריכה להיגרר אחרי ג'ונה לכל מקום. והוא הלך למסיבה הזאת, אז איזה כיף, אני גם באתי!
קוראים לזה ציוניות, אנשים.

כשכולם חזרו מתפוצצים מצחוק, אחרי שדן גמר את המשימה שלו, אני וג׳ונה החלפנו מבטים משועשעים.
דן לקח את הבקבוק וסובב אותו. היו לי בערך שתי שניות להיתפלל שהבקבוק לא יעצר עלי. ואז הוא נעצר.

על ג'ונה. ואיימי. אבל העובדה שבין הפקק של הבקבוק לביני היה מרחק רק של כמה סנטימטרים גרמה לי להישתגע.

״אמת או חובה?״ שאל ג׳ונה.
״אמת,״ אמרה איימי, כמעט מיד.
כולם חוץ ממנה החליפו זה בזה מבטים חמוצים.
״פליזי,״ 
״בבקשה,״ 
״בבקשושה,״ 
אני מניחה שזה היה די קל לנחש מי אמר את האחרון.
"דן," אמרה איימי והצביעה עליו באיום. "סתום."

"ואם לא-?"

"אני איקח אותך לשירותים ואדאג שתיסתום את מערכת הביוב."

אוווווו, קטלה אותו לגמרי!

שיט. ציטטתי את אחד מהבנים שהיו בכיתה שלי. אני הולכת למתדררת.

או יושבת. תלוי.

"טוב," אמר ג'ונה וחייך חיוך מרוצה. חייכתי גם אני, בידיעה שיש לו תוכנית. "אמת שאת פוחדת מהחובה?"

כשהוא גמר לשאול החיוך שלי נמחק באחת. איך אפשר לשאול מישהי שעברה דברים שאפילו בנאדם בן 40 עבר פחות ממנה אם היא פוחדת?

היסתכלתי על איימי באימה. היא חייכה חיוך זוהר שהיה בבירור שהוא מזויף, ואמרה במתיקות עצומה. "אוח. ג'ונה, ג'ונה, ג'ונה." לא ניראה שהוא הבחין בסכנה. "ברור שאני פוחדת. מי לא היה פוחד מלצעוק מהחלון 'אני גולם פסיכי!' כמו משוגע, או לגרום לך לכתוב על המצח שלך את הציטוט של הספר הכי אהוב עליך, או כל מני כאלה?" הרמתי את היד. כשראיתי שאף אחד לא ההרים גם, הורדתי את היד במהירות. ניראה היה שלאיימי יש ניסיון במישחק הזה. "אז ג'ונה, אתה יודע ממה עוד אני פוחדת?" היא שאלה וסימנה לו להיתקרב. "מאנשים תמימים שלא יודעים כלום." היא התנפלה עליו.

אני חושבת שבשנייה שזה קרה מיצמצתי, כי לפני ראיתי את איימי יושבת בסיכול רגליים על הריצפה, ובשנייה שאחרי זה ראיתי אותה קורעת לג'ונה את הצורה. 

החלפתי מבטים עם משועשיים עם נטלי. למרות שאני לא בטוחה שהמבט שהיה לה על הפרצוף ניקרא "משועשע". זה היה יותר בכיוון של, "היא צחקה כל כך חזק עד שחשבתי שהיא הולכת חולה בצחקת." או משהו כזה. 

אה. אנלא טובה כל כך במישפטי קטילה כאלה.

לקחתי את הבקבוק וסובבתי אותו, בזמן שזאת שהייתה אמורה לסובבב את הבקבוק הייתה עסוקה בלתת מכות לחבר הכי טוב שלי.

החברים היכ טובים, אה?

הבקבוק הסתובב הרבה יותר זמן מהפעם הקודמת, אז הלכתי לעזור קצת לג'ונה. לפני שניכנסתי למעגל האגרופים, הרגעתי את עצמי קצת והבטחתי שאני לא הולכת לפגוע באיימי. 

טעות גדולה. 

כשהתקרבתי מספיק חטפתי ממנה שני אגרופים בבטן וסטירה אחת כואבת. 

"את בטוחה שאת לא תומסית?" שאלתי אותה. בתשובה היא נתנה לי עוד אגרוף.

זה המשיך ככה עוד כמה דקות שבינתיים ג'ונה זחל למקום שלו, שולח מבטים מפוחדים אל איימי שהייתה עסוקה, ב... טוב, להרביץ לי. אני פשוט נסיתי להיתגונן ממטר המכות שהגיעו אלי. ולהבין שאיימי קצת יותר חזקה ממה שהיא ניראית. הייתי צריכה להבין את זה קודם. 

הרגשתי שהידיים שלה שלחצו על שלי היתרפו קצת סובבתי את ידיה כך שידי סגרו על שלה. היא פתחה את פיה, חשבתי שהיא תישאל משהו כמו 'מה את עושה, לעזזאל?!'  או שתיצרך קללה כלשהי, אבל מה שהיא אמרה היה משהו אחר לגמרי. "מה???"

המבט שלה הופנה לנטלי שחייכה בהיתנשות. 

"מה פיספסתי?" שאלתי, משחרשרת את איימי שהלכה וניערה את נטלי החוסר אמון. 

"מה???"

"אני יודעת שאוצר המילים שלך יותר מורכב מזה," אמרה שינייד. "אבל סתמי. בא לי לשמוע מה איאן עונה."

איאן לא ענה. הוא ישב ובהה בנטלי בפה פתוח. 

"מה פיספסתי, לעזזאל?!" צרחתי.

"פשוט שבי בשקט." סיננן המילטון. התיישבתי לידו ונעצתי בו מבט. 

"נו...."

"נטלי שאלה את איאן איך יקראו לבן שלו ושל איימי."

נחרת צחוק יצאה מפי. איימי? ואיאן? אני בהחלט מפספסת משהו. 

"דניאל." מילמל איאן. כולם פשוט בהו בו (איימי בעיקר), חוץ מדן ונטלי, שהחלפו מבטים יודעים.

"באמת פיספסנו משהו-" אמר לי בשקט המילטון, כשצרעקתה של איימי קטעה אותו.

"מה אתה מקשקש? זאת תהיה בת!"

את מי אתם מעדיפים שיספר בפרק הבא- נטלי או המילטון?

הפרק הקודם		הפרק הבא