שובם של עוטי השיריון- הפלישה

שבועיים לפני כן...

רעש והמולה שררו את האולם.
התלמידים המבוהלים איבדו את העשתונות.

"אוקיי, כולם להיות רגועים", אמרה פרופסור מקגונגל, אף על פי שהיא בעצמה הייתה מודאגת, "אני אדבר עם משרד הקסמים בנוגע לזה ואציב הגנות על בית הספר. אם אאלץ להקיף את בית הספר בסוהרסנים זה מה שאעשה. נאלצנו לנקוט בצעד הזה בעבר".

ניכר שרוב התלמידים לא מרוצים מהרעיון.
חלקם היו מפוחדים- אביו של ג'יימס סיפר לו שהסוהרסנים שיתפו פעולה עם אדון האופל בעבר, וזה הדאיג אותו.

"אני מבינה שאתם מודאגים מסוהרסנים. אבל לא בטוח שנאלץ לנקוט בצעד הזה. הוא אמר שהוא רוצה את הצבים".

"אין סיכוי שאנחנו נותנים לו את הצבים!", מחה פיטר.
כמה ילדים הנהנו בהסכמה.

"אז אולי נבקש מהם עזרה", הציעה הפרופסור מקגונגל.
"זה רעיון טוב!", קרא פיטר.

"אבל איך נתקשר איתם?", שאל תלמיד מרבינקלו.
"אני חושבת שאפשר להודיע להם שאנחנו בסכנה. שמעתי על מישהו שיודע לשלוח הודעות לעולמות מקבילים, אם זה מה שזה...", אמרה פרופסור מקגונגל בהיסוס.

"מה זה, הודעת ווטסאפ בין יקומים?", צחק תלמיד הפלפאף.
רוב התלמידים בהו בו.

"אני בן מוגלגים", אמר בביישנות.
"בוצדם", מילמל תלמיד מסלית'רין.
"לויקורפוס*", חשב ג'יימס וניפנף בשרביטו.
הוא שרק בתמימות בזמן שהתלמיד מסלית'רין נתלה הפוך באוויר.

"בכל אופן", אמרה פרופסור מקגונגל, והתעלמה לחלוטין מזעקותיו של התלמיד התלוי באוויר, "אני אשלח ינשוף למשרד הקסמים ולמתמחה בשליחת הודעות לעולמות אחרים. המשך יום טוב לכולם".

ג'יימס חשב שהסיומת "המשך יום טוב לכולם" לא ממש התאימה לאווירה באולם הגדול באותו זמן.
לא רק בגלל שהתלמיד מסלית'רין צווח.

בארוחה אף אחד לא אכל- כולם היו מודאגים ודיברו בלי סוף.
פיטר היה בעיקר נרגש, אם כי קצת חשש.

במשך זמן רב לא נראה שום חדשות.
כולם שאלו את פרופסור מקגונגל אם המתמחה שלח ינשוף בחזרה, אבל היא ענתה בשלילה.

לבסוף אחרי שבועיים הפרופסור מקגונגל הודיעה כי האיש עומד לבוא.
התלמידים חיכו בהתרגשות, אף על פי שהפרופסור הסבירה שהם לא יפגשו אותו, כי הוא יבוא למשרד שלה.

בעוד הפרופסור צעדה עם איש זר, עטוי ברדס שחור וגלימה סגלגלה שהשתרכה על הרצפה, התלמידים עקבו אחרי השניים בזהירות
כשהפרופסור נעלמה למשרד שלה, המון תלמידים ישבו וחיכו במסדרון.

"אני לא אזוז עד שהיא תצא", אמר פיטר בהחלטיות.
"גם אני", הסכים ג'יימס.

כל התלמידים הינהנו באישור.

לאחר כחצי שעה הפרופסור מקגונגל יצאה, ואיתה ארבעת צבי הנינג'ה, אפריל, קייסי וקאראי.

התלמידים הביטו המומים.

"מה?", התפלא ג'יימס.
"אבל... איך?", קרא פיטר, ואז רץ אל השבעה.

"ממייקקיי!!!", פיטר רץ אל מייקי וחיבק אותו, ואז פנה לקאראי, "חשבתי שאת לא מאמינה לליאו שאת הבת של האמטו יושי. טוב, ראיתי רק את העונה הראשונה של הסדרה.

קאראי הביטה בו בשאלה.

"סיפור ארוך", אמר ליאו, "יש עלינו סדרה, ו... הוא די מעריץ אותנו..."

"הוא ממש כמו רנט!", אמר מייקי.
"כמו מי?", שאל פיטר.
"רנט! היא נערה מהעתיד. היא נערה חלומית מהעתיד", אמר מייקי בתענוג.

"יש פה מקום להקיא?", שאל ראף.
"אמר הצב שמאוהב בסלמנדרה חייזרית בשם מונה ליזה", אמר ליאו בגלגול עיניים.
"אמר הצב שהיה מאוהב במישהי משבט הרגל", החזיר ראף, "לא משהו אישי", הוסיף, למראה מבטה הכועס של קאראי.\

"הוא מתאהב בחייזרית?!", התפלא פיטר.
"סלמנדריאנית", תיקן ראף.
"נו... חייזרית", אישר ליאו.

ראף נהם בכעס.
"והנה החיה מתעוררת", הכריז מייקי, "שלוש... ארבע... ו-"

ראף התנפל על ליאו והצמיד אותו לרצפה.
ליאו התגלגל בהתחמקות, ובעט לראף בחזה לפני שהוא הספיק להגיב.
ראף הוטח על הרצפה, וקם תוך שנייה, רושף מזעם.

"ליאו הפיל את ראף. עכשיו ראף נהיה מסוכן. הוא עומד להתנפל על ליאו", אמר מייקי כמו קריין של משחק איגרוף.

ראף רץ לעבר ליאו.

"מספיק!", צעקה פרופסור מקגונגל ושלפה את שרביטה, "פרוטגו!"
קיר בלתי נראה הדף את ראף, והפיל אותו על הרצפה.

"אתם אחים! תתנהגו כמו אחים!", ירתה מקגונגל.

ראף הביט בליאו במבט של "חכה, חכה", והלך משם בסערה.

"לא הבאתי אתכם לפה כדי שתילחמו. אני צריכה אתכם", אמרה פרופסור מקגונגל.
"שמתי לב", ציין דוני.

"יש לכם ענפי ספורט מיוחדים לקוסמים?", שאל קייסי.
"מחר אני אסביר לכם הכול. מי אתם?", היא הצביעה על קייסי, אפריל וקאראי.
"אני אפריל אוניל", אמרה הילדה הג'ינג'ית, "הבת של קירבי אוניל".
"קייסי ג'ונס במשרה מלאה", אמר הנער היחיד בחבורה, וניפח את חזהו.
"אני קאראי. הבת של האמטו יושי. מאסטר ספלינטר. הם האמיתי שלי הוא מיווה, אבל אני מעדיפה את השם שאורוקו סאקי- שרדר, נתן לי. אף על פי שאני שונאת אותו. הוא אימץ אותי והעמיד פנים שהוא אבי", סיפרה קאראי.

"אוקיי, כולם לחזור לאולם הגדול. אני מניחה שצריכה למיין את התלמידים החדשים באופן זמני".

המשך יבוא...

*הלחש לויקורפוס הוא לחש שלא אומרים בקול, אלא חושבים.

הפרק הקודם		הפרק הבא