הוגוורטס

אם יש מישהו שברצינות קורא את הפאנפיק הזה, נא להשמיע קול (גם אם לא ממש תגובה. סמיילי או נקודה בתגובות יספיקו לי) כדי שאני אדע אם להמשיך לפרסם אותו או לא.

פרק ג'

טרולים

בשר הדרקון הרקוב למחצה מילא את אוויר הלילה הצלול בצחנה. לפידים בוערים האירו את רחבת הכניסה של טירת גריפינדור תחת שמיים כחולים קטיפתיים, שכמה כוכבים כסופים קרצו בהם ממרחק רב.

"וונגרדיום לוויוסה," דקלם דורוורד בעודו סותם את אפו באצבעותיו, והניע את שרביטו לכיוון השקים הלחים והמבאישים, אלה טיפסו באוויר בכבדות והניחו את עצמם בעגלה. הסוסים שהיו רתומים לה ניערו את ראשיהם ובטשו במרצפות בחוסר נחת.

גודריק טיפס על גב סוסו. קונרד, שעמד בראש קבוצה של אנשי משק ביתו של גודריק, טען את טיעונו הנושן, "גודריק, אולי בכל זאת כדאי שאני אלך-"

"אני מסוגל לשמור על עצמי, קונרד," אמר גודריק, כמעט בעצבנות, ואז הוסיף ביתר רכות, "אבל תודה."

קונרד הביט בו לרגע בפקפוק ואז חייך בייאוש, יודע שלא ינצח בוויכוח הזה. הוא לחץ את ידו של גודריק. "שמור על עצמך, אח. בהצלחה. ניצוצות אדומים אם אתם זקוקים לעזרה, בסדר? אנחנו נהיה מוכנים."

פרונלה, שעמדה לצד קונרד כשעל כתפייה גלימת חורף, והיא מכסה את אפה במטפחת, בהתה באזור טבורו ואמרה, "אל תסתכן, גודריק."

"פרונלה, את יודעת שאני-"

"אני יודעת. רק אל תשכח שלבית גריפינדור עדיין אין יורש."

גודריק פתח את פיו להגיד שהוא היורש של גריפינדור, כשנזכר שאביו מת, ועכשיו הוא אדון בית גריפינדור. הוא הנהן בנוקשות. "אני זוכר."

המשלחת יצאה לדרך, גודריק ודורוורד מובילים, אחריהם עגלת הבשר בפיקודה של קוסם אחד ממשק ביתו של גודריק, ובמרחק בטוח מאחוריה עוד שלושה קוסמים לוחמים. הם חלפו דרך מרכז הכפר, שהיה ריק לחלוטין; התריסים היו מוגפים והחנויות סגורות. מבית אחד או שניים הציצו לכיוונם עיניים סקרניות.

הם יצאו מהכפר והחלו מטפסים בסוללה, גלגלי העגלה משקשקים על האבנים. השיחים הגבוהים חסמו את האור הקלוש שעוד עמד בשמיים, וכשיצאו אל המישור שמחוץ למכתש, השמיים היו שחורים וירח עגול וגדול החל בטיפוסו מעבר לגבעות הרחוקות.

המשלחת הגבירה קצב ודהרה אל תוך הלילה הדומם. רק גבעולי העשב הגבוהים שצמחו בצידי הדרך רשרשו, מלאים בחיים נסתרים, בעוברם.

דורוורד הציץ בירח ואמר, "אנחנו עומדים בזמנים, אדוני. אם נמשיך בקצב הזה, נהיה שוב בדרך הביתה לפני שהירח ישקע."

הם הגבירו את הקצב והרוח פגעה בפניהם, חמימה, אוטמת כל קול ומבריחה כל מחשבה מטרידה בצחוק מלהיב של חופש. אך לרגע אחד, בעודם דוהרים לכיוון צפון מערב, נדמה היה לגודריק ששמע קול פרסאות סוס דוהר בעקבותיהם, עד שאלה נישאו משם ברוח.

ההרים, משוננים וגבוהים, התנשאו באופק זמן רב לפני שהגיעו אליהם. הירח זרח מעליהם עכשיו והאיר את עצי האשוח הגבוהים ואת הסלעים הגדולים שעל מדרון ההר. הם החלו לטפס בדרך עתיקה וגסה שטיפסה אל ההרים- דרך רדופה שתמיד הייתה ידועה כמוכת טרולים שודדים.

"איזה פחד," אמר הקוסם שנהג בעגלה כשחלפו על פני סלע גדול מכוסה אזוב שבלט לכיוון השביל מתוך צלע ההר. "בחושך הזה כל סלע יכול להיות טרול, ואפילו לא נדע."

בליבו גודריק הסכים איתו. הוא הגביר את ערנותו וניסה שלא להיבהל מהצללים שבין העצים.

לאחר זמן מה של טיפוס המשלחת חתכה מהדרך ונכנסה בין העצים. דורוורד הניע את שרביטו, "סילנסיו." קול הלומת הפרסאות על האדמה הסלעית וקשקוש הגלגלים הושתק, והם המשיכו להתקדם בחשכה הסמיכה בדרך המוכרת אל מחנה הטרולים.

אך לפתע, כשהשביל היה רק ערפל כסוף בין העצים המרוחקים, גודריק הרים את ידו ונעצר, אנשיו אחריו.

"שקט," הוא לחש, מביט בשביל בריכוז. "שמעתם את זה?"

דורוורד הנהן, כי כעת גם הוא היה מסוגל לשמוע את הלומת הפרסאות ההולכת ומתקרבת.

"זה לא... זה לא יכול להיות טרול, נכון?" שאל הקוסם שבעגלה בקול דק, עניו הפעורות בחשכה.

"טיפש, אתה באמת חושב שטרולים רוכבים על סוסים?" אמר לו אחד מידידיו הרכובים בחריפות. "עכשיו שתוק- מישהו מגיע..."

נקישת הפרסאות כבר הייתה קרובה- בדיוק במקום בו ירדו מהשביל- ואז נפסקה באחת. גודריק הבחין בצללית של יצור גדול- סוס ועליו רוכב. השניים השתהו על אותה הנקודה בשביל זמן מה. גודריק הטיב את אחיזתו בשרביטו, דרוך.

ואז הרוכב הוביל את סוסו אל תוך העצים ונעצר במרחק קצר משם, פונה בדיוק אל גודריק ואנשיו. הם הפנו אליו את שרביטיהם באחת.

"הזדהה," דרש גודריק בקול יציב.

הרוכב הסיר את ברדסו ופרש את ידו. כדור להבה בהיר הופיע בכף ידו והאיר אותו ואת העצים סביבו.

סלזאר סלית'רין לבש גלימה ירוקה כהה גדולה ורכב על סוס שחור כמו הלילה, מצויד ברתמות עור.

גודריק כיווץ את מצחו, מופתע וכועס. "מה אתה עושה כאן?"

"ראיתי אותך ואת אנשיך עוזבים את המכתש הלילה. רק רציתי לוודא שאתה לא... בורח לאן שהוא." סלית'רין דיבר בטון מלגלג שהסווה בתוכו קורט של כעס.

"למה שאני אברח?" אמר גודריק, ואז נזכר בעסקה שעשה עם סלית'רין. הוא לא רצה שהיא תתגלה לדורוורד ולאנשיו, וידע שסלית'רין ללא ספק ידאג להצהיר עליה בתשובתו, ולכן מיהר להוסיף, "אני לא בורח לשום מקום. אני הולך לעשות עסקים עם הטרולים, זה הכל."

"עסקים עם הטרולים?" חזר סלית'רין בלעג, "צעד משונה עבור אדון בית גריפינדור, הידוע באצילותו."

"שמור על הפה שלך, נחש," נהם דורוורד. כל השרביטים עוד היו מכוונים אל סלית'רין.

"כמובן," אמר סלית'רין במן התרפסות שעדיין הייתה מגלגלת. "אני לא אעז לדבר כך אל אדון בית גריפינדור..."

"עכשיו, הסתלק," המשיך דורוורד בנוקשות.

סלית'רין הרים גבה שחורה עבה. עניו היו מוצלות בחשכה, אפלות ושקועות. "איני חושב כך," הוא אמר. "מנחלתכם יכולתם לגרש אותי, אך ההרים הם מקום חופשי. אני דווקא חושב שאתלווה אליכם."

"אני חושב שלא," אמר גודריק.

"אני דווקא חושב שכן," אמר סלית'רין ברוגע, ערמומי. "להתחשב בטיב העסקה שלנו... עלי להזכיר לך אותה-" הוא הציץ בדורוורד ואז בשאר אנשיו של גודריק בחיוך מלגלג, "אדון גריפינדור?"

גודריק הציץ בדורוורד, שהביט בו, לא מצליח להסתיר את סקרנותו. גודריק הנמיך את שרביטו בזעם, ואנשיו עשו כמוהו בבלבול.

"לא," הוא סינן, "אין צורך שתזכיר לי. תשתיק את הסוס שלך, וכדאי שתדביק את הקצב. אתה עלול ללכת לאיבוד."

"הו, אל תדאג לי, אדוני," אמר סלית'רין במן צחקוק.

שולח ביריבו מבט אחרון של שנאה, גודריק הסתובב בחזרה אל הדרך וסימן לאנשיו לבוא אחריו. הם המשיכו ללכת בדממה, סלית'רין עוקב אחריהם כמו צל.

לאחר זמן מה של תמרון בין העצים החשוכים בזהירות, דורוורד העז לרכון לכיוון גודריק ולשאול, "אדוני, האם יורשה לי לשאול איזו עסקה עשית עם סלית'רין?"

"לא," קבע גודריק באחת, לא מתיק את עניו מהדרך, "לא יורשה לך."

דורוורד הנהן במן השלמה, והם הגיעו ליעדם.

הם נעצרו בראש מדף אבן נמוך שהשקיף אל קערית אדמה חשופה וענקית שהמשיכה בדרכים ושבילים אל תוך הלילה. מעליהם השמיים היו חשופים, וירח כסוף האיר את היעד שמתחתם. לראשונה הם הבחינו בסימנים לטרולים; גזעי עצים שנשברו זה עתה, סלעים גדולים שהיו מוטלים מסביב כאילו הושלכו, טביעות רגליים ענקיות באדמה הבוצית מגשמי האביב, וריח צחנה שכמעט עלה על צחנת הבשר הרקוב מילא את האוויר הפתוח.

סלית'רין כיסה את פיו במטפחת וצפה בסבלנות מתוך האפלה המסוככת שבין העצים במרחק מה משם.

אנשי גריפינדור עמדו וחיכו מעט. אחד הסלעים בקערית, גדול בהרבה מהשאר, נע בפינה מרוחקת והשמיע קולות זלילה מבחילים, ולרגליו הייתה זרוקה אלה ענקית.

"הי, אתה!" קרא דורוורד ושבר את דממת הצרצרים וחיות הלילה.

הטרול לא הגיב מייד, והפנה אליהם את ראשו הקטן והקירח באיטיות רק כשדורוורד זרק אבן שפגעה בגבו. עניו היו קטנות ופוזלות, טיפשות, ופיו היה מלוכלך בדם טרי. בידיו המגושמות הוא אחז גופת ציפור לילה מעוותת, אכולה למחצה.

לטרול לקחו כמה רגעים להבין מה עניו רואות, אך כשהבין, הרים את נבוט האבן שלו והחל להתקדם לכיוונם בצעדים כבדים. ידו השנייה, שעוד אחזה בינשוף במטרה לנצל כל פיסת בשר על עצמותיו, נגררה על האדמה מאחוריו.

דורוורד כיוון אליו את שרביטו. "קרא למנהיג שלך."

הטרול נעצר למראה השרביט ומצמץ אל הקוסמים בטמטום. דורוורד חזר על פקודתו. לבסוף, לאחר מה שנראה להם כזמן רב מאד, הסתובב הטרול ונעלם בצעדים איטיים אל תוך החשכה.

לאחר זמן מה הוא שב ובעקבותיו שלושה טרולים נוספים. שניים מהם היו גדולים אפילו יותר מהראשון ועמדו מעט זקופים יותר, כאילו היו חכמים יותר. ביניהם הלך הטרול השלישי, שהיה הקטן והשמן מכולם. לעורו היה גוון אפור חיוור וחולני, לא כהה וגס כשל האחרים, ועל ראשו הקטן והמקומט בצבצו כמה שיערות לבנות ארוכות. הטרולים האחרים לבשו כיסויי חלציים משק וחזם הגדולים והרופסים היו חשופים, אך הטרול המנהיג לבש טוניקת עור שלמה למדי שהוחזקה בחגורה עם אבזמן ברזל, זרועותיו הענקיות היו מעוטרות בצמידי זהב הדוקים עד להתפקע ועל צווארו היה ענק ארד גס משובץ בכמה אבני שהם. הוא צעד לכיוונם העצלנות על כפות רגליו הגדולות וגירד את ביטנו בצורה מנומנמת ביד אחת, בעוד השנייה גוררת אחריה על האדמה אלת אבן.

הקוסמים הרימו שוב את שרביטיהם. הטרולים נעצרו לאיטם, אך המנהיג לא נראה מודאג. הוא פיהק פיהוק גדול ורועם שהבריח להקת עטלפים מעץ קרוב. אז הוא בחן את הקוסמים כמה רגעים בעניו הקטנות, ולבסוף פלט נהמת שאלה.

"אנחנו מעוניינים בעסקה," אמר דורוורד באיטיות אך בלי גינוני כבוד, כי ידע שלאלה אין משמעות אצל הטרולים. "בשר דרקון בשביל זהב. עגלה בשביל עגלה." הוא החווה לכיוון עגלת הבשר.

הטרול המנהיג הרהר לרגע. דורוורד אמר לקוסמים שנהגו בעגלה, "תנו לו חתיכה מהבשר."

הם זרקו לטרול נתח בשר מכוסה בריר ירוק. הטרול תפס אותו במיומנות ובלע אותו בשלמותו. נתיניו הביטו בו בקנאה, אך לא העזו להתווכח.

המנהיג הרהר לרגע בכבדות, עניו פוזלות מעט. לבסוף אמר, מילותיו נוהמות ודומות יותר לחרחור, "ישן זה. בשר לא טרי."

"לא ידעתנו שאכפת לכם," אמר דורוורד, מציץ בגודריק לא בדאגה, אלא כמשתף אותו בבדיחה על חשבונו של הטרול- המנהיג. אולי הוא הבחין בכך, כי זה כיווץ את פניו המכוערות לכיוונם ולא נראה שמח. "חשבנו שאתם יותר אוהבים אותו ככה. זה מעדן, לא?"

הטרול נראה מעט מבולבל, אולי לא הבין את דבריו של דורוורד. אך הוא סירב להודות בכך ואמר, "חצי עגלה."

"אתה רוצה רק חצי מהבשר?"

הטרול נראה כועס ואמר בנהמה, "עגלה בשר, חצי עגלה זהבהב."

אחד הקוסמים פלט נחרת צחוק. הטרול המנהיג נופף באלתו בזעם, ושומרי ראשו נדרכו, חושפים שיניים צהובות מחודדות. המנהיג זעם, "עגלה בשר, חצי עגלה זהבהב!"

דורוורד הביט בגודריק בשאלה. "אם כך, העסקה מבוטלת," אמר גודריק בקור רוח.

הטרול שאג בתסכול. לראשונה, הקוסמים החלו לדאוג. "עגלה בשר, חצי עגלה זהבהב!"

סוסו של גודריק החל לבטוש באדמה בעצבנות. גודריק הרגיע אותו בליטוף ואז הביט היישר בפניו של הטרול ואמר בהחלטיות, "לא."

הטרול המנהיג שאג שוב, הפעם חזק יותר. אולי הוא אמר בכך דבר מה, כי לפתע הטרול הקטן ביותר, שפיו עוד היה מלוכלך בדם, הניף את אלתו לכיוונם והסתער.

"דיפנדו!" גודריק היה המהיר ביותר להגיב. קללתו פגעה בטרול פגיעה ישירה בבטן והסתערותו נבלמה בשאגת כאב וזעם. שני שומרי הראש הסתערו גם הם, אך המנהיג רק המשיך לעמוד שם ולאיים בנהמות ושאגות. במרחק נשמעה חבטה אדירה, וקול צעדים מהדהדים בהרים מתקרב לכיוונם.

"יש עוד בדרך!" קרא דורוורד אל גודריק מעל לשאגות הקרב הזועמות של הטרולים וצווחות הכאב שפלטו בכל פעם שקללה שפגעה בהם הסבה להם נזק. אנשיו של גודריק העמידו את סוסיהם העצבניים מול עגלת השלל בעודם מרחיקים מעליה את הטרולים בקללות. "אנחנו חייבים להסתלק, אדוני!"

"אני יודע!" קרא גודריק. סוסו המבוהל עלה על רגליו האחוריות, עניו בולטות מארובותיהם באימה. גודריק כיוון את שרביטו גבוה ביציבות ושלח קללה היישר לתוך פניו של אחד משומרי הראש. הוא הפיל את אלתו בזעקה מצמררת והניח את ידיו הענקיות על עניו הפגועות. "ארט, סובב את העגלה! אנחנו נחפה עליך!"

"אני מצטער, אדוני, אבל... אני לא יכול!" ארט, עניו פעורות בפחד תמידי מאז שנכנסו להרים, הביט בגודריק בחוסר אונים. לא היה לו מרחב להסתובב בחזרה אל תוך העצים.

"ארט, אוויל שכמותך, אתה קוסם!" צעק עליו דורוורד, בעודו נאבק בשומר הראש השני. האלה שלו החלה להתפורר תחת מטח קללותיו של דורוורד, אך הוא עוד לא התייאש, ודורוורד כבר החל להתעייף.

"כן, אבל..." ארט נראה עובד עצות. הוא ירד ממושב העגלה בזריזות, אך לפתע קפא כשפניו אל היער. "בחור, מאחוריך!"

נשמעה צעקה מאחוריהם. גודריק הסב את ראשו במהירות. סלית'רין שכב על האדמה, גונח בכאב, וסוסו השחור עמד במרחק מה משם, נראה כקרוע בין לברוח בצניפת אימה לבין היוותרות לצד אדונו עקב קשר מסתורי כל שהוא. מעל סלית'רין עמד טרול ענק וזועם מאד, עורו כמעט שחור ודמוי קליפת עץ, ועניו גם הן שחורות ורעות. הוא הניף את אלתו בשאגה איומה, באינסטינקט רצחני, וסלית'רין הרים את ידו כאילו לגונן על פניו בעוד ידו השנייה מגששת בפנאטיות בעשב ובעלים סביבו בחיפוש אחר שרביטו.

מבלי לחשוב פעמיים, גודריק כיוון את שרביטו לכיוון ההפוך, "פלגרטיי!" סילון מוצק של אש נורה משרביטו ופגע בחזהו של הטרול, עוטף אותו בחבל לוהט. הוא שאג בזעם וכאב והחל להתפתל, אלתו נשכחת על האדמה. סלית'רין הזדחל משם במהירות, מביט בטרול בעניים פעורות בעוד זה צונח לאדמה בחבטה, מנסה נואשות להשתחרר.

גודריק חייך בשביעות רצון. דבר מה קשיח פגע בגבו והוא הועף מגב סוסו, פוגע באדמה בכבדות.

"גודריק!" הוא שמע את דורוורד קורא בשמו במעומעם משהו, שוכח את מעמדו מרוב בהלה. סוסו של גודריק דילג מעליו וברח אל בין העצים, מטורף מרוב פחד.

גודריק חש צל כבד מוטל עליו תחת אור הירח, ולא נע. צחנת הטרול התגנבה לאפו, והוא יכול היה להרגיש כיצד זה מקרב אליו את פניו המכוערות וחושף את שיניו בזחיחות, מוכן לטרוף. הוא חיכה כמה שניות, עד שחש שהמרחק המפריד ביניהם מזערי... הוא פקח את עניו באחת וכיוון את שרביטו היישר אל מצחו של הטרול- "דיפנדו!"

דם בצבע חום בוצי ניתז מסביב והטרול הועף אחורנית, עניו פוזלות אל החור שבראשו. הוא פגע בטרול אחר שהיה בעיצומה של הסתערות. בין העצים נראו צלליותיהם של טרולים נוספים, מתקרבים באיטיות, דוחפים מדרכם עצים מסכנים בצללי התפצחות. כל בעלי החיים האחרים הסתלקו מהאזור מזמן בעננות של רשרוש כנפיים או בצעדים קטנים בין השיחים. הטרול- המנהיג צעד הלוך ושוב בקצה שדה הקרב, חסר סבלנות ועצבני.

"אדוני!" מישהו קרא. גודריק התיישב למרות הכאב החד בגבו העליון, וראה שארט סובב את העגלה וששלושת הקוסמים האחרים עומדים סביבו, חסרי סבלנות להסתלק כבר. גודריק קם והעיף פיסות אדמה לכל עבר כשרץ לעבר העגלה וקפץ אל המושב לצד ארט.

"קדימה, מהר!" צעק דורוורד והם דהרו משם אל תוך הלילה, משאירים את צעקות הטרולים מאחוריהם.

ארט נשם בכבדות לצד גודריק, ואיש לא דיבר עד שדהרו במישור שלרגלי ההרים, והירח היה בשקיעתו באופק. הרוח בידרה את שיערו של גודריק, ולפתע הוא צחק.

ארט הסתכל עליו כאילו הוא משוגע.

אך עד שחזרו לטירת גריפינדור, גודריק כבר לא צחק. קונרד קיבל את פניהם בחיוכו התמידי, לבוש במעיל כנגד הצינה של לפנות שחר, ואחז ברתמות הסוס של גודריק, שמצא את דרכו הביתה.

"איבדת משהו?" הוא קרא אל גודריק בהלצה כשהמשלחת נעצרה ברחבת הכניסה, אך חיוכו נמחק כשראה את הבעות פניהם ושהעגלה עוד מלאה. "מה קרה? לא ביצעתם את העסקה?"

"המשא ומתן לא התנהל כפי שציפינו," אמר דורוורד בשמץ כעס. גודריק ירד מכיסא העגלה וסינן בכאב כשחש את הכאב בגבו. דורוורד ירד מסוסו והסביר לקונרד מה קרה.

"מה נעשה עם הבשר הזה עכשיו?" אמר קונרד במן התלוננות כשסיים לשמוע את הסיפור. גודריק כבר פתח את פיו לענות לו בעצבנות שאין לו מושג, אך קול נוסף התערב בשיחתם, וגודריק כבר התחיל להתרגל לכך.

"אני סבור שיש לי פיתרון."

קונרד הביט אל צללי השער בהפתעה. סלית'רין עמד שם בניחותא לצד סוסו, אם כי, עמידתו הייתה כפופה משהו. גם הוא נפגע בגבו, אך ניסה להסתיר זאת. "תגיד, למה אתה מתנגב כל הזמן?"

סלית'רין התעלם משאלתו. "אני מאמין שאני מכיר חבורת טרולי ביצות פיקחים- באופן יחסי, כלומר- שבוודאי יסכימו לקנות את בשר הדרקון שלכם במחיר שנקבתם. אני רק מבקש חלק קטן מהתשלום."

קונרד פתח את פיו, הבעת פניו כבר מכוונת לשלילה, אך סלית'רין הוסיף, "זאת בזמן שהסיכויים שתצליחו להשיג מחיר כל שהוא על הסחורה הזו בכלל הוא זעום."

"ולמה לנו לסמוך עליך?" שאל דורוורד בחשדנות.

סלית'רין הציץ בגודריק לרגע ואז משך בכתפיו. "תחליטו אתם."

"אפשר לסמוך עליו," אמר גודריק והפתיע את אנשיו. הוא הביט בסלית'רין בחזרה, וידע ששניהם יודעים את האמת- סלית'רין חב לו את חיו. "בסדר- יש לנו עסקה."

"ומתי נקבל את התשלום, בדיוק?" שאל קונרד, עדיין חשדן.

"בעוד זמן מה," ענה סלית'רין במן חיוך מתגרה. הפנס שבקשת השער פילח את החשכה הסמיכה של השעה האפלה ביותר, והטיל אור קלוש ושומני משהו על פניו הרציניות של סלית'רין. "אני ואדון גריפינדור שלכם עומדים להתראות שוב בקרוב... מאד בקרוב."

__

גודריק סינן בכאב.

"זה מגיע לך, גודריק," אמרה פרונלה בנזיפה, וגודריק יודע שהיא ישבה ערה כל הלילה, דואגת לו. היא טבלה את המטלית בשיקוי המרפא ושבה לטפל חתכים שיצרה אלת האבן על גבו וכתפיו המנומשות קלות. "אתה יודע שאסור להפנות גב לטרול."

"אני יודע, פרונלה," אמר גודריק כמו ילד נזוף ועצם את עניו כשהצריבה בגבו התגברה. הוא החליט לא לספר לה מדוע היה עליו להפנות את הגב.

"עליך להיזהר עכשיו יותר מתמיד, גודריק. אל תשכח שאתה אדון בית גריפינדור עכשיו."

"לא שכחתי."

"ואל תיתן למכתבים לעלות לך לראש, בחור צעיר. העלמה עדיין לא שלך- עוד אין לך יורש."

עניו של גודריק נפקחו אל רצפת חדרו באחת. "איך את-"

"אתה באמת צריך לשאול?"

גודריק גיחך. "אני מניח שלא." אבל לפתע הוא נזכר שעוד לא כתב לרוונה תשובה, והשחר כבר עלה. ינשופי הינשופייה נראו מתעופפים מסביב למגדלי הטירה בחזרה לביתם אחרי ציד הלילה, מסחררים את האוויר האפרפר והקריר.

אך עכשיו, כשחשב על זה, החליט שיהיה מוגזם לבקש ממנה להינשא לו. זה מוקדם מידי. הוא יציע את ההצעה בפעם הבאה שיראה אותה- החליט בזמן שפרונלה הגישה לו שיקוי להקלת הכאב. כך יוכל להתכתב איתה עוד מעט. ובכל מקרה, נראה שהיא מעוניינת בו, כך שהוא לא צריך לדאוג ממחזרים אחרים... ובמיוחד לא מסלית'רין, הנחש.

הפרק הקודם		הפרק הבא